אור ברסלב
חזון נחום סימן ב

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן ב

סימן א

ב"ה עש"ק י"א תמוז תרפ"ט.

שוכט"ס לכ' הרב הה"ג בנש"ק מו"ה אביגדור נ"י הורוויץ אבד"ק בארנוב:

הגיעני היום מכתבו ויפלא שלא השיג תשובתי שהשבתי לו במועדו ולמען כ"ת הנני לתשובתו שנית אף שקשה עלי מפני שכתבתי אז בהחפזי ולא הנחתי העתקה אצלי, אכתוב מהרשום בזכרוני:

אודות בהכ"נ שאחר שנשרף זה שלשים שנה התחילו לבנותה מחדש והגיע הבנין עד סמוך לחלונות ולצורך הבנין גבו מעות גם ממקומות אחרות וכאשר מאז ועד עתה אין להם שום מציאות לגמור הבנין אם מותר לסתור הבנין ולמכור האבנים לצורך תיקון המרחץ ולעשות גדר של עץ למקום בהכ"נ זה להצילו מבזיון:

א

הנה יש לדון בזה מדין סתירת בהכ"נ ואי' מכירת בהכ"נ ולכאו' י"ל דליכא בכה"ג אי' סתירת בהכ"נ כיון שהתחילו רק לבנות ועדיין לא נשלם הבנין אין עליו קדושת בהכ"נ עוד לגבי איסור סתירה שכן מצינו לענין מחיקת שם שהיא ג"כ מקרא דלא תעשון כן ואמרי' בשבועות (ל"ה) אל"ף למ"ד אינו נמחק שי"ן דל"ת הר"ז נמחק ובפירש"י משום שלא גמר את השם והכ"נ לגבי אי' סתירת בהכ"נ מקרא דלא תעשון לא שייך כ"א בבהכ"נ שגמר בנינו וראוי להתפלל בו ומבואר להדיא בסי' קנ"ג סעי' ח' שאינו קדוש עד שיתפללו בו:

ב

אמנם נראה בכה"ג שכבר הי' לעולמים בהכ"נ במקום הזה אף שנשרף ונחרב מ"מ הקרקע נשאר בקדושה כמבואר בש"ע סי' קנ"א סעי' י' דאפי' לאחר שחרבו עדיין הם בקדושתן ובסי' קנ"ג במג"א סעי"ק ט"ז דהעצים והאבנים והקרקע בקדושתי' קיימא ובאחרונים הביאו מהאו"ז ה' בהכ"נ סי' שפ"ו שכתב דקרקע ליכא קדושה וכ"כ בא"א מה"ת סי' קנ"ג אבל הוא מוכח מכמה דוכתי בש"ס ופוסקים שיש קדושה בקרקע כנ"ל וכ"כ בשו"ת מהרמ"ל סי' נ"ט ראי' ממגילה (כ"ו:) גבי ההוא תילא דבי כנושתא עיי"ש, ומובן מאליו כיון דבהכ"נ נקרא מקדש מעט ולפמ"ש המרדכי מובא בש"ע סוס"י קנ"א יש לבהכ"נ קצת קדושת היכל, א"כ גם בזה הוי כמו המקדש דאמר במגילה (ו') שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית דקדושה ראשונה קדשה לע"ל אחר שנחרב ובזבחים (כ"ד) כי קדוש דוד עד ארעא דתהומא קדוש, וא"כ בהכ"נ שנחרב כיון שהקרקע נשאר בקדושה, י"ל דה"ה בהתחילו לבנות מחדש בהכ"נ במקום הזה אף קודם שנגמר הבנין קנו להן האבנים קדושת בהכ"נ ואיכא בהו אי' סתירה וכדומה ויש ע"כ חקירה גדולה דכה"ג שהקרקע קדוש נאמר שהבנין שבנו עלי' אפי' בלא קידוש מאליו הוא קדוש דפשטה קדושה מן הקרקע על הבנין והוא ענין שראוי לעמוד בו:

ודמיון לזה עיין מ"ש הה"מ פ"ב מה' זכי' ומתנה ה"ט לגבי בונה פלטרין בנכסי הגר ולא העמיד דלתות שנעשה הבנין הפקר כמו הקרקע וע"כ השני שבא והעמיד דלתות זכה גם בהבנין וכה"ג הכ"נ י"ל שהבנין נעשה הקדש בהכ"נ כמו הקרקע:

ג

איברא דמצינו בב"ב (ע"ט) לגבי בור ונתמלא מים שאין מועלין במה שבתוכו וכתבו התוס' משום דאין חצר להקדש וכ"כ האגודה במג"א סי' קנ"ד סקכ"ג לגבי בהכ"נ, וא"כ יתכן ג"כ לענין זה דאע"ג שהקרקע קדוש מ"מ הבנין של אבנים שעל הקרקע הוי חול שלא בטלו האבנים לקדושת הקרקע דאין חצר ויד להקדש, ומצינו ביומא (כ"ה) ש"מ לשכת הגזית חצי' בקודש וחצי' בחול ועיין מתני' דמע"ש פ"ג, הרי מבואר דאפשר שתהי' חצי' קודש וחצי' חול ולא אמרי' שנעשה הכל קודש משום שמחובר לקודש, ועוד יותר מפורש במעילה (י"ד) דאמרי' שבונין בחול ואח"כ מקדישין ובתוס' עירובין (ל"א:) דחשיב הבנין תלוש כיון דאי לא קדיש עומד לתלישה וכוונתם כיון שהקרקע קודש והבנין חול משוה"כ עומד לתלישה עכ"פ ראינו דבונין בחול ולא אמרי' מכיון שהקרקע קדושה נעשה גם הבנין קודש:

ובסנהדרין (מ"ח) נפש שהוסיף בו דימוס אחד לשם מת אם הי' מכירו חולצו ומותר אע"ג דביבמות (ס"ו) באיצטלא דפרסוה אמיתנא מדמה איה"נ דמת להקדש ולא אמרי' דמשום הדימוס נאסר כולו:

ד

שוב עתה בהגיעי להדפסה בא לידי שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' י"ב וראיתי שנגע בחקירה זאת אי נתקדשו הכותלים מאליהן ע"י קדושת הקרקע וכתב ראי' מהמבואר בשבועות (ט"ז) דלמ"ד קדושה ראשונה קדשה לע"ל לא הוצרך עזרא לקדש וזכר בעלמא הוא דעבד, והרי מבית ראשון לא נשאר רק הקרקע אבל הכותלים נהרסו א"כ כשעשו אח"כ כותלים חדשים צריך קידוש מחדש וע"כ דבכה"ג נעשו טפל לקרקע ונתקדשו מאליהן ובס' חי' מהרי"ו הנדמ"ח לידידי הרב הגאון ראבד"ק פרעמסלא שליט"א כתב ע"ז דנעלם ממנו במחכת"ה דברי הר"ש ותוי"ט פ"ג דפרה מ"ג דכשהחריב נ"נ בית ראשון לא החריב רק הגג אבל הכותלים נשארו על עמדם וכן מבואר בירושלמי יומא (פ"א) ובקו"א העיר מזבחים (ס"ב) בשלמא בית מינכרא צורתו ופירש"י בשלמא בית ידעי אנשי כנה"ג מה קדוש לעזרה ומה קדוש להיכל שנכרים צורתו ביסודות החומה נראה מבואר דרק ע"י יסודות החומה ניכר צורת הבית אבל הכותלים נחרבו עיי"ש:

ה

אבל בעיקר השגתו תמה אני מה שנראה בדעתו דכיון שנ"נ העביר רק את התקרה לפי"ד הירושלמי ע"כ לא הי' עזרא מעמיד כותלים לעזרה ומבואר ההיפוך בגמ' שבועות שם דתניא אר"א שמעתי כשהיו בונין בהיכל עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרות בונין מבפנים הרי שהיו בונין מחיצות לעזרה להקריב קרבן וגם בתוס' יבמות (פ"ב:) שכתבו לר' יוחנן דלמעשרות ודאי לא קדשה לע"ל אבל קדושת ירושלים והבית קדשה שקדושת מחיצות קיימא כל שעה מאשר לו חומה דדרשינן במגילה (י') אע"פ שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן עכ"ל, הרי דלא לא הי' לעזרה מחיצות וקדשה לע"ל רק מפני שהי' לו קודם לכן רק דמן לשון התוס' אין ראי' דהצריכו לזה משום דר' יוחנן דאמר קדשה לע"ל איירי בזבחים (ק"ז) במעלה בזה"ז דהשתא בחורבן בית שני ודאי דגם כותלי בהמ"ק נחרבו, אבל הרי מדברי ר"א שעשו קלעים לעזרות במקום חומה בבנין עזרא מפורש שלא נשארו מחיצות מבית ראשון שע"כ היו בונין חדשים:

ומה שכתב הר"ש דנ"נ לא החריב אלא התקרה אבל הכותלים הניח ושם האפר מונח וצבור בקילולים כאמור בתוספתא וכ"כ בתוי"ט עכצ"ל דאפי' שנשארו מן הכותלים מ"מ בנה עזרא חדשים משום דחזי בהו תיוהא בהכותלים וגם משום שפקע קדושת הכותלים ע"י שבאו פריצים וחללוה ורק בגוף הקרקע לא שייך לומר דבאו פריצים וחללוה כמו"ש בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' כ"ה דלש"ל כן בקרקע דאינה נגזלת ואינה נאסרת אבל הכותלים נתחללו ע"כ בנה עזרא חדשים וכ"כ בח"ס יו"ד סי' רס"ד במה שמצינו בנחמי' (ב') שהי' שובר בשערי ירושלים הנשארים מבית ראשון ע"מ לבנות חדשים אע"ג דחומות ירושלים נבנו משירי הלשכה ויש בהן קדושה רק כיון שבאו פריצים בבית ראשון נחללו והותר לנותצם עיי"ש ולפי"ז הכ"נ לגבי חומת העזרה ולפי"ז ראיית הא"י הנ"ל קיימת דכיון שמבואר על כרחו שבנה עזרא כותלים חדשים לעזרה א"כ תיקשי למ"ד קדשה לע"ל למה לא הי' צריך קידוש שנית משום הכותלים אע"כ שנתקדשו מאליהן משום נטפלין לקדושת הקרקע:

ו

איברא במה שכתבתי דמשוה"כ בנה עזרא כותלים חדשים לעזרה הטעם משום דבאו פריצים וחללוה לכאו' הדבר תלוי בפלוגתא, דבתענית (כ"ט) אמר דתשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור והי' דולק והולך כל היום כולו והיינו דא"ר יוחנן אלמלא הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורעניות עדיפא וכתב בח"ס או"ח סי' ל"ג דצ"ל דאנן ס"ל דבאו בה פריצים נתחלל נמצא מששלטו: בו זרים בתשיעי והציתו בו האש מיד יצא לחולין א"כ בעשירי נשרף בית חול ע"כ לא קבעוהו בעשירי ובע"ז (נ"ג) ס"ל לרבי הא דבאו פריצים וחללוה י"ל עם מ"ש התוס' מגילה (ה':) ד"ה ובקש וכו' א"נ י"ל עכ"ל הח"ס מבואר מדבריו דרצה לומר דר' יוחנן דאמר הוה קבענא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף לית לי' הא דבאו פריצים וחללוה שע"כ הי' קשה לי' להח"ס אליבא דרבי דס"ל הא דבאו פריצים ועכ"ז בקש לעקור ט"ב לקבעו בעשירי כמו"ש התוס' ונראה כוונתו בישוב הקו' משום דבאמת מסיק שם אליבא דרבי דלא כך הי' מעשה כו' אבל עכ"פ נמצא מדבריו דר' יוחנן לית לי' הא דבאו פריצים וחללוה, וא"כ הדבר תלוי בפלוגתא, אבל באמת לפלא לי על הח"ס מש"ס מפורש (נדרים ס"ב) דארבב"ח א"ר יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ק"ו ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה כו' הרי מפורש דר' יוחנן עצמו אמר לה להדא מלתא דבאו פריצים וחללוה וצע"ג:

ז

וידועה ומפורסמת קו' כ"ג אאמו"ר רשכב"ה זצ"ל הובאה בשו"ת ד"ח ח"ב או"ח סי' ט"ו ע"ד הרז"ה בע"ז (נ"ב) דלא שייך הא דבאו פריצים וחללוה לגבי כ"ש שיש בהן מועל אחר והרי מפורש בנדרים (ס"ב) אמר לה לגבי כ"ש שנשתמש בהן בלשצר עיי"ש, ולכאו' יש לתרץ דהרז"ה טעמו דכ"ש כיון שיש בהן מועל אחר מועל הכ"נ לא נתחלל ע"י הפריצים והיינו משום דקיי"ל קדוה"ג לא פקעה בכדי, ולפי"ז י"ל דר' יוחנן לשיטתו בירושלמי ר"פ האומר הר"ז עולה שלשים יום לאחר שלשים יצאת לחולין מאלי' דס"ל קדוה"ג פקעה בכדי לכך לשיטתו אע"ג דבכ"ש יש מועל אחר מועל מ"מ נתחלל ע"י הפריצים דפקעה קדושה אבל אי קשיא הא קשיא דבתענית (כ"ט) א"ר יוחנן דהוה קבענא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ובנדרים (ס"ב) ס"ל לר' יוחנן גופי' דבאו פריצים וחללוה שקשה לדברי הח"ס:

ח

עוד יש לי להעיר בהא דאר"י הוה קבענא בעשירי ורבנן ס"ל אתחלתא דפורענותא עדיפא והלא מצינו שיטתם הפוכה בברכות (ד') א"ר ר' יוחנן איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית דר' יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוי אלא גאולה מעלייתא ל"ה אלא עד צפרא וריב"ל סבר כיון דל"ה אלא מצפרא ל"ה גאולה מעלייתא, הרי דר' יוחנן אזיל בתר אתחלתא דגאולה ובתענית (כ"ט) פליג ארבנן דס"ל אתחלתא דפורענותא עדיפא וצ"ע, ואולי י"ל דשאני גאולה משום דבברכות (ז') א"ר יוחנן גופי' כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר לכך ניחא שפיר דלגבי פורענותא לא ס"ל דאתחלתא עדיפא משום דאכתי אפשר בחזרה ואין סופה להתקיים משא"כ לגבי גאולה דלטובה אינו חוזר אזלינן שפיר בתר אתחלתא דגאולה ודו"ק:

אבל אי קשיא הא קשיא מה דא"ר יוחנן הוה קבענא בעשירי ואיהו גופי' אמר דבאו פריצים וחללוה וש"מ דלא כהח"ס דחד תלוי בחבירו:

ט

רק שי"ל בטעם פלוגתתם ר' יוחנן ורבנן דהנה בתוס' שבת (קל"א) ד"ה ושווין מבואר דבנין בהמ"ק הוי איהו גופי' מצוה לא רק הכשר מצוה משום הקרבנות אבל בר"ן מגילה פ' בני העיר מבואר דבהכ"נ דהוי רק תשמישי קדושה ובמג"א סי' רע"ו סק"ט דבהכ"נ הוי רק הכשר מצוה וכן בט"ז סי' קנ"ג סק"ט דמה"ט הזמנה לאו מלתא הוא בבהכ"נ דל"ה לגוף הקדושה ובשו"ת אנ"ז או"ח סי' מ"ב הביא מרש"י קהלת ה' ט' מצוה מסויימת כגון בהמ"ק ובהכ"נ וס"ת משמע דכולהו הוו איהו גופי' מצוה ועיין יבמות (ו') יכול יהא בנין בהמ"ק דוחה שבת כו' אלא משום דאיכא למיפרך מה להנך שכן הכשר מצוה ובע"ז (מ"ו) המשתחוה להר אבניו מהו למזבח מכשירי קרבן כקרבן דמו או לא ולכאו' ממקומות הנ"ל אין דבר מוסכם וכמו קצת סתירות בזה אי בהמ"ק הוי גוף המצוה או רק הכשר מצוה וכתבתי עוד בזה במק"א עיין לקמן סי' ויתכן דתלי' בפלוגתא דקדושה ראשונה אי קדשה לע"ל ולמאי דא"ר יהושע (מגילה י') שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית אוכלין ק"ק אע"פ שאין קלעים כו' משום דקדושה ראשונה קדשה לע"ל נראה דבנין בהמ"ק הוי מצוה לעצמו שע"כ היו בונין בית שני דאי להכשר מצוה משום הקרבת הקרבנות היו יכולין להקריב אע"פ שאין בית אע"כ דבנין בהמ"ק איהו גופי' מצוה ומשא"כ למ"ד לא קדשה לע"ל היו צריכין לבנין בהמ"ק להכשר ההקרבה ולפי"ז ר' יוחנן לשיטתו בזבחים (ק"ז) דאר"י המעלה בזה"ז חייב קדושה ראשונה קדשה לע"ל דלדידי' הוי בהמ"ק גוף המצוה ע"כ אמר אלמלא הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף דלרבנן דבהמ"ק הוי רק הכשר מצוה לצורך הקרבנות אין נפ"מ בשריפת מקצתו או רובו רק בביטול מציאות הקרבנות שנתהוה משעה שהציתו בו את האור בתשיעי שהוא אתחלתא דפורענותא עדיפא אבל לר' יוחנן דבהמ"ק הוי מצוה לעצמו ומשום שריפת עצמו איתא בקביעת התענית שפיר יש נפ"מ ליזיל בתר רובו ואמר הוה קבענא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף כן י"ל דרך הערה:

י

באופן שמן האמור נמצא כי בדרשת הש"ס ע"ז (נ"ג) בקרא דבאו פריצים וחללוה אין חולק וניחא לפי"ז שפיר מה שבנה עזרא כותלים חדשים לבהמ"ק אף שנ"נ העביר רק את התקרה מ"מ חדשים משובחין משום דהראשונים באו פריצים וחללוה ואפשר שיש לכוון בדברי הירושלמי יומא דקאמר הם העבירו את התקרה שיש לו ענין עם מה דאמר בזבחים (מ') באוהל מועד מיבעי לי' שאם נפחתה תקרה של היכל לא הי' מזה וע"כ נ"נ שהי' תחלת קלקולו בהיכל כדאמר בתענית (כ"ט) בשבעה נכנסו נכרים להיכל אכלו וקלקלו בו כו' ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור ע"כ לגבי היכל נקט הירושלמי שהעבירו את התקרה דנפחתה התקרה בהיכל נחשב כנחרב כולו ודו"ק:

יא

ובפשיטות יותר הדבר מתקבל דאפי' שנ"נ העביר רק את התקרה מ"מ לא ימלט שלא הי' נעשה עי"ז פרצות גם בחומה תדע דאל"כ תקשי בהא דזבחים (ס"ב) דקאמר בשלמא בית מינכרא צורתו ופירש"י שניכרים צורתו יסודות החומות וקשה הרי קרא כתיב (איכה ד' י"א) ויצת אש בציון ותאכל יסודותי' אעכצ"ל בפי' ותאכל יסודותי' שנעשו בהן פרצות וכן י"ל ג"כ אודות כתלי בהמ"ק שמקומות מקומות נפרצו ולא היו גדורים שכן מוכיח הכתוב על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו וכן העירני תלמידי מחו' החריף ירו"ש כמר אשר קטן נ"י דאיך אפשר לומר שנ"נ העביר רק את התקרה ולא את הכותלים והרי נאמר (איכה ב' ח') ויאבל חיל וחומה יחדיו אומללו ובגמ' פסחים (פ"ו) אמר ע"ז שורא ובר שורא ובר"מ הבה"ב פ"ה ה"ג זו חומת העזרה רק דאתי' שפיר כנ"ל דמשום שהעביר את התקרה בהצתת האור ממילא נפרצו פרצות גם בחומת העזרה ועל כרחו הי' עזרא בונה כותלים חדשים והדרא הקו' דאיך היו הכותלים יכולים להתקדש בלא קידוש מחדש גם למ"ד קדושה ראשונה קדשה לע"ל רק מזה ראי' דמשום שהקרקע קדוש נתקדשו הכותלים מאליהן, ומ"מ ראי' גמורה ליכא מזה לנדון שאלתנו די"ל רק התם דהי' להכתלים כבר קדושת בה"ב שבאים מתרומת הלשכה או אפשר גם קדוה"ג ע"פ פלוגתת הרז"ה והרמב"ן הנ"ל רק שהיו מחוסרין קידוש האמור בש"ס שבועות (ט"ז) דאין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה לקידוש זה לחוד סגי מה דפשטה קדושה להן מקדושת הקרקע ובפרט שנתקדשו רק בר שורא השוים לקרקע עזרה כמבואר בפסחים (פ"ה) ובתוס' ד"ה החלונות משא"כ בכותל חול שיתקדש ע"י קרקע הקדוש אין ראי' כ"כ:

יב

ומצינו כעין חקירה זו בפוסקים בענין הזורע בשדה של חבירו או בונה ברשות חבירו מי הוא הבעלים של הזרעים או הבנין עיין קצה"ח סי' ס"ד מתוס' ב"מ (קי"ז) דבנה ברשותו של חבירו כ"ז שלא נתן לו יציאותיו לא נקנה לו אבל שי' הנמ"י לא כן, גם בתוס' ר"ה (י"ג) דאע"ג דא"י מוחזקת לא"א מ"מ יש להם במה שזרע אבל יש חולקים עיין ט"א ופר"ד ובשו"ת חק"י חו"מ סי' י' בזה ובתומים סי' קמ"א בסברת הר"מ דאכלה כלאים הוי חזקה אף שאוכל באיסור רק משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בכלאים ואיך יכול לטעון דמשום שאכל באיסור לא מיחה בו דז"א דאם לא מכר הקרקע ל"ה הקרקע של המחזיק וזורע ולא נאסר משום דאין אדם אוסר דשא"ש ושוב אכל בהיתר עיי"ש, ונתעוררתי מח"א דהרי מצינו רק במסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו אבל הכא שהזרעים הם שלו רק הקרקע ל"ה שלו מנ"ל שא"י לאסור והשבתי דתלי' במ"ש התוס' ר"ה הנ"ל והחולקים אי יש להזורע בשדה של חבירו במה שזרע ועיין צ"פ ה' תרומות פ"ב הי"א העיר מר"מ ה' זכי' הנ"ל ומירושלמי פ"ג דמע"ש דבתים של ירושלים אין קובעים למעשר לפי שהם של כל ישראל דמוכח דהיכא דחברינהו לדבר שאינו שלו גם הבית אינו שלו, ולפי"ז הכ"נ לנ"ד בבונה בית חולין על קרקע של הקדש יש לדון בזה אם הבנין נגרר אחר הקרקע שיהי' קדוש:

יג

אמנם נראה דדבר זה יש בו פלוגתא בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג דא"ר אבהו אתפלגון כו' חד אמר בונין ואח"כ מקדישין וחרנא אמר מקדישין ואח"כ בונין מאן דאמר בונין ואח"כ מקדישין אין רואין את המחיצות כאילו הן עולות ובפנ"מ פי' שהוא לשון קו' בתמי' וכי אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות שיהי' מועלין בהן והוא דוחק דמשמעות הלשון אינו לא בדרך בתמי' כ"א בניחותא וגם לשון שהן עולות שמועלין בהן לא מתקבל, אבל נראה דה"פ בניחותא והוא דהרי מדס"ל בונין ואח"כ מקדישין אמרי' בגמ' מעילה (י"ד) דדלמא בעי מזגא עליהן ואשתכח דקא מועל בקדשים אבל כל זה אי לא אמרי' גוד אסיק קדושת הקרקע על המחיצות מאליהן אז שפיר אהני לן רבנן משא"כ אם נאמר דהמחיצות מאליהן קדושין ע"י הקרקע וזה שאמר בירושלמי מאן דאמר בונין ואח"כ מקדישין אין רואין את המחיצות כאילו הן עולות דלא אמרי' שעולות בקדושה מאליהן ומ"ד מקדישין ואח"כ בונין משום דרואין את המחיצות כאילו הן עולות בקדושה דאמרי' גוד אסיק ודוק כי הוא פי' נכון וברור, וא"כ מבואר דפליגי בסברא זו אי נתקדשו המחיצות ע"י הקרקע רק אפי' לש"ס דילן דס"ל באין חולק דבונין בחול ואח"כ מקדישין ולא אמרי' שנתקדשו המחיצות מאליהן התם דוקא משום דבפירוש התנו שיהי' הבנין חול משא"כ בנידון שאלתינו שבנו בנין לצורך קדושת בהכ"נ רק שעדיין לא נשלם הבנין עכ"פ כיון שאין דעת אחרת מעכב י"ל דלכ"ע אמרי' בזה פשטה קדושה בכולה ורואין את המחיצות כאילו הן עולות בקדושה שיהי' בהן איסור סתירה זולת אם היתה הסתירה ע"מ לבנות כמבואר בש"ע סי' קנ"ב, ואין זה מדין פשטה קדושה בגמ' תמורה (י') שהי' לדון אם שייך לומר פשטה קדושה אחר שכבר הוקדש עיין תוס' גיטין (מ"ג:) ד"ה גמרו ודוק, רק דהכא פשטה קדושה משום שנטפל ומחובר להקדש וכעין נטפל לשם:

יד

עוד נראה בנ"ד דאפי' אם נאמר דליכא איסור סתירה לגבי האבנים מ"מ איכא איסור סתירה לגבי הקרקע גופא של הקדש באם יעקרו ממנה האבנים וכמו"ש בשו"ת הרי"ם סי' ב' שאין תקנה למכור כותל אחד ואח"כ לנתצה כיון דעכ"פ מחובר כותל זה לשאר הכותלים שנשארו בקדושה הוי נותץ מקודש והכ"נ בנ"ד הוי נותץ מקרקע דהקדש בהכ"נ, וראיתי בשו"ת א"י ח"ב סי' קמ"ב שכתב עד"ז בישוב קו' הרדב"ז על הריא"ס שמביא ראי' דשרי למחוק לצורך תיקון ממה שנתצו חשמונאים מזבח ששקצו אנשי יון דהא בע"ז (נ"ב) אמרי' דבאו פריצים וחללוה ותי' כנ"ל דכיון שהקרקע עכ"פ לא יצא לחולין א"כ כשנותץ המזבח אכתי איכא משום לא תעשון דהרי נתצו מקרקע שהוא קדוש ולפי"ז הכ"נ בנ"ד אם ינתצו האבנים מעל הקרקע שנשאר בקדושת בהכ"נ איכא איסור נתיצה לגבי הקרקע:

טו

באמנה מבואר בגמ' ובש"ע סי' קנ"ב דבאיכא בי כנישתא אחריתא ליכא איסור סתירה ובמג"א סי' קנ"ג סקט"ז דלא מהני ביש להם בהכ"נ אחר מכבר רק דבעינן בנאו אחרת אבל שיטת הט"ז דאפי' בכה"ג שרי וכן דעת הא"ר כהט"ז אבל נראה דמ"מ בבהכ"נ של כרכים גם להט"ז אסור בכה"ג שהרי במכירת בהכ"נ של כרכים ע"מ לבנות אחרת ג"כ נחלקו הט"ז סי' קנ"ג סק"ו מתיר והמג"א סקט"ז אוסר ובשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' ע"ב הק' על המג"א דא"כ גם סתירה בשל כרכים יהי' אסור אפי' אם בונין אחרת אע"כ כהט"ז ולכך מותר סתירה כמו מכירה ובמג"א עצמו סי' קנ"ב סק"ב כתב דמה"ט מותר בבנאו אחרת אפי' בכרכים דגם כל העולם מרוצים כיון שבונים להם בהכ"נ אחרת ולפי"ז באין בונין אחרת רק שיש להם בהכ"נ מכבר דלש"ל הכי שכל העולם מרוצין א"כ גם להט"ז אסור סתירה בשל כרכים בכה"ג שאין בונין אחרת:

טז

ובנוגע לדין מכירה אם יש היתר שימכרו הקהל מקודם את האבנים להפקיע אותן מקדושה ואח"כ לסתור אותן הנה מבואר בש"ע סי' קנ"ג סעי' ה' דאפי' רק גבו מעות לבנות בהכ"נ אין משנין כ"א לקדושה חמורה והא דסעי' ה' שאינו קדוש עד שיתפללו בו כתב במג"א דהתם מיירי בגבו לצורך דבר הרשות דליכא ביזוי מצוה וא"כ בכה"ג דנ"ד שכבר התחילו לבנות הרי מבואר בסעי' י"ג דאם בנו יגמרו לגירסת הר"מ רק דע"פ זטה"ע במעא"ה רשאים להוציא המעות למה שירצו אבל מבואר ברמ"א סעי' ז' דבאין להם בהכ"נ אחרת אסור למכור בהכ"נ אפי' של כפרים דהא אפי' לסתרו אסור עכ"ל מבואר דמכירה הוי כסתירה וליכא היתר מכירה רק באופן דליכא איסור סתירה וכבר הבאתי מחלוקת הט"ז והמג"א אם להתיר סתירה או מכירה בלא בנאו אחרת אף שיש להם בהכ"נ מכבר:

יז

ובנ"ד יש לחוש משום בהכ"נ של כרכים שאינו נמכר ובתוס' מגילה (כ"ו) כתבו מתרי טעמי משום שאנשים מעלמא סייעו בבנינו וגם שעל דעת אנשים מעלמא נבנה ועיין בב"י סי' קנ"ג ובנ"ד איתנהו לתרתי טעמי לפמ"ש בשו"ת מהר"ם שיק סי' ע"ב בשיטת הח"ס שחש לכל עדה נכבדה ונאה שיש לה דין עיר של כרכים ואף שיש לדון הרבה לפי שו"ת הפוסקים אבל בנ"ד הרי ידוע שגבו ממקומות אחרים א"כ בודאי הוי כעיר של כרכים ואף שכתב המ"ב בזטה"ע האידנא יכולין למכור אפי' בכרכין כתב במג"א ס"ק ל"ז דזה דוקא כשבנאוהו משלהם ובשו"ת שי"צ סי' ז' דמ"ש המ"ב מכח זטה"ע זה דוקא היכי דליכא הפקעת קדושה וא"כ בנ"ד קשה להתיר המכירה להפקיע קדושתן ובמג"א סקי"ב שהביא מהמבי"ט דאם אין מתפללין בבהכ"נ של כרכים יכולים למכרה כתב ע"ז בדג"מ למג"א סקכ"ו דבלבנים ועצים שאפשר להשתמש בהם לבהכ"נ אסור ועיין שו"ת ד"ח ח"ב סי' ט"ו:

יח

והנה משכא לי שמעתתא להאריך בכל המסתעף דרך פלפול הלכה ונראה לענ"ד דלמעשה אין לגבב קולות בזה ולמען להציל את המקום מבזיון צריכים הקהל להשתדל ולהתאמץ בתיקון זה וכלשון הש"ע סי' קנ"א שיראו העם ותעיר רוחם וישתדלו לבנותה ובט"ז סק"ג והעתיקו הח"ס סי' ל"א דבהכ"נ שחרב ואין רוצים לבנותו עוד, צריך לעשות גדר סביביו ולא יבאו לזלזל שם כו' עיי"ש ואפשר שיעלה להם עוד השתדלות בהתעוררות נדיבי לב מקרוב ומרחוק להשיב הבהכ"נ על תילה בנוי': ידידו.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה