אור ברסלב
חזון ישעיהו אות ח › חסד / משכיל אל דל ביום רעה

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות ח · חסד / משכיל אל דל ביום רעה

חסד / מידה כנגד מידה

"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך" )ויקרא כה,לה(. במדרש רבה )לד,א( הסמיכו לפסוק

זה את מה שאמר דוד המלך בתהלים )מא,ב(: "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו

ה'"

לפי פשוטו, כוונת נעים זמירות ישראל לומר, שאשרי משכיל אל דל, אשריו ואשרי

חלקו של הנותן צדקה לעני בשכל ובדעת, ללא גרימת ביזיון או הרגשה לא נעימה לעני

הנהנה מממון העשיר. ושכרו של זה המשכיל אל דל, תהיה הצלתו ממות, וכי ביום

רעה ימלטהו ה', ביום שבו יסבלו האחרים, אם ממות ואם מכל צרה שהיא, הקב"ה

ימלט אותו מהצרה בשל הצדקה שעשה, כי צדקה תציל ממות.

אך חשבנו לפרש את הפסוק בדרך אחרת, יש העושים חסד עם חבריהם רק בשעה

שלהם טוב ואינם נמצאים במצוקה, אך כאשר הם עצמם נמצאים ביום רעה, וביום

שקשה להם לקיים את עצמם ולעזור לנפשם, אין הם עוזרים לחבריהם באותו היום.

ונימוקם עמהם: הלא הם עסוקים בצרת עצמם, ומנין ימצאו זמן וכוחות נפש לעזור

לאחרים? כל ראשם פנוי לבעייתם שלהם, וכיצד איפה ימצאו מקום לצרותיהם של

אחרים?

ואף שניתן ללמד זכות עליהם ולהבין את הנהגתם ביום הקשה הזה, מכל מקום

ישנה דרגה נשגבה מדרגה זו, וזו דרגתו של צדיק אמיתי, אשר גם כאשר רע לו והוא

שרוי במצוקה, מחשבתו נתונה גם לעזור לזולת. ולכך התכוון דוד המלך, כי אשריו של

זה המשכיל אל דל ביום רעה, ויפה חלקו ונעים גורלו של זה העוזר לעני הפושט יד,

בזמן שלו עצמו אין כל בביתו, והוא עצמו נזקק לעזרה. לאחד כזה מובטח, כי ה' ימלט

אותו מצרות ופגעים המתרחשים לבוא.

ודבר זה למדנו גם מישעיהו הנביא, שאמר כי מקובל הוא מבית אביו ש"אפילו חרב

חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" )ברכות י, א(, היינו, אפילו בשעה

שחרב מונחת על צווארו של אדם, והוא במצוקה קשה של ממש, מכל מקום לא ימנע

עצמו מרחמיו על הזולת, ויחשוב על צערם של האחרים.

ואכן, הנהגה זו היא מהמלאכות הקשות שבמקדש, שגם בעת צרה ומצוקה להיות

קשוב לצרתם של האחרים, לסבול ולהיות לעזר ולמשען לסובלים אחרים. וכזאת ראינו

על זקננו הקדוש רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל וזי"ע, אשר בימיו האחרונים סבל בדומיה

את כאביו, אך ביתו היה פתוח לרווחה ואוזנו הייתה כרויה לשמוע את צרותיהם של

המתדפקים על דלתו. וכאשר היו באים להתברך מפיו, לשאול בעצתו או כדי לחזות

בפני הצדיק, יסוריו היו גדולים, והיה שרוי בצער גופני גדול, ועם זאת נהרה של שמחה

היתה שרויה על פניו, והוא קיבל את כל הבאים במאור פנים וארשת פנים שוחקות,

משל לא היו בעולמו עשרה קבין של יסורים וצער. פיו קלח בדברי תורה, וכולו אמר

חג ומועד.

זו מידתו של האדם הנעלה, להיות משכיל אל דל גם ביום רעה, להתייסר בייסורי

גוף ונפש מחד, ולחשוב על צרתם של האחרים מאידך.

בימים אלו של ספירת העומר, שאנו מתאבלים על פטירת תלמידי רבי עקיבא,

ראוי לכל אדם להיות משכיל אל דל, דל אינו רק בממון, יש מי שהוא דל בכוחות נפש,

ויש מי שהוא דל בעצה טובה וכו'. צריכים אנו להיות משכילים אל אותם דלים, לפתוח

את לבבנו להקשיב לרחשי ליבם, ולסייע ככל אשר נוכל.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה