חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות א · אחדות / ע'י האחדות מגיעים לשלמות
צריכים אנו להתבונן בדבר חשוב וליישבו על ליבנו, שראשית המחלוקת והחורבן
בכל מקום, נובעים ממה שהאדם רואה רק את עצמו ואת טובתו, ולא מחפש לראות
את טובת ותועלת הסובבים אותו. וכאשר עם ישראל נמצאים באחדות השכינה שרויה
ביניהם, ואמרו חז"ל )תנחומא צו( שבשעה שישראל נמצאים באחדות, אפי' אם עובדים
עבודה זרה, מידת הדין לא יכולה לשלוט בהם, לפי שכל כך גדולה מעלת האחדות,
ואינו דומה מועטים העושים את המלאכה למרובים העושים את המלאכה. ובכל
מעשה שעושה, יראה היכן יכול לשתף את הכלל בטובתו. ואמנם שלצורך כך יאלץ
האדם לאבד מזמנו ומממונו, בכל זאת מחוייב לראות את טובת הכלל יחד עם טובתו,
ומי שדורש ודואג רק לעצמו הרי זה חלק רע ומדה מגונה.
הקשו חז"ל )בראשית רבה א,י( למה נברא העולם בבי"ת ולא באל"ף? ונראה לבאר,
שהאות אל"ף מסמלת על חוסר שיתוף ואחדות, שכן בגימטריה אל"ף מספרו אחד,
ומאידך האות בי"ת מורה על אחדות ושיתוף, שכן בגימטריה מספרה הוא שתים,
לכן פתח הקב"ה את התורה וברא את העולם דווקא באות בי"ת שהיא מלמדת על
האחדות ועל השיתוף משום שאין לך ברכה גדולה מהאחדות.
לכן ברא הקב"ה את בני האדם שכל אחד יודע מלאכה מסויימת ונעדר ידיעה
ממלאכות אחרות, כדי שכל אדם יהיה נצרך לזולתו, ועל ידי האחדות שנוצר מהצורך
ההדדי של בני האדם להנות מחבריהם, יש קיום לעולם.
וזה הביאור בברכת: "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות
בהן נפש כל חי", והיינו שהקב"ה ברא בעולם הזה נפשות רבות, ומאידך יצר אצלם
חסרונות שאפשר להשלימם רק ע"י היתרונות שיש אצל אנשים אחרים, ועל ידי כך
אפשר להחיות נפש כל חי, דהיינו, ע"י החסרונות שיש לכל אדם והוא נצרך לזולתו
להשלים את חסרונו, יהא חיים וחיות לכל בני האדם, וזאת באמצעות השיתוף והעזרה
ההדדית, שיקבלו זה מזה.
והן אמת שכל יסוד ושורש הקיום בין בני אדם הוא ע"י השיתוף בדעות ובהרגשות
שבין אדם לחבירו, אך אם אדם מרגיש וחש רק את עצמו, זהו חורבן והרס השותפות
והקיום של בני האדם יחדיו.
וכן בין איש לאשתו, עיקר העיקרים שכל אחד ירגיש את בן זוגו ולא יחיה לבד
בעולמו, וזה יסוד קיום הבית על מכונו באהבה ובשמחה, וכשהאדם מרגיש את אשתו,
על ידי כך זוכים להיות לבשר אחד, ומגיעים לאחדות ולשלמות, ומתקשרים זה לזה
בקשר אמיתי, והנשמות חוברות יחדיו והיו לאחת.
זה מה שאמר רבי יוסי )שבת קיח,ב( מעולם לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי
אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי. הנה בית הוא סמל לאחדות ושיתוף יחד של שני בני
אדם, על הרצון ההדדי לשכון יחד תחת קורת גג אחד, ועל הנתינה המשותפת כדי
שתאפשר חיים בצוותא בשלום וברעות. ורבי יוסי אמר שמעולם לא קרא לאשתו
אשתו אלא ביתו, משום שבית מסמל על אחדות ושיתוף ונתינה הדדית, ובזה רבי
יוסי מלמדנו היאך צריכה להיות ההתייחסות של האדם לאשתו, וצריך האדם לנטוע
את הדברים האלו עמוק בליבו, שאי אפשר להצליח בבנין הבית אלמלא שיש שיתוף
ואחדות גמורה.
ומצינו שנאבק המלאך עם יעקב אבינו, ונראה לומר, שבאותה השעה החליט יעקב
אבינו להיוותר לבדו בלי שותפות ושייכות לאף אדם, ובאופן כזה רצה לעבוד את ה',
וזה עומק כוונת הפסוק )בראשית לב,כה( "ויוותר יעקב לבדו". לכן מיד ובסמוך למחשבה
זו הגיע למצב של "ויאבק איש עמו", כי כאשר האדם נמצא בודד בלי שותפים יש
כח למזיקים להתפס בו ולהזיק לו, אך כאשר האדם נמצא באחדות ובשותפות יוכל
לעמוד כנגד כל המזיקים והמקטרגים, ולכן המלאך לא נאבק עמו ליד בני ביתו, ללמדנו
שכאשר האדם נמצא באחדות ובשיתוף קשה יותר לגבור עליו ולנצח אותו.
זהו הסוד בלימוד התורה בבית מדרש, שהוא מקום קיבוץ לחכמים וסופרים,
משום שההצלחה בלימוד התורה היא רק ע"י אחדות ושיתוף. ודרשו חז"ל )ברכות סג,ב(
על הפסוק )ירמיה נ,לו(: "חרב אל הבדים ונואלו", חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים
שעוסקין בד בבד בתורה, ומי שעוסק בד בבד בתורה, והוא בבחי' 'ויותר יעקב לבדו',
מיד יש כח למזיקים לשלוט עליו חלילה.