חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ב · יג
אמנם נראה דדבר זה יש בו פלוגתא בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג דא"ר אבהו אתפלגון כו' חד אמר בונין ואח"כ מקדישין וחרנא אמר מקדישין ואח"כ בונין מאן דאמר בונין ואח"כ מקדישין אין רואין את המחיצות כאילו הן עולות ובפנ"מ פי' שהוא לשון קו' בתמי' וכי אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות שיהי' מועלין בהן והוא דוחק דמשמעות הלשון אינו לא בדרך בתמי' כ"א בניחותא וגם לשון שהן עולות שמועלין בהן לא מתקבל, אבל נראה דה"פ בניחותא והוא דהרי מדס"ל בונין ואח"כ מקדישין אמרי' בגמ' מעילה (י"ד) דדלמא בעי מזגא עליהן ואשתכח דקא מועל בקדשים אבל כל זה אי לא אמרי' גוד אסיק קדושת הקרקע על המחיצות מאליהן אז שפיר אהני לן רבנן משא"כ אם נאמר דהמחיצות מאליהן קדושין ע"י הקרקע וזה שאמר בירושלמי מאן דאמר בונין ואח"כ מקדישין אין רואין את המחיצות כאילו הן עולות דלא אמרי' שעולות בקדושה מאליהן ומ"ד מקדישין ואח"כ בונין משום דרואין את המחיצות כאילו הן עולות בקדושה דאמרי' גוד אסיק ודוק כי הוא פי' נכון וברור, וא"כ מבואר דפליגי בסברא זו אי נתקדשו המחיצות ע"י הקרקע רק אפי' לש"ס דילן דס"ל באין חולק דבונין בחול ואח"כ מקדישין ולא אמרי' שנתקדשו המחיצות מאליהן התם דוקא משום דבפירוש התנו שיהי' הבנין חול משא"כ בנידון שאלתינו שבנו בנין לצורך קדושת בהכ"נ רק שעדיין לא נשלם הבנין עכ"פ כיון שאין דעת אחרת מעכב י"ל דלכ"ע אמרי' בזה פשטה קדושה בכולה ורואין את המחיצות כאילו הן עולות בקדושה שיהי' בהן איסור סתירה זולת אם היתה הסתירה ע"מ לבנות כמבואר בש"ע סי' קנ"ב, ואין זה מדין פשטה קדושה בגמ' תמורה (י') שהי' לדון אם שייך לומר פשטה קדושה אחר שכבר הוקדש עיין תוס' גיטין (מ"ג:) ד"ה גמרו ודוק, רק דהכא פשטה קדושה משום שנטפל ומחובר להקדש וכעין נטפל לשם: