אור ברסלב
חזון נחום סימן א › ט

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן א · ט

ח

ונראה לתרץ דבהסבר דברי התוס' קידושין ורש"י בסנהדרין שחדשו דבגבולין לענין אכילה מקרי אינו ראוי ובכ"ז ל"ה ממון גבוה נראה דכבר הקשו דאמאי בגבולין לא יהא מקרי ממון שלו משום הואיל דראוי להעלותו לירושלים דשם הוי ממון הדיוט לר"י (בשלמא מה דלא אמרי' הואיל א"ב מיתשל וא"ב פריק י"ל דל"א הואיל כזה דהוי נגד חיוב מצותו להעלותו לירושלים ולאכלו, ומתורץ בזה קו' התוס' פסחים (מ"ו) ממצה של מע"ש ורק לענין אינו נאכל בכל מושבות אמרי' בפסחים (ל"ח) הואיל א"ב פריק משום דהתם אמרי' אפי' הואיל אי לא קרא לה שם ואי אטמי כו' וכנראה שלזה כוונו התוס' בפסחים שם במה שסיימו וצ"ע בהנהו הואיל דכ"ש הואיל ולא קרא לה שם עכ"ל אבל זה קשה לר"י אפי' בגבולין יהי' מקרי ממון הדיוט וראוי לאכילה משום הואיל וראוי להעלותו לירושלים) ותירץ בשעה"מ ה' חו"מ דבגבולין דל"ח לאכילה לשום אדם ל"א הואיל כמו"ש התוס' עירובין (דף ל"ו) אך כתב דהתוס' בעירובין מחלפא שיטתי' ממה שהקשו בפסחים (מ"ו) בחמץ של הקדש שיעבור בב"י משום הואיל א"ב מיתשל עיי"ש, ולענ"ד דאין כאן חילוף שיטות כלל דהתוס' בעירובין שפיר כתבו לענין עירוב דבעינן סעודה הראוי' לאכילה וא"כ בהקדש דא"ר לאכילה לשום אדם ל"א הואיל שיהי' מקרי עי"ז ראוי לאכילה משא"כ התוס' בפסחים דאיירי לענין שיעבור בב"י בהקדש דממעט משום שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של גבוה דל"ה ממון שלו מה בכך דא"ר לאכילה לשום אדם מ"מ כיון דהוי ממון עכ"פ לגבי גבוה שוב יהי' מקרי ממון שלו משום הואיל, וכעין שכתבו הראשונים לענין לדידי שוה לי דאם הוא ש"פ במק"א יכולה לומר לדידי שוה לי ולא בדבר שאינו ש"פ לשום אדם וזה ברור ואמת, ולפלא בעיני שהשעה"מ לא הרגיש בזה:

ואחר שבאנו לידי מדה זו מסתברא שפיר דברי התוס' ורש"י הנ"ל מ"ש דבגבולין מקרי ממון הדיוט ומקרי א"ר לאכילה, והיינו דמה"ד לכ"ע הוי גם ממון גבוה וכפירש"י בלשון א' רק דלכך מקרי ממון הדיוט משום דראוי להעלותו לירושלים דשם הוי ממון הדיוט משא"כ לענין היתר אכילה שפיר לא מקרי ראוי משום הואיל דראוי להעלותו לירושלים, דז"א דכיון דהשתא א"ר לשום אדם לאכילה ל"א הואיל כתוס' עירובין הנ"ל:

ולפ"ז מתורץ היטב קו' הנ"ל מה דפריך הש"ס מחלה על עה"נ דמע"ש יגנזו הא חלה שאני דבעינן ראוי לאכילה כנ"ל, ולהאמור ניחא שפיר דקו' הש"ס היא דלגבי עה"נ הוה לן למימר דמע"ש בגבולין אפי' ממון גבוה מקרי דהא הטעם דלענין חלה מקרי מע"ש בגבולין ממון הדיוט הוא רק משום הואיל דראוי להעלותו לירושלים דשם יהי' ממון הדיוט להתחייב בחלה, משא"כ הכא לענין עה"נ דאם יעלה אותו לירושלים הרי קלטוה מחיצות ויהי' שלל ירושלים א"כ אף בגבולין מה"ד שלא יהי' חל עליו איסור עה"נ דהוי ממון גבוה דל"ש הואיל דראוי להעלותו לירושלים דאדרבה אי יעלה אותו לירושלים הרי קלטוה מחיצות, ועכצ"ל דלכך חל עליו אי' עה"נ משום דמע"ש בגבולין מקרי ראוי לאכילה וגם ממון הדיוט בלא טעם דהואיל כלל רק משום דאיסור אכילתו חוץ לירושלים הוי רק אי' גברא שלא יבטל מ"ע דוצרת הכסף כתוס' מכות הנ"ל וא"כ ש"מ דלא כר"ח:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה