חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות צ · צדיקים / רבי חיים פינטו )הקטן(
הילולת מורנו ורבינו עטרת ראשנו, רבינו חיים פינטו זצוק"ל )הקטן(. זהו יום קדוש
ביותר.
רבינו חיים פינטו היה קדוש עליון, והשריש והטביע במשפחתנו הקדושה את
מידת החסד. כל חייו היו חיים של נתינה, של הקרבה עצמית למען הזולת, ואף את
חייו הקריב למען הכלל.
וידוע שהלילה, לפני 72 שנים, היה ליל הבדולח, לילה שבו קמו גויים ארורים,
ובלילה אחד חיללו עשרות בתי כנסיות ועשו את אחד הפוגרומים הגדולים אשר היו
בעמנו. וידוע שבזה הלילה, 72 שנים לליל הבדולח ולליל פטירת רבנו חיים.
שעות ספורות לפני פטירתו קרא לבנו מו"ר זקננו רבנו משה אהרן פינטו זצוק"ל,
והכניסו לחדר ביחידות, עמד ואמר לו: דע לך שתקופה קשה עומדת לעבור על עם
ישראל אשר פרעות רבות וצרות קשות יבואו על עמנו, והנה בריא אני בגופי, אך
מתפלל להקב"ה שייקח הלילה את נשמתי ואני אעורר רחמים בשמים, ואתה תקבל
על עצמך קבלות קשות ותעורר רחמים בעולם הזה. וכמו שמצאנו בשעת חורבן בית
המקדש, שהלך אליהו הנביא לעורר את אברהם יצחק ויעקב שיעוררו רחמי שמים
בשמים על עם ישראל.
באותו לילה, מסר רבינו חיים פינטו, את נשמתו לבורא עולם, בקדושה ובטהרה.
וידוע שבנו מו"ר זקננו רבנו משה אהרן זצוק"ל קיבל על עצמו קבלות קשות
ביותר, וקיבל על עצמו במשך שנים רבות גלות, והיה לובש את בגדיו במשך כל ימות
השבוע, ורק בערב שבת היה מוריד את בגדיו, לובש בגדי שבת ומכבס בידיו את
הבגדים, וכן עוד קבלות קשות שקיבל על עצמו.
והנה יום פטירתו של רבנו חיים היה יום אשר חרוט אצל בני משפחתנו, והוא
מאבני הדרך ביסודות משפחתנו הקדושה.
מסופר שכשעה אחרי פטירתו הגיע אדם אשר איננו מוכר וביקש ודרש את
הבגדים אשר מו"ר זקננו לבש בשעת פטירתו. עמדה הרבנית הצדקת ובני המשפחה
והתנגדו ואמרו; מה לך ולבגדי הקודש?!, אותו אדם החל לבכות ולהפציר בהם, אמרו
לו שמנהג אבותינו בידנו שאין לובשים את הבגדים שהנפטר נפטר בהם, המשיך אותו
אדם להפציר לקבל הבגדים. הרבנית הצדקת אשר הייתה ידועה בצדקותה המיוחדת
ואשר דבריה היו נשמעים והיו מקובלים אצל כולם, עמדה והכריע לתת לו הבגדים.
אותו אדם ההדור פנים, אשר לא היה מוכר, לבש הבגדים, נכנס לאחד החדרים והיה
בוכה בכי משונה ביותר, אשר כל השומעים העידו ואמרו שבכי כזה מעולם לא
שמעו. כשחזרו מן הלוויה לא מצאו האדם וכשפתחו הארון עם דבריו האישיים של
הצדיק, מצאו את הבגדים מקופלים ומונחים בצורה המסודרת ביותר, ואף שהארון
היה נעול במנעול אשר המפתח לא היה בידי איש רק בידי הרבנית.
על מידת החסד, אשר חקק מו"ר זקננו במשפחתנו, מסופר סיפורים רבים. כל
צערו ודאגתו הייתה מה עם עניי עם ישראל, ובכל עת, היה חוזר ואומר: עני נחשב
כמת, וכאשר נותנים צדקה לעני מחיים אותו, והחיים האלה הם בגדר כל המציל יהודי
מעם ישראל כאילו קיים עולם ומלואו.
בצוואה אשר השאיר ביקש מבני משפחתו, וציוה את סדר הלויה, שכל מי שירצה
לנגוע במיטתו יצטרך לתת צדקה לעניים. וביקש ואמר כל כמה צעדים, מי שירצה
להרים את מיטתו, יצטרך לתרום סכום אשר נקט במספרו. ולהוריד את גופו הקדוש
לקבורה, ביקש למכור בכל המרבה במחיר. וכך יצאה הלוויה אשר כמוה לא הייתה
מעולם במרוקו, לוויה אשר ניסים רבים ודברים נשגבים סופר עליה וישנם אנשים
אשר עדיין חיים שזוכרים דברים מיום גדול זה.
ומסופר שאחד הסוחרים הגדולים, אשר היה בעל ממון רב והיה גר בעיר רחוקה
ונפשו הייתה קשורה ודבוקה ביום זקננו, הזדמן לבית רבנו הקדוש ביום פטירתו
ובתיקו היה סכום עצום של ממון אשר הביא עימו למסחרו, וכך אותו אדם זכה לקנות,
בכל אשר לו בתיק, את הזכות להוריד את גופו הקדוש של מו"ר זקננו למקום מנוחתו.
כשהסתיימה הלוויה הסתובב אותו אדם לחפש את תיקו והנה תיקו איננו, אחד מן
האנשים נכנס בליבו יצר הרע, גנב את התיק והחל לברוח בין האנשים, פתאום נשמעה
צעקה גדולה ומרה ואותו גנב נעצר ונעמד כמשותק, וסיפר שראה את דמותו של רבי
חיים פינטו עומד מולו וגוער בו, מדוע גנב את התיק עם הכסף של העניים.
בזכות מו"ר זקננו רבי חיים פינטו, הקב"ה יזכה את כל בני קהילתנו הקדושה בכל
מקום ומקום, לעלות ולהתעלות, ולהכניע את כל הקמים עלינו לרעה ואת כל העושי
עולה. ונזכה ללכת בדרך אבותינו ונחזק בקהילתנו הקדושה את מידת החסד והאמת,
להשתדל להדליק נר לכבוד הצדיק, ולהתפלל שהקב"ה יתן לנו כח ובריאות לעלות
ולהתעלות ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.