אור ברסלב

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות א

חזון יאשיהו

אהבה / אהבה אמיתית היא ללא תנאים

כשנתבונן בכל מעשה מרדכי היהודי, נראה פלא גדול, מרדכי לוחץ את אסתר,

לילך מהר למלך לבקש על עם ישראל רחמים וישועה מהמן הרשע והנה קשה מדוע?

הרי יש עוד זמן עד הגזירה, מדוע להכניס את אסתר המלכה לסכנה מיידית, בזמן שיש

עוד זמן לגזרה של המן?!

אלא, מפרשים דבר זה על ידי משל: היה אבא חשוב מאוד, מבוגר בימים, אשר היה

לו בן מוצלח מאוד, והבן היה מתגאה לפני אביו על הצלחתו העיסקית וכן החברתית,

והיה מתפעל מחבריו הרבים. עמד אביו החכם ואמר לו: בני אל תתפעל מרוב חבריך,

אני בכל ימי חיי, יש לי רק חצי חבר ואני בטוח שלך אין אפילו חבר אחד! הבן אמר

לאביו שהוא חושב, שכן יש לו חברים מרובים שיעמדו עימו בכל צרה אשר ימצא בה.

עמד האבא ואמר לבן, תלך ותבדוק ותראה שאין לך חברים; שאל הבן: איך?

אמר לו: לך תיקח כבש ותשחט אותו ותיקח מן הדם ותלכלך את בגדיך ותשים את

הכבש בשק, ותלך בלילה לחברים הטובים ותאמר להם שהרגת אדם, ואתה פוחד מן

הממשלה ומבקש עזרה שיעזרו לך לצאת מצרה גדולה זאת.

כך עשה הבן, הלך ושחט כבש, שם בשק והלך באמצע הלילה, מחבר אל חבר,

והנה, כל חבריו פחדו ולא היו מוכנים לעשות למענו מאומה, ורק ביקשו בכל דרך,

שילך מהר מביתם ולא יישאר רגע לידם, שלא יאשימו גם אותם בהריגה ולא ברצח.

חזר הבן לאב, בצער ויאוש מכל חבריו ואמר לו: אבי צדקת, כל חברי לא עמדו

עימי רגע אחד, ולא עזרו לי במצב קשה אשר הייתי בו. אמר לו אביו: כעת תלך, קח

את השק והדם, לחצי חבר שלי ותבקש ממנו שאתה בני שיעזור לך; הלך לחברו של

אביו, מיד עמד, שטף את גופו מן הדם, ניקה היכן שאפשר והוליכו לביתו וביקש ממנו

מה עוד יכול לעשות למענו.

חזר הבן, מתפעל מן החבר הטוב והמיוחד של אביו אך ביקש מאביו לדעת דבר

אחד, מדוע קורא לו חצי חבר ולא חבר שלם, הרי החבר הזה התנהג במסירות גדולה

ביותר.

ענה האבא לבנו ואמר: אני אענה לך בסיפור על שני חברים טובים אשר היו

והאהבה הייתה גדולה ומרובה אצלם, אך מעולם הם לא נפגשו וכל הקשר ביניהם היה

על ידי מכתבים, אשר אחד כתב לחברו; אחרי שנים של קשר ואהבה מרובה על ידי

מכתבים, נסע אחד החברים לביתו של חברו. חברו, שמח שמחה מרובה בחבר, אשר

לא ראה מעולם ובא לבקרו, והכין לכבודו כל טוב בשמחה מרובה ביותר.

והנה, לאחר כמה ימים אשר היו יחד, נפל החבר האורח למשכב והגיע עד שערי

מוות. חברו, בעל הבית, הביא את כל הרופאים למצוא מזור למחלתו ולא מצא עד אשר

אחד הרופאים עמד ואמר: האדם הזה רוצה דבר מסויים ומרוב רצון, נפל למשכב. נכנס

חברו ואמר לו: כך אומר הרופא, הנה אני אוהבך, אהבת אמת, בבקשה תאמר לי מה

רצונך ואני אעשה למענך כל דבר. עמד ואמר לו: הנה ראיתי את ארוסתך, ורצוני עז

להתחתן עימה ולכן נפלתי למשכב; שמע זה חברו, יצא מן החדר.

לאחר שעה, חזר ואמר לו: דע לך שאהבתי אליך אהבת אמת ואהבה חזקה מאוד,

והנה, האשה הזאת אשר ייעדתי לעצמי מקטנותה, גידלתיה כי יתומה הייתה, והנה,

כל הנדוניה אשר רכשתי בעבורה, קום ותתחתן עימה. שמח האדם שמחה מרובה וקם

בריא ממיטת חוליו.

עברו ימים, ועברו שנים, אותו אדם אשר נתן את כלתו לחברו, נפל מנכסיו והגיע

לעניות גדולה ביותר.

הלך ונפל מדחי אל דחי, בצר לו אמר, אני אלך לחברי הטוב, שמעתי שהתעשר

עושר גדול ואבקש ממנו עזרה לצאת מן המיצר.

הלך בדרכו לעיר אשר חברו גר בה, כשהגיע לעיר נפל לייאוש ועצבות, איך ישפיל

עצמו בפני ארוסתו לשעבר, בפני חברו לבקש פרנסה לעצמו?! והנה, עוד הוא חושב

ומתבונן בנפשו, פתאום רואה אדם אשר מכה את חברו והורגו והרוצח בורח. כשבאה

המשטרה עמד ואמר: אני עשיתי זאת! משום שהעדיף את המוות מן החיים.

מיד הוליכוהו שוטרי המלך אל השופט, והשופט גזר את דינו למיתה על ידי תליה

בכיכר העיר. הוציאו אותו לכיכר, והנה חברו הטוב, רואה את ידיד נפשו, עומד לפני

הוצאה להורג, מיד לקח שטר וחתם את כל כספו לחברו, ורץ לפני המשטרה ואמר:

הוא לא הרג, והראייה שהוא אינו תושב המקום בכלל, אני הרגתי את האדם הזה.

התחילו שניהם לריב מי הרג; כל אחד רצה להציל את חברו. הרוצח האמיתי,

כשראה את כל הענין התמוהה, ביודעו שהוא עשה את המעשה הרע, התבייש לאיזה

שפלות ירד ועמד ואמר: אני עשיתי את המעשה הרע הזה והנה הסיבה: חוב כספי

שהיה בינינו! ואותו הוציאו להריגה ושני החברים ניצלו.

אמר האבא לבנו: חבר אמיתי ואוהב אמיתי, זה אדם שנותן את חיו לחברו, בלי

גבולות, בלי הסברים זו אהבה אמיתית, אך כאשר אדם אוהב את חברו, אך עם תנאים,

זה טוב וזה לא טוב ואם כך יהיה, יסכן אותי אני לא מוכן זה חצי, או רבע חבר או רבע

אוהב.

לכן, אוהב אמיתי, זה אהבה ללא סייג, ללא גבול וללא תנאים; ברגע שיש תנאי

אחד, זו לא אהבת אמת.

הנה, מרדכי היהודי ידע, שעם ישראל לא במצב טוב, ולכן ביקש מאסתר, למסור

את נפשה ללא תנאים ללכת ולסכן את עצמה בפני המלך, ואז יתעורר רחמים בשמים,

על אהבת אסתר האמיתית, אהבה של מסירות נפש אמיתית, ובכח זה יהיה ישועה

לעם ישראל ותבוא הגאולה, לכן מרדכי נהג כך!

יעלה לפני הקב"ה, כקורבן על המסירות נפש אשר מוסרים בשובה ישראל,

ומשמים יתנו הטוב ובקרוב ממש נשמע בשורות טובות.

אהבה / ההבדל בין אהבה לשנאה

החיים מלאים בתהפוכות ואין האדם יודע, מה ילד יום, אדם יכול להיות יום אחד

אוהב, יום אחד אויב; כל עוד, שהאינטרס משותף, יש אהבה וידידות וחברות, אך ברגע

שהאינטרס המשותף נגמר, שם מסתיים הכל וזוהי אהבה התלויה בדבר, בטל דבר

בטלה האהבה. וזוהי אהבת אמנון ותמר, בטלה ההנאה בטלה האהבה והשנאה, גדולה

מהאהבה, אשר הייתה. וכך אנו רואים; גירושים קשים, אשר גוררים מחלוקות קשות

מאוד, פירוד שותפויות, אשר רואים שנאה לדורי דורות.

וידוע, מדרש אגדה ישן, מקור השנאה, בין הכלב לחתול, מבריאת העולם, הכלב

והחתול, קבעו ביניהם ברית של שותפות וכל רווח היו מחלקים. באו ימים קשים ולא

היה פרנסה, למלא את רצון שניהם, החליטו לנתק הקשר בינהם, אך עשו הסכם: מקום

שאחד עובד חברו מתרחק ומתנתק, ולעולם לא יפריע לחברו, נפרדו בכבוד ובידידות.

החתול הלך לעבוד, אצל האדם הראשון, במשך תקופה השתדל בכל כוחו ופרנסתו,

הייתה מצויה.

יום אחד, באו לאדם הראשון ואמרו לו: חבל, החתול לא יעיל דיו, הכלב טוב ממנו,

הלך האדם הראשון והביא את הכלב לביתו וגירש את החתול ומאותו יום, שנאת

עולם, הייתה מנת חלקם ושנאה זו לא פסקה עד היום הזה. הנה, שנאות נמשכות,

דורי דורות וכאשר מסתיים האינטרס, מתחילים היצרים הריקבון, דחף הקנאה ואש

המחלוקת, לא יודעת גבולות. לכן, יעשה האדם, חסד עם עצמו, בכל עניין, אשר ימצא

בחיים, או, אשר נכנס חדש, יעשה זה, בנפש בריאה ולא יבחן וידון, עם קנאות ושנאות.

אדם שבא להתחתן, יבדוק בשכל בהיר, את ההתאמה, את יראת השמים, בעיקר את

מידת החסד ולא יטעה, ממעלה מסויימת אשר נושאת חן בעיניו, אך שאר הדברים

ריקים; עובר זמן וכל אהבה, שתלויה בדבר, בטל דבר בטל האהבה. וכך בשותפות,

לא יעשה דברים אשר דבר אחד נראה לו ומשמח את ליבו והשותפות נהיית, אהבה

שתלויה בדבר, משום שאם אין מכנה משותף נרחב, בטל דבר, בטלה אהבה ואדם,

אשר הולך ביושר ובתמימות, אף אם יש זמן, אשר מרגיש חוסר נוחות וטענות ומענות,

אשר מכאיבים בליבו ואינם הגונים, או צודקים, ידע זוהי ירידה לצורך עלייה, כדברי

חז"ל שבע יפול צדיק וקם.

וידוע, מעשה במשפחת רוטשילד המבורכת; איך החל עושרה? ראש המשפחה,

מאיר אנשיל רוטשילד, היה גבאי של רב, זמן מה. יום אחד בא לפני הרב ואמר לו, רבי

החלטתי לעבור לעיר אחרת ולנסות את פרנסתי, אנא ממך ברכני שדרכי תצלח. ברכו

הרב ויצא לדרכו והלך, הושיט ידו במסחר. בבית הרב, המשיכו הימים כתיקונם, ואשת

הרב, מיום לידת ילדיה היתה אוספת פרוטה לפרוטה, לזכות כשיגדלו הילדים, לקנות

נדוניה ולחתנם בכבוד. באחד הימים, גנב, נכנס בשקט בעלטה, לבית הרב וגנב, את כל

הכסף, אשר היה מיועד לחתונת הילדים.

התקרבו ימי הפסח, הרבנית ניקתה את הבית מחמץ, הגיעה לתיבת הכסף, אשר

הייתה פותחת ומכשירה, משנה לשנה והנה, שוד ושבר כל הכסף שאספה כל חייה,

נגנב. באה בבכי וצעקה לפני הרב ואמרה, זה הגבאי מאיר אנשיל רוטשילד, שגנב את

כל כסף חתונות ילדנו וברח ושלח ידו במשכון. הרב הזדעזע ומיד הוא ותלמידיו, לקחו

עגלה וסוס ורצו לעירו. נכנס הרב, למאיר אנשיל וגער בו, מדוע גנבת את כספי, את

כסף חתונת ילדי, רב מאיר אנשיל, הזדעזע, אך לא רצה לבייש את הרב, אמר לרב:

תסלח לי, איני זוכר כמה כסף היה תזכיר לי, רץ מהר, לווה כסף, חזר לרב ונתן לו

הסכום.

עברו ימים, והנה, המשטרה תופסת את הגנב, אשר גנב את הכסף ובאים ומחזירים

לרב את כספו. הזדעזע הרב והתבייש, על הצער, אשר גרם למאיר אנשיל והתפעל

מאוד מאצילות רוחו. מיד, רתם שוב, עגלתו ונסע מהר לביתו, של מאיר אנשיל, נישקו

על ראשו, החזיר לו את כספו וברכו: יהי רצון שתשרה הברכה במעשה ידיך ועושר

יהיה, חלקך וחלק זרעך עד עולם. מאותו היום, הלך וגדל האיש והוא רוטשילד, הידוע

בעושרו ובחסדיו.

