אור ברסלב
חזון ישעיהו אות ת › תורה / התורה הקדושה נצחי

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות ת · תורה / התורה הקדושה נצחי

תורה / הנתיב האמיתי בחיים

בפרשת קורח, אנו מוצאים את דרכו הקשה והחמורה של קורח ועדתו, אשר קמו

במחלוקת קשה ובעלילות כנגד משה רבנו, עד אשר נענשו בעונשים הקשים ביותר,

איבדו את חייהם, חיי ילדיהם ואת כל רכושם ואת כבודם לדורי דורות. השם 'קורח

ועדתו', גנאי הוא בעם ישראל.

וכשנתבונן ונתעמק, נקשה: מה היה שורש רצונו ומלחמתו של קורח במשה

ואהרון? אפשר לבאר ולומר: קורח רצה לעשות שינוי בתפיסה היהודית, בדת ישראל.

התורה והמצוות זה דבר שצריך לעשות בפועל, ללמוד תורה בפועל, לקיים מצוות

בפועל ואי אפשר להיות פטור ברצון, או מחשבה בלב. יהודי, מחוייב לקיים את

התרי"ג מצוות.

קורח ועדתו, רצו לערער יסוד זה ושיטתם הייתה, המצוות, התורה, הדת היהודית,

מספיק שתהיה בלב האדם, לא צריך לפרוט אותה למעשים וזה היה דבריהם: "כי

כל העדה, כולם קדושים ובתוכם ה", שה', הדת, המצוות והמעשים טובים, נמצאים

בתוכם בלב וזה היה כל טענותיהם. איך בית שיש בו ספר תורה חייב במזוזה!

משה טען: וודאי, כל מצווה לעצמה. קורח ועדתו טענו, לא, מזוזה היא רק פרשה

אחת, מכל הספר תורה. הספר תורה, כולל את הכל וכן, טענתו בעניין ציצית. ודבר זה

היה סכנה קיומית לעם ישראל.

קורח, שפיקח היה, כדברי חז"ל, ידע את הדברים הרגישים בעם ישראל והלך לפגוע

ולערער, בדברים הרגישים ביותר ולכן, עונשו היה מהעונשים הקשים והחמורים,

המובאים בתורתנו הקדושה.

התורה הקדושה והמצוות, הם חובה. על כל יהודי, לקיים מצווה ומצווה. אם חטאנו

או פשענו, יש מחילה ויש סליחה והקב"ה רחום וחנון, מוחל וסולח, אך בכדי להתיר

את העוון, להתיר את הגזלה, לערער, את כל יסודות היהדות זה דבר חמור, אשר אין

עליו מחילה. ולכן, לקורח ולעדתו - שעדתו מתעוררת בכל דור ודור לפרוץ הגדרים,

ועונשם מדורי דורות מר ממוות.

לכן, צריך להיזהר, זהירות גדולה, מכל אשר חטאו הראשונים, חטא המחלוקת,

אשר קורח נטפל למשה, ללא סיבה ושורש מחלוקתו הייתה גאווה, רדיפת כבוד

והתרחקות מן הדת היהודית, שהדת מספיקה בלב האדם ולא מחוייב במעשים.

צריך לדעת, שמחוייבים אנו, בכל כח, בכל תג ותג, בתורתנו הקדושה, לשמור

ולעשות ולקיים את כל דברי התורה. התורה היא לא מצוה ככל המצוות. יש מצווה

להניח תפילין, יש מצווה ליטול לולב ואתרוג, תורתנו הקדושה, היא לא עוד מצווה

בתוך חבילת המצוות, היא יסוד היסודות ביהדות ומי שמנסה לקחת את התורה

ולשימה כעוד מצווה, עושה מעשה חמור ביותר ומערער את תורתנו הקדושה, שעליה

נאמר "הקב"ה והתורה ועם ישראל אחד הם".

התורה היא הקשר, הצינור, היא המחבר בינינו לבין הקב"ה ולכן, התורה צריכה

להיות, יסוד של כל דבר בעם ישראל; אם היא לא יסוד, אין קיום נצחי לשום עניין.

וצריך כל רגע ורגע, יום ויום, להסביר בשער בת רבים, מה הערך ומעלת התורה

הקדושה, שעליה אמר דוד "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" וכן, "אם יתן איש את

כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו" אין דבר יותר יקר או יותר מתוק, מתורתנו הקדושה.

מובא משל בספרים הקדושים, על איש עשיר, אשר כל הון, היה בביתו וגמר

בדעתו, שאת בנו יגדל בדרך התורה ובנו יהיה תלמיד חכם וירא ה' ומקטנות, גידלו,

על אהבת התורה. גדולי התלמידי חכמים, ישבו עימו ולימדוהו יום ולילה והשקיעו בו,

כל אשר אפשר להשקיע. ואביו היה חוזר ושונה לפניו: "התורה זה הדבר היקר ביותר

בעולם". והיה חוזר ואומר לו: "כל מצווה שווה יותר מ 10- מטבעות זהב".

וכן, הבן ישב, שנים על גבי שנים, בישיבה, עומל ועוסק בתורה. באחד הימים, יצא

הבן מן הישיבה והיה מסתובב בעיר להנאתו. כיוון שחש רעב, נכנס לאחת המסעדות

בעיר וביקש מאכלים את אשר רצה.

כשסיים לאכול, הגיע רגע התשלום, קרא לבעל הבית, אמר לפניו חידוש תורה

ואמר לו: כל מצווה, אבי אומר לי שווה 10 מטבעות זהב, וודאי הארוחה לא שווה 10

מטבעות זהב, החזר נא לי עודף. בעל המסעדה, כעס, כעס נורא, היכהו מכות נאמנות,

ביזהו וגירש אותו מן המסעדה.

הבן, שבור בגופו ובעיקר בנפשו, בא לפני אביו בוכה ודרש ממנו להפסיק ללמוד

תורה ולצאת למלאכה לעבוד. האבא, ניסה לדבר אל ליבו, לשכנעו, אך הבן בשלו,

החליט החלטה, לא להישאר עוד רגע אחד בין יושבי בית המדרש.

ראה האבא, שאינו יכול לו ובכפיה אסור לעשות אף דבר בעולם, אמר לו האבא,

שיעזור לו לצאת ולהשתדל במלאכת מכירת האבנים הטובות והתכשיטים. סידר

האבא לבן, מזוודה, עם מיטב התכשיטים היקרים אשר יש ועל כל תכשיט רשם את

הסכום. מסר ביד בנו, את המזוודה והזהירו, שאלו הדברים היקרים ביותר ומהחשובים

ביותר בעולם.

הלך הבן מדלת לדלת למכור את הסחורה. והאנשים ששמעו את המחיר, חרפוהו

וגדפוהו. וכך, ימים רבים הסתובב בבושה ובחרפה והתחיל לצבור בליבו ייאוש גדול.

בא לפני אביו, באחד הימים, שבור ומדוכדך ובכה לאביו, שאף אחד לא רוצה

לקנות והמחירים גבוהים מידי ואין ערך לכל אשר הוא עושה. אביו חיזקו ואמר לו

שצריך להמשיך בכל כוחו. כך המשיך עוד ימים רבים, עד שבאחד הימים, הגיע לרחוב

של עשירים מופלגים ובדלת הראשונה, אשר נכנס, האירו לו פנים ורכשו ממנו דברים.

וכן, בבית השני והשלישי ופתאום, הרגיש אור של הצלחה גדולה איתו, בכל מעשה

ידיו. בא לפני אביו וסיפר לו את כל אשר קרהו.

ענה ואמר לו אביו: כך התורה הקדושה, יש אנשים שלא מבינים ולא מכירים את

ערכה, כמו אנשים שלא מבינים את ערך הדברים היקרים, אשר יש באמתחתכם.

אנשים אלו, לפעמים דוחים ולפעמים מבזים, אך הכל מחוסר ידיעה, עד אשר מגיעים,

לאנשים שמבינים את הערך, אז, כל ההרגשה והראיה והתפיסה משתנית. כך תורתנו

הקדושה, כשמכירים אנשים ופוגשים אנשים שיודעים את הערך האמיתי של התורה,

אין גבול לשמחה לערך ולהוקרה.

צריכים אנו לדעת ולשים, בשער בת רבים, את מעלת תורתנו הקדושה. תורת

ה' תמימה, הייתה תמימה, נשארה תמימה ותהיה תמימה ואוי לו לאדם, העושה

מהתורה, גרדום לחפור בה, או פוגע בכל דרך בתורתנו הקדושה.

ואף, אם חושב, שהצדק עימו והוא מבין, כמו שחשבו קורח ועדתו, אשר חשבו

שמועילים ומטיבים למען כלל עם ישראל ומצילים את עם ישראל מדרכו של משה,

אחריתם עדי אובד.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה