חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ת
תהלים / התהלים מרגיעים את הנשמה
התהילים, יש להם כח לעצור את כל הזרם, הרעש, הסערות הגדולות העוברים
על הנפש:
ידוע סגולה להוושע בבנים, לסיים כל הספר תהילים ברצף אחד, וכן סגולה לזיווג,
לסיים את התהילים ברצף אחד וכן סגולה לפרנסה, לסיים את התהילים בפעם אחת.
ועוד בשבת קודש, אשר רבנו הבן איש חי פסק ואמר, שכל שעה לימוד תורה ביום
השבת מעלתה כאלף שעות בשאר ימות השבוע, וברוב עם ובשבת, אשר בה נהפכו
הקללות לברכות.
וידועים דברי רבנו האר"י הקדוש שעל תפילה יש שכר של תפילה, ועל לימוד
תורה יש שכר של לימוד תורה, אך על תהילים יש גם שכר של תפילה וגם שכר של
לימוד תורה. ופה אצלנו השכר כפול ומכופל.
ויותר מכך יודעים אנו בחוש שנראה עוד השבוע בטוב ה', ובניצני אור וישועה
ונזכה לפקוח עיניים לראות את האמת.
הנה בכל פעם אשר מקבלים על עצמנו לסיים את התהילים, חוץ מן התיקון
הנפש אשר נהיה דבר יום ויומו, מרגישים אנו בנפשנו כמו אדם אשר נמצא בחדר
ורוצה לישון, אך אינו יכול להרדם משום שישנו כלי המשמיע שירים משירים שונים,
בלחנים לא נוחים וברעשים לא רגילים. האדם רוצה שקט, רוצה לעצור את זרם החיים
ולשקוע בעצמו ולהתנתק מכל הרעשים האלו, אך הרעש והשירים והדיבורים הריקים
והלא מובנים ולא מענינים, לא נותנים לו לעצור ולחשוב ולישון. כך החיים, רעשים
מסוגים שונים, פעמים המחשבות נראות מענינות ונכונות ורצויות והאדם שוקע בהם,
אך כלום לא יוצא ממנם, והעיקר הם מונעים מהאדם לישון ולדבר בעצמו.
ויותר קשה, כאשר האדם שומע דברים ריקים ולא מובנים, המטרידים את הנשמה,
כך חיי האדם כסוס שוטף במלחמה, רוצה לעצור את הזרם הלא נוח, אך אין לו כוחות
לעצור ולא יודע איך עוצרים את הרעש הזה.
התהילים, יש להם כח לעצור את כל הזרם, הרעש, הסערות הגדולות העוברים על
הנפש, ואחרי שמכבים את הרעש הזה, הנפש מבינה יותר ומקבלת יותר ויודעת את
אשר צריכה לדעת.
הנה מלבד הכוחות והסגולות בקריאת התהילים, התהילים מביא מזור לנפשנו. ואף
שיאמר האדם, הנה אני קורא את התהילים ומרגיש יובש גדול וחוסר הבנה וחוסר
חיות, מובא בספרים הקדושים שמספר גדול כמיליון וכו', זה הרבה אפסים ועוד אחד,
וכך המספר נהיה מליון, כך הרבה תפילות ודברים שנראים יבשים וכאפסים, מתחברים
ומתאספים וכאשר באה תפילה אחת טובה, עם חיות, הכל מתחבר ומצטרף ונהיה
סכום וכח גדול כמליון או יותר.
והבאנו כמה פעמים, לדעת להדליק ולכבות זה פשוט, אך צריך לדעת איך
מדליקים ומכבים. הנה כאשר יצא לעולם החשמל, לא כולם ידעו ושמעו על דבר גדול
זה, רק העשירים הגדולים והמיוחסים ביותר. באחד הימים, הגיע אל אחד העשירים
והמיוחסים בעיר וילנא איש חשוב אשר עדיין לא התוודע לענין החשמל, ישב אצל
מארחו החשוב אכל ושתה ודיברו על כל הענינים אשר היו עומדים לפניהם, בסוף
היום לקח בעל הבית את ידידו המלומד אל אחד מן החדרים החשובים בבית ואמר לו
זה, החדר אשר בו תתארח בימים הבאים, בזמן שהותך אצלי. שמח האורח על האירוח
המופלא, הטוב לב וכו'. והנה כאשר סגר על עצמו את החדר וביקש לישון, חשב שאת
האור מכבים עם מנורת שמן ועם היד, ניסה לכבות, אך האור לא כבה. ניסה בכל אופן
לישון עם האור, ולא עלה בידו, שוב ניסה לכבות את האור ולא הצליח, עלה על הכסא
וניסה ברוח גדולה אשר הוציא מפיו לכבות את האור, אך האור לא נכבה. וכך עבר
לילה ארוך מאוד וקשה על האורח, וכמובן, שלבקש באמצע הלילה מן הבעל הבית
לכבות את האור, התבייש מאוד.
בבוקר בשעת הסעודה עמד האורח לפני בעל הבית, ובבושה פנה ואמר: ידידי
החשוב, תסלח לי אך לילה שלם ארוך וקשה עבר עלי עם האור, ועדיין אני לא יודע
איך לכבות אותו, אם יעבור עלי עוד לילה קשה כזה לא ישאר לי כח. שמע בעל הבית
והסביר לו, שלא צריך לעלות על כסא ולא על מיטה ולא לעשות מאומה, מספיק רק
ללחוץ בכפתור, וכך כל האור המפריע יתכבה, ויהיה אפשר לישון שנת ישרים.
כך חיינו, לכל אדם יש את הרעש הגדול בשעת השינה ואת האור הגדול בזמן
העייפות, ואנו חושבים לכבות את האור וכן לכבות את הרעש, זה קשה ביותר, אך
זוהי טעות קשה ביותר, צריך רק כפתור קטן לכבות את כל הצרות הגדולות של החיים
שלנו, ככל שהבעיה נראית גדולה ביותר, כשנראה מה הפתרון, נבין שהוא דבר קטן
ביותר, שפותר את הדבר הגדול ביותר.
בכח התהילים לפתור את הרעש הגדול ולכבות את האור המפריע מאוד, בזמן
המסויים. ובטוחים אנו שמצוה גוררת מצוה ושכר מצוה מצוה שנושפע שפע רב
ונראה רפואה בנפשנו, ברוחנו והרבה מן הכאבים והקשיים יפטרו לכל אחד ואחד
מאיתנו.
הנה כל מי שקשור והולך בדרך ה' ובדרך הישיבה הקדושה, אשר הוא האור
הפשוט והמאיר בדור הזה, מרגישים שעולים ומתקרבים לאבינו בשמים, מרגישים
התעלות מיום ליום, משעה לשעה וכולם רואים ברכה מרובה בכל מעשה ידיהם, וכל
מי שזוכה להיות יחד באור של שבת קודש ובשיעורים הקדושים, ומקפיד לקרוא
וללמוד בכל יום את הדבר תורה היומי, בונים יחד בנפש כח ועולם חדש וראיה אחרת
על העולם כולו.
הימים הקשים אשר עברנו, בשלוש שנים האחרונות וביותר בשנה וחצי האחרונה,
הוא מהקב"ה בניית הנפש, וזכות להתעמק בעומק ובהבנת החיים, גם בצורות ובזמנים
אחרים, כח להבין וכח להקשיב, ולחכות עד הסוף ולהבין את הדברים בסופם ולא רק
בהתחלה, האדם מזדרז ומסיק מסקנות, טוב יעשה אם יחכה מעט.
ישנו מעשה אשר אנו זוכרים מול עיננו בכל עת וזמן, לפני כ 17 שנים, היינו
משתדלים ללכת בכל יום לחמישה עד עשרה מקומות, למסור שיעורים ולקרב
ולהתקרב לאבינו שבשמים, והיה יהודי תמים, אשר בליבנו אהבה מרובה לו, ימים
רבים אשר למדנו הרבה מוסר מדברים קטנים, ובכל זמן נזכרים וזוכרים, באחד הימים
נסענו לשיעור בעיר רחוקה, והנה פתאום שוטר מסמן לנו בדרך, הנהג התמים פחד
פחד גדול ואיבד את כל מה שיש, עצר וירד לשוטר, בכה וצועק, מתלונן ומתנצל: מדוע
אתה עוצר אותי?, לא נסעתי מהר?, השוטר התחיל לומר: אדוני..., והוא, הנהג, ממשיך
לבכות ולצעוק: אני מתקומם על זה שאתה מפחיד אזרח בצורה כזאת, השוטר מנסה
לומר עוד מילה: הירגע..., והנהג בוכה: איך אוכל להירגע כשאתה רוצה לקחת ממני
את הרישיון, ולתת לי קנס. עצרו השוטר בצעקה גדולה ואמר לו: תירגע, עצרתי אותך
רק לאמר לך שאין לך אויר בגלגלים של האוטו...
תוכחה / הוכח לחכם ויאהבך
ענין מופלא מצאנו כאשר יתרו פוגש את חותנו משה רבנו, הוא אומר לו דברי
ביקורת )שמות יח,יז-כד(: "לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבל תבל גם אתה גם העם
הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך וגו'. וישמע משה לקול חתנו
ויעש כל אשר אמר".
כשנתבונן מעט בהנהגתו של משה רבינו, נראה בגדלות נפשו ובטוהר מידותיו
והליכותיו של איש האלוקים. שהרי אף אחד אינו אוהב שיעירו לו הערות על מעשיו
והנהגותיו, ומאוד קשה לאדם לקבל ביקורת על מעשיו. וכאשר באים בטענה לאדם,
מיד מוצא הוא הסברים ואמתלאות ליישב את מעשיו ודרכיו, וכל זאת משום שיקשה
לאדם לשמוע ולקבל שטעה בדרכו ובהליכותיו.
וככל שמעלת האדם רמה ותפקידו ומעמדו בעיני הציבור חשובים יותר, כך יקשה
ויכבד עליו לשמוע הערות והוספות על דבריו. קל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר
הביקורת היא בעיניני הציבור, שאז צריך להשפיל עצמו וכבודו בעיני כלל הציבור.
וכבר אמר רבי טרפון )ערכין טז,ב( תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם
אמר לו )המוכיח( טול קיסם מבין שיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך. והיינו, שהאדם
אינו מסוגל לקבל תוכחה, ואע"פ שאמרו לו דברים מוצדקים ונכונים שצריך לתקן
ולשפר במעשיו, מכל מקום מוצא פגם וחסרון במוכיח, ואינו מוכן לקבל את דבריו,
אע"פ שהם אמיתיים וצודקים.
אך אצל משה רבינו היה ההיפך הגמור, ובשעה שבא אצלו יתרו חותנו והשיג על
דרך ואופן הנהגתו את העם, והוכיחו בדברים קשים ואמר לו נבול תיבול גם אתה גם
העם אשר איתך, והאריך בדברים להראות לו עד כמה גדולה הטעות בדרך הנהגתו.
ולנוכח דברים קשים אלו משה רבינו לא העלים פניו מדברי תוכחת חותנו. ואע"פ
שהיה יכול לטעון שמה שהוא עומד על העם מבוקר ועד ערב, הרי זה בכדי לשמוע
באופן אישי כל תלונה וטענה של בני ישראל, ושכל אחד ירגיש שיש לו את האפשרות
לקבל את פתרון שאלתו ישר ממשה רבינו ללא צורך במתווכים. וא"כ זה רק לתועלת
עם ישראל, ובכדי שכל אחד, קטן כגדול ירגיש חשיבות וערך לדבריו, ושהוא מקבל
יחס אישי ממשה רבינו איש האלוקים. ובכל זאת משה רבינו סבר וקיבל את טענות
חותנו, ומתוך שהבין שטענותיו צודקות ונכונות, מיד פעל לעשות ככל אשר אמר. ולא
הרגיש פחיתות בעצמו מה שצריך הוא כעת לשנות את כל דרך הנהגתו עם הציבור,
ולטרוח ולחפש דיינים ושופטים על העם, וקבל את התוכחה באהבה רבה.
חז"ל לימדונו עד כמה גדול הקושי לקבל תוכחה, ועד כמה האדם אינו מסוגל
לשמוע ביקורת מזולתו, ואפילו שהוא עצמו מודה ומכיר בה. ועד כדי כך העלבון גדול,
וקשה לשמוע דברי ביקורת והשגות, שאם יעקב אבינו היה מוכיח את ראובן, היה
הולך לו אצל עשיו אחיו ודבק בדרכיו ובמעשיו. היה עוזב את כל מורשת והנהגת בית
אביו שיושב אוהלים והליכותיו נועם, והיה דבק בעשיו הרשע איש ציד איש שדה.
ולכן הוכיחו סמוך לפטירתו, כדי שלא יהיה בוש מדברי התוכחה.
ואכן, קבלת התוכחה היא אחת מהתכונות הנדרשות ממנהיג, כפי שמצאנו במשה
רבינו שקיבל תוכחת חותנו וכילכל את מעשיו לאורה. וכן אמרו חז"ל )יומא כב,ב( שאול
באחת ועלתה לו, דוד בשניים ולא עלתה לו. והיינו, שאול חטא חטא אחד ואיבד את
המלוכה, אך דוד אף על פי שחטא בשניים לא עלתה ממנו המלוכה, כיון ששאול לא
הודה בחטאו והטיל את העוון על העם, וכאשר שאל שמואל את שאול )שמואל א טו,יד-
טו(: "ומה קול הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שומע. ויאמר שאול מעמלקי
הביאום 'אשר חמל העם' על מיטב הצאן והבקר". ואמנם לא רק העם בלבד חמל על
הצאן אלא גם שאול שהרי כתוב )שם ט(: "ויחמול 'שאול והעם' על אגג ועל מיטב הצאן
והבקר". אך דוד המלך קיבל את התוכחה, הודה והכיר בחטאו ולא חיפש סיבות בכדי
להצדיק את מעשיו, משום כך אע"פ שחטא בשניים עמדה לו המלכות לו ולזרעו
אחריו.
וזו מעלה גדולה, לדעת לקבל את התוכחות, וכמו שאמר שלמה המלך )משלי ט,ח(
"הוכח לחכם ויאהבך", כי החכם האמיתי יודע להעריך את התועלת שבתוכחה, ולכן
מקבל אותה באהבה.
תוכחה / לקבל תוכחה ולתקן
"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה".
רש"י פירש: לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום
בהם לפיכך, סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודם של ישראל.
פרשות אלו, הם פרשות תוכחה לעם ישראל, על כל אשר היה אותם במדבר וצריך
להקשות, מדוע משה חזר להוכיח אותם על דברים, אשר עשו לפני עשרים שנה
ושלושים שנה? ודאי עשו תשובה על כל מעשיהם ועל מה זה?
אלא, צריך לבאר ולאמר יסוד גדול: התורה הקדושה אומרת "והיו הדברים האלה
אשר אנוכי מצוך היום על לבבך"- מדוע 'על לבבך', צריך לומר בתוך לבבך? אלא יסוד
גדול, כשאדם חוטא וכשאדם צעיר ועושה את מעשיו, הרבה פעמים, כשמוכיחים
אותו, ודאי לא ישמע את התוכחה, אך בכל אופן צריך להוכיחו כי ברבות הימים
הדברים יכנסו בתוך ליבו וישפיעו עליו השפעה גדולה. לכן יעמוד ויוכיח בכל עת וזמן.
וזה "אשר אנוכי מצוך היום על לבבך", יהיה מונח על הלב עד היום, אשר יכנס לתוך
הלב.
ועל פי זה יובן עניין תוכחת משה רבנו; משה הוכיחם בכל עת וזמן, אשר חטאו, או
נהגו שלא כשורה, אך להרבה מן האנשים, התוכחה הייתה על ליבם וגם אלו שהתוכחה
נכנסה לתוך ליבם עדיין לא הבינו מספיק את עומק התוכחה כמו שאמרו חז"ל: "אין
אדם יורד לסוף דעתו של רבו אלא אחרי 40 שנה" לכן משה, אחרי עשרות שנים של
תוכחה, שבודאי לא ירדו לסוף דעתו וכן הייתה מונחת על לבם, עומד וחוזר ומוכיחם
במשנה תורה, על כל מעשיהם, שירדו לסוף דעתו כעת, ובודאי הכל נמצא בעומק
ליבם.
אם כן, שתי תוכחות ישנם, אחת בשעה שעל הלב ואחת בשעה שבתוך הלב ולכן,
דוד המלך עומד ואומר: שחטאיו ועוונותיו לנגדו כל הימים מדוע? משום שבכל יום,
הבין דוד, יותר מעומק ליבו את מעשיו וכן על אברהם אבינו נאמר: "ואברהם זקן בא
בימים", מהו 'בא בימים'? פרוש בכל יום שעבר, הבין עמוק יותר את כל הימים ובכל
יום תיקן את הימים שעברו במחשבה מעמיקה יותר.
צריכים אנו לשים מול עינינו שכאשר אנו שומעים תוכחה ומבינים את מעשינו
הנלוזים צריכים אנו לדעת, שעצם זה, שאין אנו שבים לדרך טובה הנזק כולו שלנו.