יש לאדם בחיים, זמנים ודברים שאם יודע לעלות ולהתעלות, אף ששופכים את

דמו, הם פתח לעליה ולהשגות עצומות, שאין כדוגמתם. דברים אלו, באים בעיקר

בעניינים, שבין אדם לחברו, כאשר האדם מושפל והצדק עימו, כאשר האדם רואה,

העוול אשר נעשה לו, אלו פתחים אשר מהם, ישאב כל, לא יפול ליאוש ודברים גדולים

וישועות גדולות, עומדות להיפתח בפניו.

אהבה / אהבת ה'

זכות גדולה, להיות בימים קדושים אלה, בארץ הקודש. ארץ, אשר גדולי עם

ישראל, היו מנשקים את אבניה, והיו אומרים "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה

יחוננו".

זכינו, בימים קדושים אלו, להיות בארץ הקודש, עם אהובינו וחביבינו, תלמידינו

וכל שומעי לקחינו. ובכל פעם שעומדים לנסוע לניו יורק, האהבה והחיבה, לארץ

הקודש, ולאווירה דארץ ישראל מחכים, מתעכבים בעוד יום. הרבה קבלות קיבלנו

על עצמנו בזמן הזה: בעבודת ה', בהנהגת קהילתנו הקדושה ובמחשבה על עניינים

שונים. ותמיד מול עינינו ובעיקר, בימים קדושים אלו, שלושת ימי ההגבלה, ובערב

יומא דהילולא, של אורם של ישראל, הבעל שם טוב, אשר ביום חג שבועות, יהיה 250

שנה, ליום פטירתו.

המעשה אשר מובא, שפעם, הודיעו מן השמיים, לבעל שם טוב הקדוש, שאם

ירצה לראות עבודת ה', לה' בלבדו, ילך לערי קיטוב, שם יראה, רועה אחד, אשר עובד

את השם יתברך, בצורה מופלאה.

הלך הבעל שם טוב בקפיצת הדרך, כדרכו בקודש, לאותו מקום וראה רועה צאן,

בשם רבי מאיר, עומד על ההר ואומר כמה פעמים, בכלות הנפש: ריבונו של עולם, אני

אוהב אותך כל כך, אני רוצה לעובדך ולעשות איזה דבר למענך, אבל אני לא יודע מה

יכול לעשות בעבורך, אני לא יכול ללמוד ולא יכול לעשות מאומה, אין לי מה לעשות

בשבילך, אבל יש לי חליל ואנגן בו לכבודך.

הוציא הרועה צאן, את החליל וניגן בו, שעה ארוכה, בכל כוחו, עד שנגמרו כוחותיו

ונפל ארצה ונשאר שוכב על הארץ, יותר משעה, באפיסת כוחות. כשהתעורר, ושב

להכרתו, התלהב ואמר שוב: ריבונו של עולם, הנה, ניגנתי בחליל לפניך, אבל מה חשוב

דבר זה לפניך, האל הגדול, שברא את כל העולמות?! הוא התחיל לרוץ, אנה ואנה

ואמר: ריבונו של עולם, אני צריך ומשתוקק לעשות, דבר יותר גדול למענך, אולם, מה

אני יכול לעשות למען שם כבודך?

ובסוף אמר, ארקוד ריקוד מיוחד, לפני הקדוש ברוך הוא. הרועה, התחיל להתגלגל

הרבה פעמים, כשראשו לארץ ורגליו למעלה, וכל הזמן היה אומר: ריבונו של עולם,

אני עושה זה למענך. לבד מזה, אינני יכול לעשות מאומה, ואני מקווה שיהיה נחת

רוח, לך. אחרי שהתגלגל פעמים רבות, נפל שוב פעם, בחלישות, למשך זמן ארוך.

כשהתעורר מעלפונו, התחיל שוב לומר: ריבונו של עולם, מה אני יכול לעשות

עבורך? כבר ניגנתי בחליל, כבר רקדתי בכל כוחי, אבל כל זה לא נחשב למאומה, כלפי

בורא גדול, ומלך רם ונישא, שמלאכים ושרפים, אומרים שירה לפניו. אני לא יכול

לעשות כלום למענך, אולם אני משתוקק לעשות דבר מה בשבילך.

שוב, חשב ואמר שיתן לקב"ה כל מה שיש לו בכיס. הרועה, התחיל למשש בכיסו

וכשמצא פרוטה, התלהב ואמר: ריבונו של עולם, הרי אתה מקבל את מנחת העני, קבל

נא, גם את מנחתי. לקח את הפרוטה וזרקה כלפי מעלה, והעיד הבעל שם טוב, שראה,

כמין יד של אש, יורדת מן השמיים ומקבלת את הפרוטה.

אחרי כל זה, התבונן הרועה שוב ואמר: הרי עדיין לא עשיתי כלום עבורך, כי מה

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה