אור ברסלב
חזון נחום סימן ד › ד

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן ד · ד

ג

ואמנם ע"פ האמור יתכן בישוב קו' התוס' מגילה (כ"ו) בהא דאותבי' הש"ס בבית ארץ אחוזתכם אחוזתכם מטמא בנגעים ואין ירושלים מטמא בנגעים א"ר יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד הא בהכ"נ ובהמ"ד מטמאין בנגעים אמאי הא דכרכין הוו והק' בתוס' שהרי ביומא (י"ב) מסיק דאין חילוק בין כרכים לכפרים רק בין אית בה בית דירה או לא ותי' דהכא המקשן טעה בשיטת ר' יהודה לחלק בין כרכים לכפרים עיי"ש ולכאו' צ"ב:

והנ"ל ע"ד הפלפול הנה בהא דאמר ביומא דאפי' דכפרים אין מטמאין בנגעים משום דאין להן בעלים מיוחדין לכאו' תיקשי כיון דקיי"ל כראב"י בנדרים (מ"ו) דבכה"ג יש ברירה וכל אחד בשעה שמשתמש הוי שלו א"כ מקרי בעלים מיוחדין, אבל הנ"ל דבר חדש דלענין שיטמא הבית בנגעים לא מהני מה דקיי"ל יש ברירה שיהי' מקרי עי"ז בעלים מיוחדין והוא לפי"מ דאמר בבכורות (נ"ז) דצריכא לדר' יוחנן באחין שחלקו לאשמעינן דאין ברירה דממה שפטורין ממעשר בהמה י"ל דיש ברירה רק דבעינן דומיא דבנך מה בנך דברור לך אף צאנך בברור לך. מבואר דאף למ"ד יש ברירה מ"מ ל"ה מתורת ודאי רק שהוא בדמיון דאזלינן בתר רובא שכתב השטמ"ק ב"מ (ו') דל"ה רוב מדין ודאי והיכי דבעינן עשירי ודאי ולא עשירי ספק גם רוב נתמעט והכ"נ אף דאמרי' יש ברירה ל"ה צאנך הברור לך וכ"כ התוס' גיטין (כ"ד) דאפי' אי יש ברירה מ"מ פסול היכי דכתוב וכתב לה לשמה ובתוס' ע"ז (ס"ג) ד"ה וכגון לגבי אתנן דלא מהני מה דיש ברירה דבעינן המבורר בשעת ביאה, ולפי"ז ניחא שפיר ג"כ לענין זה מה דבהכ"נ אפי' דכפרים אין מטמא בנגעים דכתיב אשר לו הבית דבעינן בעלים מיוחדין אע"ג דקיי"ל יש ברירה ובשעה שמשתמש הוי שלו מ"מ כיון דכתיב אשר לו הבית דגלי קרא דבעינן בעלים מיוחדין לא מהני מה דיש ברירה כיון דל"ה מתורת ודאי ובעינן המבורר לך:

והנה בתו"ג לגיטין (ע"ג) כתב דדבר זה אי יש ברירה חשוב כודאי לגמרי תלי' בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי דלר' יהודה דאמר כא"א לכל דברי' וחייב עלי' חנק ע"כ דס"ל דאף לגבי אינשי חשיבי כודאי וכהולך לעשות ודאי איסור דמי וע"כ בגיטין (כ"ה) לגבי כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה מביא הש"ס מהא דמה היא באותן הימים ובכל דוכתא דמפלפל הש"ס בדיני ברירה לא מייתי משנה זו לראי' רק משום דהכא לגבי כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה דלא מהני מה דמסתמא יש ברירה כיון דבעינן לה לשמה ומשום ברירה ל"ה ודאי שיהיו מקרי לשמה כמו"ש התוס' הנ"ל לכך מייתי מהא דמה היא באותן הימים דלר' יהודה כא"א לכל דברי' דאמרי' יש ברירה מתורת ודאי עיי"ש ונראה דמסייע לזה ירושלמי דגיטין פ' כל הגט דפריך מכיון שנתנו לה יעשה כמו שהי' כרות לשמה ר' יוסי בר' ביבין דר"ש הוא דתני אמר לאומן עשה לי ב' זוגין א' לקרקע וא' לבהמה טמאים עד שיפריש בטהרה והיינו משום דאחר שיפריש כלי אחד לטומאה ראוי' היא לקבל טומאה משעה ראשונה משוה"כ כ"ז שלא פירש שניהם טמאים מספק ור"ש מטהר דלא אמרי' משעה ראשונה היתה זו מיועדת לטומאה והכ"נ לא אמרי' דאחר הנתינה משעה ראשונה הי' כרות לשמה עיי"ש הרי מפורש דמ"ש התוס' דמשום ברירה ל"ה לשמה אתי' רק כר"ש ולא לר' יהודה, ולפי"ז מתורץ היטב קו' התוס' במגילה הנ"ל מה דטעה המקשן בדברי ר' יהודה לחלק בין כרכים לכפרים דבהכ"נ של כפרים יהי' מטמא בנגעים דהרי כל מה שאמרנו דבהכ"נ של כפרים לא מהני מה דיש ברירה שיהי' מקרי בעלים מיוחדין הוא רק משום דיש ברירה ל"ה מדין ודאי ואנן בעינן אשר לו הבית בעלים מיוחדין מבוררין לך מדין ודאי אבל הכא לר' יהודה לשיטתו דס"ל יש ברירה מדין ודאי ומהני אפי' לגבי גט דבעינן וכתב לה לשמה הכ"נ איכא סברא לגבי בהכ"נ של כפרים דמקרי בעלים מיוחדין ודוק היטב:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה