אור ברסלב
חזון ישעיהו אות ח › חסד / מידה כנגד מידה

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות ח · חסד / מידה כנגד מידה

חסד / העושה צדקה וחסד ה' בעזרו

אלמנה בודדה התגוררה בעיר קטנה ומרוחקת, ואותה אלמנה הייתה בעלת חסד

גדולה, אף שעניה גדולה הייתה, האלמנה הייתה מקפידה בכל כוחה על מצוות חסד

ובכל יום הייתה קונה חיטים, הולכת לטחון את החיטים, מכינה ארבעה כיכרות לחם,

אחד אוכלת ומחיה את עצמה, ושלושה כיכרות הייתה מחלקת בכל יום לעניים.

והנה באחד הימים, כשהכינה את כיכרות הלחם ככל הימים, ורצתה לצאת מביתה

לחלק לעניים את הכיכרות, והנה אדם דופק בדלתה, עייף ורעב ומתחנן על נפשו,

האוניה אשר הפליג בה טבעה ובנס ניצל, וכמה ימים לא בא לפיו לא מאכל ולא משקה,

ומבקש רחמים דבר מה לאכול. ריחמה האלמנה על האדם המסכן ונתנה לו כיכר לחם

אחד. בעודה מתכוונת לצאת שוב לחלק לעניים, דופק אדם נוסף על דלתה, ואף הוא

מספר שניצל מן האוניה ולא אכל ארבעה ימים ומבקש אוכל, נתנה לו האלמנה את

הכיכר השני. והנה עוד שני ניצולים באים ומבקשים אף הם אוכל, נתנה האלמנה את

ארבעת כיכרות הלחם לניצולים.

הנה מוצאים אנו אשה עניה בעיר קטנה, אשר הפרנסה והמחיה קשים בעיר זאת,

ואף אותה אלמנה בדוחק גדול מתפרנסת, אך החסד הוא היסוד הראשון בחייה, ככר

אחד היא מחיה את עצמה, שלושה כיכרות בכל יום לצדקה, וזה יותר ממעשר, יותר

מחומש, יותר מחצי וכו', אך החסד וטוב הלב מנת חלקה של אותה אלמנה.

כשהלכו הניצולים, ביקשה האלמנה לאכול אך לא היה בביתה, לקחה את כסף

המחר שלה לארבעה ככרות הלחם והלכה לקנות חיטים, קנתה את החיטים הלכה

לטחון את החיטים, וכשסיימה לטחון שמה את הכד עם הקמח על ראשה והלכה

בקושי גדול מן העייפות והרעב לביתה. והנה הייתה רוח גדולה מאוד, והכד עם

השקית עם הקמח הלכו עם הרוח, ניסתה האלמנה בשארית כוחותיה לרוץ ולתפוס

את השקית עם הקמח, אך לא עלתה בידה, הרוח ניצחה אותה.

הנה מוצאים מסירות נפש של אלמנה, לוקחת את כסף המחר וביטחונה גדול

בהקב"ה שהרבה שלוחים למקום, ובודאי הקב"ה ישלח מחר פרנסה משמים ותמצא

איך לפרנס את עצמה, ולא להפסיק מן הצדקה אשר היא מקפידה ליתן בכל יום,

הולכת וטוחנת לארבעה כיכרות לחם ולא מסתפקת בכיכר לה לעצמה, אלא ארבעה

כיכרות.

הרבה אנשים נותנים צדקה אך מחשבים חשבונות מה יהיה איתם מחר ואיך יהיה

בעוד זמן, אך צדקה בתמימות היא צדקה עם מעלות רמות, ואותה אלמנה נותנת

צדקה בלי מחשבות על המחר, ומשתדלת לטחון את הקמח ולא רק ליתן מעות

לצדקה, אלא להאכיל את העניים אוכל, כפי שחז"ל לימדו, שנתינת אוכל לצדקה

המעלה גדולה ביותר. והנה רוח חזקה באה וכל עמלה לעצמה ולצדקה הולך לאיבוד.

הצטערה האלמנה צער גדול מאוד, והלכה לבית המדרש לרבנים, לשאול מדוע

ולמה ה' עשה כך?!. הרבנים עמדו ושמעו את דברי האלמנה אשר בדמעות הייתה

מספרת את כל אשר קרה לה בצער גדול ביותר.

והנה יסוד גדול, כאשר קורה לאדם דבר של צער גדול אל תסיק מסקנות אתה

על פי דעתך, תלך לתלמידי חכמים והצדיקים שהם ישמעו ויראו. והתלמידי חכמים

מחוייבים אף הם לעצור ולשמוע את דבריי האלמנה, אפילו שדבריה נשמעים דברים

פשוטים ביותר, ארבעה כיכרות לחם, בטוח באו לפתחם סיפורים ועניינים העומדים

ברומו של עולם, אך לימוד גדול לחכמים לעצור ולשמוע גם סיפור קטן של אלמנה

פשוטה.

וכך מצאנו אצל רבי ישמעאל כהן גדול, כשגזרו עליו למות במיתה משונה עמד הוא

ועוד תנאים ודברו, מדוע סופם למות במיתה קשה ומשונה?, אולי זה עונש על נשים

אשר הייתה להם בעיה, ובאו לשאול ועיכבו אותם ולא ענו להם תשובה והצטערו, זה

העונש למות במיתה משונה.

עוד החכמים עומדים עם האלמנה, נכנסו קבוצה של יהודים ובידם ממון רב ואמרו

לחכמים: כסף זה הוא לכם. שאלו החכמים מדוע הצדקה הגדולה הזאת?, ענו ואמרו,

היינו באוניה בלב ים ופתאום באה רוח גדולה ורעש גדול נשמע, אבן גדולה חבטה

באוניה, חור נפער באוניה ומים רבים החלו להכנס לאוניה, והאוניה התחילה לטבוע,

התפללנו להקב"ה ונדרנו נדרים שאם ננצל ניתן מעשר מכספנו לתלמידי חכמים.

הנה לנו יסוד גדול נוסף, בשעת צרה יקפיד האדם לנדור נדר לה', נדר של צדקה

וחזקה שינצל ויוושע מכל צרה, וטוב להקפיד לא רק לומר אני אתן צדקה אלא ידור

לה' סכום וינקוב בסכום, וכח גדול יש בשעת צרה כך לנדור. וכך מצאנו ביעקב אבינו

כשהיה בצרה, נדר נדר, ואמר )בראשית כח,כב(: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".

עמדו הרבנים ושאלו את הניצולים, איך ניצלתם?, מה עצר את המים שחדרו

לאוניה?, ענו האנשים, איננו יודעים. אמרו החכמים: לכו ותבדקו את האוניה ותשאלו

את רב החובל.

הנה כאשר רואה האדם נס אשר התרחש לו, יבדוק איך נעשה הנס וממה נעשה

הנס, ומתוך הידיעה איך ומה נעשה בנס, יבין וידע עוד דברים גדולים אשר יקרבו

ויחזקו אותו יותר להקב"ה. וידע גם להיות בעל הכרת הטוב, להודות, "ברוך שעשה

לי נס במקום הזה".

כשהגיעו האנשים לרב חובל ושאלו אותו איך המים הפסיקו להיכנס לאוניה, ענה

ואמר להם רב החובל: גם אני לא יודע, האוניה נמצאת בתיקון, הלכו האנשים במצות

הרבנים, עם רב החובל אל מקום התיקון, ושם מצאו שקית עם קמח שנהיה בצק,

שנכנס בתוך החור, וכך עצר את המים מלהיכנס עוד לתוך האוניה. חזרו עם השקית

של הקמח לבית המדרש, והאלמנה עדיין הייתה יושבת מחוץ לבית מדרש, בוכה על

מר גורלה.

כשנכנסו האנשים לפני החכמים והראו את השקית עם הקמח, קראו מהר לאלמנה,

ושאלו אותה, את יודעת של מי הקמח?, מיד אמרה, זה השקית שלי וזה הקמח שלי,

ספרו החכמים לאשה על אשר היה, שהשקית שלה עם הקמח, הצילה עשרות יהודים

מטביעה בים, ואת כל הממון אשר נתנו האנשים לחכמים נתנו לאותה אלמנה, ואמרו

לה: לך נאה ויאה הכסף, קחי זאת, כי את תעשי בו את הצדקה הטובה ביותר.

הנה האדם עושה טוב בחיים, משתדל בחסד מעל כוחו במעשים טובים, ויש זמנים

שמגיעים לעשות דברים טובים במסירות נפש ממש, כשאין לאדם, והאדם נותן ממה

שאין לו, ההרגשה היא של נתינת חיים ממש, כאותה אלמנה שנתנה את כל אשר לה.

ופתאום רואה האדם שרע גדול יוצא לו.

ועל פי דברי הגאון מווילנא זי"ע: טבע האדם כשעושים לו טוב, רוצה הוא להחזיר

רע למי שעשה לו את הטוב, ולכן הגאון מוילנא היה מקפיד, אשר כל אדם שהיה

עושה לו טובה, היה נותן לו אבן קטנה, וכששאלו את הגאון: מדוע נותן אתה אבנים

קטנות, ענה ואמר: אחרי שעשיתי טוב לאדם במקום שיזרוק עלי סלע מבקש אני

שיזרוק עלי אבן קטנה.

אך יחזק האדם את עצמו, ואת כל מי שעושה טוב ורע מחזירים לו, מכל טוב אשר

נעשה יוצא רק טוב, גם האלמנה איבדה את הכד עם המעט קמח אשר לה והצטערה

מאוד, אך הקמח הזה הלך להציל עשרות יהודים מטביעה, ולבסוף עוד זכתה האלמנה

בממון גדול, שיהא באפשרותה ליתן הרבה צדקה, שזה היה כל רצונה וכל מחשבותיה.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה