חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ד · ג
והנה כ"ת העיר בראי' דאין לבעלי המקומות קה"ג מהא דיומא (י"ב) דמסיק דבהכ"נ אפי' דכפרים אין מטמא בנגעים היכי דלית בה בית דירה משום דכתיב ובא אשר לו הבית יצאו אלו שאין מיוחדין לו ולכאו' הרי בית השותפין חייב במזוזה ומטמא בנגעים וכבר עמד בזה הריטב"א שם רק שי"ל דשאני בית השותפין דמקרי בעלים מיוחדין כמו"ש הר"ן נדרים (מ"ו) בסברת ראב"י דמותרים ליכנס לחצר משום דכה"ג יש ברירה דכל אחד בשעה שמשתמש הוי שלו לגוף ולפירות וכמו"ש ג"כ בב"י או"ח סי' תרל"ז בשם הרשב"א לגבי אתרוג השותפין ומשא"כ בבהכ"נ דאין לו בשום פעם בעלים מיוחדין כיון שאין להם קה"ג וגוף הבהכ"נ הוי של הקדש וכדברי האגודה במג"א סוס"י קנ"ד ועיין מג"א סי' שס"ו סק"י עכ"ד, ואמנם בעיקר הערתו מהא דבהכ"נ אין מטמא בנגעים כבר קדמוהו גדולי האחרונים ועיין בכומ"י סי' הנ"ל שדיבר מזה ובשו"ת חס"ל סי' ט"ו מ"ש בזה. גם חילוקו שבין בית השותפין לבהכ"נ יתכן רק לדברי שו"ת שמן רוקח ולא לדברי גדולי הפוסקים שיש למקומות בהכ"נ קה"ג רק דאתיין לתי' הריטב"א עצמו שם דשאני בית השותפין שמיוחד לכל אחד לדירתו משא"כ בהכ"נ: