חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן א · י
והנה במה דפריך הש"ס אי דאסקוה לגוה הא קלטוה מחיצות ובתוס' ב"מ (נ"ג) כתבו דאע"ג דמחיצה לקלוט דרבנן מקרי שלל ירושלים לאכול דהעמידו דבריהם על דין תורה, יש להעיר דאמאי יועיל באמת הא אין כח ביד חכמים לעקור בקו"ע ובתוס' פסחים (ל"ו) כתבו לחד תירוצא דמשום מחיצה לקלוט דרבנן ל"מ אינו נאכל בכל מושבות והכ"נ אמאי יהי' מקרי שלל ירושלים:
אבל נ"ל דמה דאותיב ר"י לר"ח הא קלטוה מחיצות היינו לר"ח לשיטתו דס"ל ביבמות (דף צ') דיש כח ביד חכמים לעקור אף בקו"ע וא"כ הכ"נ משום קלטוה מחיצות יהי' מקרי שלל ירושלים, וכיון דאתאן לזה מתורץ דברי הרמז"ל כמין חומר מה שלא הביא אוקימתא דש"ס דמיירי בנפול מחיצות כמו דפסק דמע"ש בגבולין פטור מחלה ולמ"ש ניחא דלענין חלה שפיר ס"ל דפטור כיון דא"ר לאכילה כתוס' קידושין ורש"י סנהדרין הנ"ל דל"ש הואיל וראוי להעלותו לירושלים ולאכלו דכיון דלא חזי השתא לשום אדם ל"א הואיל (והא דפסק דמע"ש בירושלים חייב בחלה ואדם יוצא י"ח בפסח כבר כתב הלח"מ להוכיח בזה שי' הר"מ דס"ל ממון הדיוט הוא) משא"כ לגבי עה"נ אף בגבולין חל עליו אי' עה"נ משום דראוי להעלותו לירושלים דשם יהי' ממון הדיוט דכיון דהוי עכ"פ ממון לגבי גבוה שוב אמרי' בי' הואיל לגבי ממון הדיוט, דכל מה דמקשה הש"ס ר"ח דבגבולין לא יהי' עליו אי' עה"נ הוא רק לר"ח לשיטתו דיש כח ביד חכמים לעקור הקו"ע ומהני קליטת מחיצות דרבנן שיהי' מקרי שלל ירושלים א"כ בגבולין ל"ש הואיל דראוי להעלותו דאדרבה אי יעלה אותו לירושלים הרי קלטוה מחיצות והוי שלל ירושלים, משא"כ לדידן דקיי"ל אין כח ביד חכמים לעקור בקו"ע ולא מהני מחיצה לקלוט דרבנן שיהי' שלל ירושלים, א"כ אף בגבולין שפיר חל עליו אי' עה"נ משום הואיל דראוי להעלותו לירושלים דשם יהי' ממון הדיוט ושפיר סתם הרמז"ל דמע"ש יגנזו אפי' בגבולין אף ע"ג דפטור מחלה, דוק והבן כי הוא יקר ונחמד בס"ד: