אור ברסלב
חזון ישעיהו אות א › אור / צדיקים מאירים את הדרך

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות א · אור / צדיקים מאירים את הדרך

אור / בחושך טמון אור גדול

תלמיד בא לרבו ואמר לו: רבי, כשאני יושב ולומד תורה אני מרגיש חיות ואור

גדול, אך ברגע שאני מפסיק ללמוד הכל נעלם, מה עלי לעשות?

הרבי ענה ואמר: כך בדיוק הוא, כאשר האדם הולך ביער בלילה אפל ומוצא אדם

עם מנורה אשר הולך איתו לעומק היער, אך שניהם, האדם עם המנורה והאדם בלי

המנורה מגיעים לפרשת דרכים, כל אחד הולך לדרכו, וכך נשאר האדם במצב אף

יותר גרוע, ביער עמוק מאוד בתוך האפלה, במקום מסוכן ביותר, והנה הוא לבד, חברו

המשיך לדרכו. דרך אחרת המשיך הרב ואמר: אך אם האדם נושא את מנורתו שלו

עימו, אינו צריך לפחד משום חושך המנורה שלו איתו.

הנה החיים הם דבר קשה ביותר, ולהיות סמוך על שולחן אחרים זה הדבר הקשה

ביותר, וחז"ל אמרו )ביצה לב, ב( כל הסמוך על שולחן חברו חייו אינם חיים, ולכן צריך

האדם להשתדל בכל כוחו, שחייו יהיו בידיו ולא בידי אחרים, כל עוד אתה הולך

באורו של אדם אחר, טוב לך, יש לך אור, אך באיזשהו מקום ביער, ויכול להיות

במקום החשוך ביותר והמסוכן ביותר מחיות רעות, שם בדיוק חברך יצטרך לפנות

לדרך אחרת, ואתה תשאר לבד במקום המסוכן ביותר, שחייך יהיו בסכנה. לכן, כל אדם

צריך שהמנורה תהיה שלו ולא להיות סמוך על שולחן אחרים.

וכן בדרך ה', התלמיד צריך את רבו, ובלי רבו לא ידע להגיע לשום מקום, ולא יהיה

לו מי שיאיר לו את הדרך וילמד אותו לילך בנתיבי החיים, אך מגיע זמן, שרב צריך

להיות לו כמגדל אור, ללמד אותו ולהראות לו את הגבולות ואת הסכנות, והוא צריך

לנוע עם מנורה שלו.

ומול עינינו, מעשה שמשננים אנו אותו לרבים, ברבי נתן אדלר, רבו של רבינו

החתם סופר, אשר באחד הימים אמר לתלמידו החתם סופר: תתרחק ממני למקום

אחר, פה אני חוסם אותך לעלות ולהתעלות, במקום אחר תשיג יותר, לכן לך למקום

אחר ושם תעלה ותתעלה יותר בעבודת ה' ובתורה הקדושה.

לכן, נשתדל בכל כח לשנן את עצמנו במנורה, שתהיה חלק מאיתנו, ואת התורה,

לא ניקח אותה כדבר כשרוצים הולכים ליד מי שמחזיק מנורה והולכים איתו, אלא

נכניס את המנורה להיות אף היא חלק מאיתנו, דבר שלא ניפרד ממנו, בגדר "ואתם

הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", החיות שלנו תהיה עם אור התורה בכל מקום

אשר נלך, וגם אם צריך לסבול תקופה ויהיה מעט חושך, נסבול עד אשר נשיג את

האור, שהוא חלק מאיתנו והוא שלנו ומנת חלקנו.

הנה, אנו נמצאים בדור יתום אשר הנסיונות בו מרובים ביותר, וצריכים כוחות

גדולים להגיע לתיקון הנפש האמיתי, ולדעת מה תיקון נפשנו ושליחותנו בעולם הזה,

ולכן נשתדל בכל כח לעבוד עבודה חזקה מאוד בכל המישורים ובכל הדברים.

ומשל לאדם, שיש לו גינה עם הרבה עצים ופרחים, ומשקה את כל הגינה ומזבל

את האדמה, באחד הימים בתוך כל הגן היפה והטוב, רואה עץ אחד או פרח אחד, אשר

הוא מיוחד בעיניו, והוא ראשית הביכורים של האדם, ובה משקיע יותר מן האחרים,

ושומר שמירה מיוחדת ביותר.

כך במידות האדם יתן את כל כוחו בכל המידות וישקה את כולם זמן, עד אשר

ימצא את המיוחד שרואה בנפשו, וזה הוא המידה אשר צריך להשקיע ולתקן יותר,

ושורש נשמתו נמצאת במידה זאת, להשלימה ביותר, ואת אותה מידה ישמור וינצור

ויגדל ויחזק, והיא העוטפת אותו בכל עת ובכל זמן.

המנורה של כל אחד ואחד היא המצוה אשר נפשו קשורה בה, אחד זה לימוד

הפלפול, השני האגדה, השלישי החסד, ועוד זיכוי הרבים וכו'. אך גם כשאתה משקה

את הגינה, ועץ אחד הוא קשור עימך, אינך מפסיק להשקות ולטפח את כל הגינה, אם

תפסיק, כל הגינה תתקלקל ומזיקים יהיה בה, ובסוף גם העץ או הפרח הקרוב לליבך

יתקלקל, ולא יהיה ממנו מאומה. והנה, כל עוד האדם לא מרגיש מנוח לנפשו, סימן

שעדיין לא מצא את שאהבה נפשו, את שורש נשמתו, ולילך עם מנורה של אדם אחר,

זה טוב, זה מאיר, אך זה לא שלך, זה לא חלק ממך, ולכן, אדם צריך לחפש את שורש

נפשו גם בישיבה וגם ברב המוליכו.

מובא בספרים הקדושים, שבשמים יש כמה בתי מדרש, בית מדרש של משה

רבינו לתלמידי חכמים, בית מדרש של אהרן לאוהבי שלום, בית מדרש של אברהם

אבינו לעושי חסד וכן הלאה, ועל זה אמר התנא )אבות פ"א מי"ב(: "הוי מתלמידיו של

אהרן", בבית מדרש בשמים, מיעץ התנא להיות בבית מדרש של אהרן, אוהב שלום

ורודף שלום, יראה אדם שורש נשמתו ויתקרב לרב או לצדיק ששורש נשמתו באותו

כח הטמון בצדיק זה.

וכך מצאנו אצל משה רבנו, כשבני ישראל ירדו ממדרגתם הנעלית, היה צריך

שבעים זקנים שמעלתם פחותה ממשה רבנו, והם יוכלו להיות הצינור בין עם ישראל

להקב"ה, וזה עומק "איש אשר רוח בו" )במדבר כז,יח(, שיוכלו עם ישראל להתחבר עם

נפשו, ויהיה כשביל בין הקב"ה ליהודי. ובדורו של רבי חנינא בן דוסא נאמר, ששפע

הפרנסה, היה מכוחו של רבי חנינא בן דוסא, כמובא: כל העולם ניזון "בשביל", באותו

שביל של רבי חנינא בן דוסא.

הנה נחזק עצמנו בחסד, באמת, ובזיכוי הרבים.

זהו דור אשר חייב לחזק את נפשנו להאיר לעולם כולו את אור האלוקים, להודיע

בעולם ובשער בת רבים ש"אין כאלוקינו אין כאדוננו אין כמלכנו אין כמושיענו, מי

כאלוקינו מי כאדוננו מי כמלכנו מי כמושיענו".

ונקשה, מדוע מתחיל בתשובה, אין כאלוקינו אין כמלכנו, ואחרי כן ממשיך בשאלה

מי כאלוקינו מי כמלכנו, היה צריך להתחיל בשאלה, מי כאלוקינו ולא להתחיל בתשובה?!

אלא יסוד גדול, אחרי שיודעים את האמת שאין כאלוקינו ואין כמלכנו, אפשר להוסיף

ולחדד.

נאיר העולם כולו, ונהיה כמנורה גדולה עד אשר כל אחד יקח את המנורה לעצמו

ויאיר לעצמו את הדרך שהיא משורש נשמתו.

ונזכה לימים טובים, אשר תפילתנו לפני ריבון העולמים שיבואו במהרה, ואור אמת

יואר לנו בקרוב ממש. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה