חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות צ · צדיק / חפציו ומלבושיו
חז"ל מספרים )בירושלמי נדרים פ"ט ה"א( מעשה מופלא על נכדו של רשב"י, מעשה
ברבי שמעון, נכדו של רבי שמעון בר יוחאי, שנדר נדר ולא מצא פתח לנדרו. ניסו כל
החכמים לפתוח לו פתח, אך לא מצאו לו סדק כדי מחט סדקית. עד שבא אחד מזקני
הגליל, והיה מוליכו עימו ממקום פלוני למקום פלוני, ללא כל מטרה וסיבה. כשהוא
עייף ותשוש מטלטולי הדרך, עמד והביאו למקום שהשמש קופחת בחוזקה. כשראה
את פניו המעונות והחלושות, נענה אליו: על דעת כן שיבוא זקן אחד וינחיל לך צער
ויסורים שכאלו, גם נדרת? השיב רבי אלעזר לא, אמר לו אם כן, הותר לך נדרך!
שאלו החכמים את אותו הזקן, מנין לך חכמה מופלאה זו? השיב להם, מקלו של
רבי מאיר נזדמן לי, והוא היה מלמד לי דעת. הרי לנו כמה רב כוחם אפילו של תשמישי
קדושה ששמשו לפני הצדיקים, עד שרבתה חכמת משענתו של רבי מאיר, יותר מכל
בני הדור וחכמת התלמידים.
אמרו חז"ל במסכת כתובות )קיא,ב( אמר רבי חייא בר יוסף, עתידים צדיקים שיעמדו
לעתיד לבא במלבושיהן. קל וחומר מחיטה, מה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה
לבושין, צדיקים שנקברו בלבושיהן על אחת כמה וכמה.
ויש להקשות, מדוע יעמדו רק הצדיקים בלבושיהם, בעוד יתר העם יקומו
במערומיהם? אלא, נפסק בשולחן ערוך שתשמישי קדושה חייבים בכבודן, כגון תיק
של ספרים ומזוזות, ורצועות תפילין, וארגז שנותנין בו ספר תורה או חומש וכו'. ודווקא
חפצים המשמשים לחפץ של קדושה בעצמו, יש בהם קדושה להתחייב בכבודם, אך
כאלו המשמשים רק למשמשי הקדושה, אין חייבים לנהוג בהם כבוד.
לכן הצדיקים העומדים לפני האלוקים, שכל ימיהם נהגו בקדושה ובפרישות, הרי
שגם גופם בעצמו נהפך קודש קדשים. והבגדים שלובשים לעורם, הם אפוא תשמישי
קדושה שחייבים בכבודם. על כן, בשעת תחיית המתים, עת יקיצו וירננו כל שוכני עפר,
יתנערו אף הם מעפר ויעמדו בין החיים בלבושיהם. אמנם, יתר העם שנשמתם אמנם
ממחצבת קודש, אך גופם החומרי היה נתון לרדיפה אחר ההבל והתאוות הגשמיות,
משום כך מלבושיהם ששימשו רק לגופם הגשמי, יבלו בעפר ויירקבו ולא יקומו עימהם
לתחיית המתים.
אשרי מי שזכה שיש ברשותו כלים וחפצים של צדיקים, שכן בהיותם תשמישי
קדושה לנשמת הצדיק, נכנסה בהם רוחו של הצדיק ונעשו כעצם מעצמו וכענף
מענפי נשמתו. אך עיקר הדבקות בצדיק היא כשלומדים את תורתו ומתחברים בקשר
של קיימא לצדיק ולשורש נשמתו.