חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות מ · מחשבה / לחשוב טוב ולהתכונן לעתיד
תמיד יחשוב האדם, רק על הדברים הטובים, משום שדעתו של האדם זה כמו
מגנט, אם חושבים טוב, יכול לבוא לאדם טוב ואם חושבים רע, חס וחלילה, יצפה
האדם לרע שעתיד לבוא אליו.
לכן, כל פניותיו של האדם, יהיו לצד החיובי, אך יבנה אדם את עצמו ואת בני
משפחתו, להיות מוכן, אף לקשה ביותר, היכול לבוא עליו ועל בני משפחתו כפי
שמצאנו בדברי רבי אליעזר פאפו בפלא יועץ: אף אם עשיר אתה וכל טוב לא חסר,
אם תנהיג את אנשי ביתך בצורה שאף אם יחסר לך, ידעו איך להתמודד בחיים, משום
שכאשר מרגיל האדם את בניו, לשפע מרובה ואינו מכינם לימים קשים, חס ושלום,
אם בוא יבואו, איך ידעו להתמודד עם מקרי הזמן, אשר זה רק בידו יתברך ואין לשום
אדם שליטה על זמנים ומצבים קשים?!
וכך מצאנו, בזמן חורבן בית המקדש, לכולם היה שפע מרובה, היו משפחות
עשירות עושר מופלג, אשר אין לשער ולתאר וברגע שהכל קרס, נפל, אנשים
ומשפחות שלמות, לא יכלו להתמודד עם הניסיונות הקשים, אשר הופיעו לפניהם.
מסופר על אותה אישה עשירה מירושלים, אשר יצאה לחפש, אוכל ברחובות העיר
ובלי כוונה דרכה על קליפת תמר ומהצער שהצטערה ומהפינוק שהייתה רגילה בו,
נפחה נשמתה ומתה מן העולם. וכבר מצאנו, איך חינכו את גדולי ישראל.
על שלמה המלך נאמר: "בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו וביום שמחת
ליבו" ודרשו חז"ל: שחיפשו בכל התורה כולה ולא מצאו איזה עטרה העטירה אמו של
שלמה, ביום חתונתו? וסיפרו לנו חז"ל סיפור, אשר הוא העטרה:
ביום חנוכת בית המקדש, שלמה המלך אחרי שפרש מאשתו 7 שנים ולא שתה
יין 7 שנים וכולו היה מרוכז בבניית בית ה' באותו לילה, בחנוכת הבית, נשא לאישה
שלמה, את בתיה בת פרעה והמפתחות של בית ה' היו תחת ראשו. הגיע זמן הקרבת
הקורבנות, ביום הראשון של בניית בית המקדש, עמדו הכהנים והלויים לרגע המיוחל,
להקריב את הקורבן, אך שלמה המלך לא בא. שאלו, הרהרו היכן שלמה? יודעי דבר
אמרו, ששלמה עדיין לא התעורר. עמדו וחשבו מי ילך להעיר את המלך הגדול ולאף
אדם לא היה האומץ להעיר את שלמה המלך, עד שהלכו לאמו, בת שבע ואמרו לה:
אנו בבעיה קשה, אף אחד, אין לו האומץ להעיר את שלמה, זמן הקורבנות הגיע, מה
נעשה? דרשו חז"ל: הלכה אמו לחדר שינתו, העירה אותו והקימה אותו ממיטתו, גררה
אותו לבית המדרש בפני כל עם ישראל, הורידה את נעליה, היכתה אותו בפני כל גדולי
האומה ואמרה לו: זכית למלכות בזכות זה שהידרתי שינה מעיני והתפללתי לזה וכעת
אתה ישן בשעות כאלה?! וצעקה וביזתה אותו בפני כלל עם ישראל.
ודרשו חז"ל: וזוהי העטרה שהעטירה לו אמו, הבושה הצעקות, הביזיון - זוהי
עטרה, הכתר המיוחד שהעטירה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו וזה מה שאמרו
חז"ל: תורה שלמדתי בצער, ביגון ובאנחה, היא שנשארה איתי.