חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ב · יז
ובנ"ד יש לחוש משום בהכ"נ של כרכים שאינו נמכר ובתוס' מגילה (כ"ו) כתבו מתרי טעמי משום שאנשים מעלמא סייעו בבנינו וגם שעל דעת אנשים מעלמא נבנה ועיין בב"י סי' קנ"ג ובנ"ד איתנהו לתרתי טעמי לפמ"ש בשו"ת מהר"ם שיק סי' ע"ב בשיטת הח"ס שחש לכל עדה נכבדה ונאה שיש לה דין עיר של כרכים ואף שיש לדון הרבה לפי שו"ת הפוסקים אבל בנ"ד הרי ידוע שגבו ממקומות אחרים א"כ בודאי הוי כעיר של כרכים ואף שכתב המ"ב בזטה"ע האידנא יכולין למכור אפי' בכרכין כתב במג"א ס"ק ל"ז דזה דוקא כשבנאוהו משלהם ובשו"ת שי"צ סי' ז' דמ"ש המ"ב מכח זטה"ע זה דוקא היכי דליכא הפקעת קדושה וא"כ בנ"ד קשה להתיר המכירה להפקיע קדושתן ובמג"א סקי"ב שהביא מהמבי"ט דאם אין מתפללין בבהכ"נ של כרכים יכולים למכרה כתב ע"ז בדג"מ למג"א סקכ"ו דבלבנים ועצים שאפשר להשתמש בהם לבהכ"נ אסור ועיין שו"ת ד"ח ח"ב סי' ט"ו: