חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות א · אור / בחושך טמון אור גדול
ישנם בעם ישראל שני לילות קדושים: ליל כיפור וליל הסדר. ליל כיפור, הוא יום
הדין ובו אומרים "כל נידרי" רגע קדוש, וליל הסדר, יום חסד ורחמים ובו אומרים כל
חמירא וחמיעא.
ההכנות לליל כיפור, הן הכנות של פחד ואימה רטט וחלחלה; ההכנות לליל הסדר,
הן חסד, עזרה לזולת, שמחה ומעשים טובים וזה חג של חרות ומסמל את החרות לעם
ישראל, ולכל יהודי יש את השיעבוד שלו, והחג הזה הוא הגאולה והפורקן מן השעבוד
ומן הצער אשר עבר בימי השנה החולפת.
הנה, שנה זו הייתה שנה מורכבת עבורינו, אך "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"
ואין מבינים חשבונות שמיים. גם השיעבוד בארץ מצריים היה קשה מנשוא, אך
באחריתו, זכינו לקבל את התורה וזכינו להיות עם ישראל ולארץ הנבחרת, לכן גם
בצער וגם ביגון, טמון דברים גדולים ביותר.
ויובן המאמר בהגדה, רבן גמליאל היה אומר: מי שלא אמר שלושה דברים אלו לא
יצא ידי חובה: פסח מצה ומרור.
ואפשר לפרש: פסח, מסמן על גדולה של האדם, אדם נמצא במעלה גדולה שמח
וכו'; מצה, מורה על מעמד בינוני, כך היה בארץ מצרים מצד אחד, יצאנו ממצרים
באותו הלילה, אך לא ידענו לאן הולכים ומה, זה מעמד ודרגה בינונית. מרור, מסמן על
רע, על קושי ועל צער.
אם כן, כל יהודי, בכדי לצאת ידי חובה לחיים, ולהשלים את החיים בצורה הנכונה
והאמיתית ביותר, צריך לעבור טוב ובינוני ורע ולכן, צריך לשמוח האדם שיוצא ידי
חובה גם בדברים הקשים ביותר.
אך צריך לדעת, שמי שמצער את בני ה', יקבל את תשלומו באותה מידה.
וכך אפשר לבאר ולומר: הקב"ה מצווה את בני ישראל במצרים )שמות ג,כב(: "ושאלה
אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב". וקשה, מדוע הוצרך להיות בהלוואה,
הלא אילו היה הקב"ה משאיר את הרכוש על הים היינו מקבלים את הכל, ומדוע ציווי
אשר מעולם לא הצטוונו להחזיר את הלוואה?
אלא, אפשר לפרש ולומר: מצרים שיעבדו את עם ישראל בצורה כזו של צער,
בתחילה, ביקשו מהם לבנות את מצרים תמורת כסף שישלמו, ובני ישראל קיבלו,
ואחר כך, הפסיקו לשלם ודרשו שיבנו את הכמות העבודה שעבדו בימי התשלום. אם
כן, הכאב היה כפול ומכופל.
כך הקב"ה מחזיר לרשע, כרשעתו, שילווה ממנו ויכאב לו, שזה נלקח בהלוואה
ולא הוחזר. כשרשע מצער צדיק, העונש שלו יהיה באותו מטבע אשר הוא תבע.