חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ח · חינוך / חנוך לנער על פי דרכו
במשפט שהקב"ה בוחן דן ושופט את האדם, אין הדבר תלוי לפי גילו של האיש,
אלא לפי חכמתו, כוחותיו ומעלותיו הרוחניים. ולפעמים ייתכן, כי אף ילד צעיר נשפט
בדין לפי כוחות נפשו, ולא לפי גילו הרך.
ראיה לדבר מצאנו אצל עלי הכהן. מובא בגמרא )ברכות לא,ב( אשר שמואל הנביא,
בהיותו ילד כבן שנתיים, הורה הלכה לפניו, ועלי הכהן רצה להוציאו להורג, משום
שמורה הלכה לפני רבו חייב מיתה. ולכאורה, איך רצה להורגו, הרי אין בית דין של
מטה מענישים פחות מבן שלוש עשרה. אלא שכאן טמון יסוד גדול. הריב"א שהיה
מבעלי התוספות, דן בפרשת וישב על ער ואונן בני יהודה, אשר מתו בהיותם בגיל
שמונה בלבד, ומקשה איך דנו אותם בדין קשה וחמור. ומתרץ, שהקב"ה דן כל אחד
לפי שכלו ודעתו, ולא לפי מספר שנותיו וגילו דווקא. ולפי זה מובן שאף שמואל
הנביא, שהיה בן שנתיים, שכלו ודעתו ומעלתו הייתה גדולה. ולכן, רצה עלי הכהן
לדונו למיתה.
ואפשר לסמוך את הדברים מהגמרא )חגיגה יג,א( "תנו רבנן מעשה בתינוק אחד,
שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל ויצא אש מחשמל ושרפתו,
וביקשו לגנוז ספר יחזקאל אמר להם חנניה בן חזקיה, בתמיהה, אם זה חכם הכל
חכמים הם". ואפשר לפרש שזה פירוש הפסוק )קהלת א,יח( "יוסיף דעת יוסיף מכאוב",
שככל שהתינוק מוסיף דעת, כך הוא יותר ראוי לעונש.
וכך מצאנו מעלת נשמות רמות ומיוחדות, שהם משיגים דברים יותר מהרגיל.
הגמרא בירושלמי )כתובות פ"ה ה"ו(, שמואל אומר מכיר אני את המיילדות אשר הוציאוני
מרחם אימי. רבי יהושע בן לוי אומר מכיר אני את המוהל שמל אותי. רבי יוחנן אומר
מכיר אני את האנשים שהיו עם אימי בשעת לידתי )אימו של רבי יוחנן נפטרה בשעת לידתו(.
וכך, אפשר לדקדק ולומר "וימול אברהם את יצחק בנו בן שמונה ימים כאשר ציוה
אותו אלוקים" )בראשית כא,ד(, ואפשר לפרש ולומר שיצחק בהיותו בן שמונה ימים, כבר
קיים את המצוות ומילתו הייתה בשמחה עצומה "כאשר ציוה אותו אלוקים". כמי
שציוה אותו ולא את אביו. אם התינוק אינו בר דעת, נוטל את מצוות מילה על הוריו,
אבל אם התינוק חכם כמו יצחק אבינו ושאר התנאים הקדושים, הריהו מקיים "כי
שמרו אמרתך ובריתך ינצורו".
ועל פי דברים קדושים אלו נבאר את הגמרא )סנהדרין קי,ב( קטן מאימתי בא לעולם
הבא, רבי חייא ורבי שמעון בר רבי, אחד אמר משעה שנולד ואחד אמר משעה שסיפר,
רבינא אמר משעה שנזרע רב נחמן בר יצחק אמר משעה שנימול, תנא משום רבי
מאיר משעה שיאמר אמן.
הנה רואים כאן דברים מופלאים בדברי הגמרא, שלפי שיטת רבי מאיר משעה
שיאמר אמן מובן, אך פה מוצאים אף משעה שנמצא בבטן אימו וכו'. הרי כמה צריך
להיזהר האדם עוד מקטנות ילדיו איך נוהג עימם, איננו יודעים מה מעלה של כל תינוק
וכל ילד, ומה הרס מביאים אנו על עצמנו ועל ילדנו, ואיזה תביעה תהיה נגדנו.
וידוע המובא בספר חסידים )סי' תרצ"ב( אחד בא לפני חכם ואמר לו זוכר אני כשהייתי
קטן גנבתי מאנשים דברים מה דיני, ענה ואמר לו כל מה שאתה זוכר חייב אתה לשלם.
הנה זוהי מידת חסידות, אך יסוד גדול הוא שדין האדם הוא על פי חכמתו.