אור ברסלב
חזון ישעיהו אות ח › חינוך / חינוך הבנים הוא הקיום הנצחי לדורות הבאים

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות ח · חינוך / חינוך הבנים הוא הקיום הנצחי לדורות הבאים

חינוך / ואת עמלנו אלו הבנים

בספרים הקדושים מובא שבט"ו בשבט נוהגים עם ישראל קדושים, להרבות

באכילת פירות )מגן אברהם סימן קלא(. ובספר שבט מוסר )פרק טז(, הביא מצוואת רבי

אליעזר הגדול, שאמר: בני, הוי זהיר לברך על הפירות בט"ו בשבט, שמנהג ותיקין הוא.

וכן יש מנהג קהילות שבחג השבועות נוהגים לשטוח בבית הכנסת אילנות ועשבים

)שו"ע או"ח תצ"ד ב' ובבאר היטב(, כדי שיזכרו שנידונים בחג השבועות על פירות האילן

ויתפללו עליהן. ולכאורה קשה, שהרי אמרו חז"ל )ר"ה ב,א( שט"ו בשבט הוא ראש השנה

לאילנות, וכן אמרו חז"ל שחג השבועות הוא ראש השנה ויום הדין לפירות האילן

ובעצרת נידונים על הפירות. ואם כן, הלא מן הראוי היה, שבט"ו בשבט שהוא ראש

השנה לאילנות, יביאו לבית הכנסת אילנות, שזהו עניינו של יום. ובחג השבועות שהוא

ראש השנה לפירות האילן, ירבו באכילת פירות. ומדוע איפה מחליפים את המנהגים.

ונראה לבאר, שכאשר דנים את האילנות בט"ו בשבט, מביאים את פירותיהם, כדי

ללמד עליהם רחמים, ולכן דווקא בט"ו בשבט שזהו הזמן שהאילנות נידונים עליהם

מביאים פירות, כדי שנראה את הטוב שהאילנות מוצאים, ועל ידי כך נתעורר לבקש

עליהם רחמים ביום הדין שלהם. וכאשר דנים את הפירות בחג השבועות, מביאים

אילנות ושוטחים אותם בבית הכנסת, כדי לזכור מנין יצאו הפירות, וכדי שילמדו

עליהם רחמים.

ומזה נלמד על חובת האב והאם בחינוך ילדיהם לדרך טובה וישרה, והיינו,

שכאשר מן השמים דנים את ההורים, שהם בבחינת האילנות שצומחים מהם פירות,

אזי מביאים בשעת הדין את פירותיהם - את הבנים, כדי לראות איך ההורים גידלו

וחנכו אותם, ולפי זה דנים את ההורים. ואם ההורים חינכו טוב את בניהם ופירותיהם

טובים, מוסיפים להם עוד אושר ונחת. אך אם ח"ו ההורים פשעו בחינוך הבנים, אזי

כשמעמידים אותם למשפט מעוררים ומזכירים להם ענין זה. ואילו את הבנים דנים

לפי הכוחות שנתנו ההורים בהם, כיון שלא דנים את האדם לפי מה שאין בו, אלא רק

לפי הכוחות שאצורים בו ולפי החינוך שהוריו נטעו בו.

ולכן האדם צריך להתחזק מאוד בכל כוחו ובכל ליבו למסור נפשו לחינוך בניו,

שיעשו פירות קיימים ועומדים לעד, ועל ידי זה העמל לא יהא לריק ולתוהו, כי חיי

עולם הקב"ה נטע בתוכנו, ואם האדם מקיים את המצוות ועושה את רצון ה' כדבעי,

על ידי כך קונה לעצמו חיי עולם נצחיים. ואנו באנו לעולם הזה כדי לעמול בגידול

וחינוך הבנים, לטפח ולשמר את כרם בית ישראל, ולכן צריך להיזהר לעובדה ולשומרה

כראוי וכדבעי, כדי שהדורות הבאים אחרינו יהיו ישרים ומבורכים לעדי עד עם קיום

נצחי ולדורי דורות. כי אם אין המשך וקיום למה שהאדם חינך את בניו, ופירות החינוך

לא עלו יפה, וכמו שאמר הנביא )ישעי' ה,ב(: "ויקו לעשות ענבים ויעש באושים", סימן

מובהק הוא שגם הראשית לא היתה מתוקנת כראוי, ויסודות החינוך לא היו עומדים

איתנים. וכל אדם צריך למסור את נפשו בתפילות ובמעשים כדי שחינוך בניו יצליח.

ואמרו חז"ל )שבת כט,ב( המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא, מפני גויים מפני

ליסטים מפני רוח רעה מפני החולה שישן, פטור. כחס על הנר כחס על השמן כחס על

הפתילה, חייב. ופירשו הקדמונים, דהנה כתוב )משלי כ,כז(: "נר ה' נשמת אדם", והיינו,

שהנשמה של האדם נמשלה לנר, שעל ידי התורה והמצוות מדליקים בו אור. ולכן

אמרו חז"ל, שהמכבה את הנר, היינו, אדם שלא מחנך בכל כוחו את בנו, וכביכול גורם

הוא לכבות את נר נשמת בנו. אם מתיירא הוא מפני גויים או מפני לסטים או מפני רוח

רעה, והיינו, שיש גזירות ושמדות בעם ישראל, ורוחות רעות מנשבות בעולם ומונעות

את האדם מלקיים את חובתו, או מפני החולה, שבנו חולה ואינו יכול לשאת בעול

המצוות, א"כ אנוס הוא, ואנוס רחמנא פטרה. אבל אם חס הוא על הנר או על השמן

והפתילה חייב, והיינו, אם האב חס וחומל על בנו שלא ליסרהו ולהוכיחו שילך בדרך

טובים, ומחמת רחמנות לא מטריח את בנו להשכים ולהעריב ולשאת על עצמו עול

תורה, אותו אב מתחייב בנפשו על פשיעתו בחינוך בניו, ועליו נאמר )משלי יג,כד(: "חושך

שבטו שונא בנו".

ואם ירצה האדם לבדוק ולדעת בשעה שעולים בליבו רגשי רחמנות על צאצאיו,

אם הם רגשי רחמנות אמיתיים, או אכזריות במסווה של רחמנות, יראה ויבדוק על

מה הוא מרחם, ובאיזה עניינים תכונת הרחמנות גורמת לו לחמול על ילדיו. אם מחמת

הרחמנות הוא רוצה לוותר ולמנוע מילדיו דברים שבקדושה, ידע שרחמנות זו היא

עצת היצר ושורשה נעוץ באכזריות ורשעות. אבל אם רחמנותו של האדם גורמת לו

לרחם על בניו בשאר עניינים, זוהי רחמנות של אמת, ומקורה מטוהר ליבם ומדותיהם

של בני ישראל.

וענין זה רמוז במה שאמר ירמיה הנביא )איכה ד,י(: "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן",

והיינו, שמחמת הרחמנות שהייתה על דברי קדושה, נגרם שהגיעו לאכזריות כל כך

גדולה עד שבשלו את בניהם, כיון שורש אותה הרחמנות הייתה נטועה באכזריות.

לכן חובה גדולה מוטלת על כל אדם לבדוק את עצמו תמיד בענייני חינוך הבנים,

שהרי מן השמים זיכו אותו ומסרו בידו פקדון, נשמה קדושה וטהורה, ועליו מוטלת

החובה לחנך ולהאיר את נשמת בנו באור התורה והמצוות, שעל ידי כך תאיר נשמתו

באור נצחי לדורות.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה