חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות א · אהבה / אהבת חינם
בתורה הקדושה מצאנו דבר נפלא, פעמים שהתורה מקדימה את משה רבנו
לאהרן הכהן ופעמים שהקדימה את אהרן למשה רבנו. וכמו שנאמר בפסוקים )שמות
ו,כו-כז( "הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על
צבאותם. הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא
משה ואהרן". ואכן אמרו חז"ל במכילתא, יש מקומות שמקדים משה לאהרן ויש
מקומות שמקדים אהרן למשה, לאמר לך ששקולין כאחד. ונראה לדקדק עוד, מדוע
נאמר הוא משה ואהרן בלשון יחיד, והלא לכאורה היה לאמר, הם משה ואהרן, בלשון
רבים?
ונראה לפרש, כי הנה ידוע כמה גדולה מעלת האחווה, וכאשר נמצאים חבורת
אנשים שיש ביניהם אהבה ואחווה, אי אפשר לנצח אותם, וכל אשר יחפצו יוכלו
לעשות. כפי שמצאנו בדור הפלגה שהיו כולם שפה אחת ודברים אחדים )בראשית יא,ו(:
"ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל
אשר יזמו לעשות". לכן בכדי להפר את מחשבתם, בא הקב"ה ובלבל את שפתם ועל
ידי כך בטלה אחדותם, וכשלא היו מאוחדים בליבם ובדעתם, לא יכלו להוציא לפועל
את מבוקשם.
לכן דקדקה התורה להזכיר את משה ואהרן בלשון יחיד, "הוא משה ואהרן",
ללמדנו שהיו באהבה ואחווה גדולה, כאיש אחד בלב אחד, ועליהם הכתוב אומר )תהלים
קלג,א(: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", והיינו, שבוודאי היה זה טוב לעם
ישראל שמשה ואהרן יחד מנהיגים את העם, ואיש לרעהו יעזורו ותתרבה התורה
והיראה בעם ישראל. אמנם היה מקום לחשוב שכיון שאין שני מלכים משמשים בכתר
אחד, ואולי היה זה טוב אך לא היה נעים. לכן מעידה לנו התורה הקדושה, שהיה זה
גם טוב וגם נעים שבת אחים יחדיו, לגודל האהבה והאחווה שהייתה בין משה ואהרן.
בספרים קדמונים מובא מעשה שאירע בימי קדם, בשני אחים שעסקו יחד במלאכה
בעבודת האדמה, וכל יום לאחר עבודתם חילקו ביניהם את הרווחים שווה בשווה, והיו
שרויים תמיד באהבה ואחווה בלא שום מחלוקת וקפידא כלל. האח הצעיר היה נשוי
ובעל משפחה מטופל בילדים קטנים, ואילו האח הגדול עדיין לא בנה את ביתו וחי
בגפו. האח הבכור מתוך אהבה ואחווה ורצון לעזור לאחיו היה קם באמצע הלילה
בשעה שאף אחד לא יוכל להבחין במעשיו, נטל ערימה של תבואה מאוצרו והניח
אותה בחשאי בתוך אוצרו של אחיו הצעיר, תוך כדי שהוא חושב לעצמו, בוודאי אחי
הצעיר שהוא בעל משפחה גדולה והוצאותיו מרובות, זקוק הוא לעזרה זו, וכך אקל
מעל עול פרנסתו. ואילו האח הצעיר גם כן חשב לעצמו, איך יוכל לעזור לאחיו הגדול
ולהקל מעליו את עולם בדידותו, והחליט גם הוא לקחת מאוצרו תבואה ולהניחה
בחשאי בתוך אוצרו של אחיו, כדי שישמח ליבו מעט ע"י שירבה רכושו.
בכל בוקר כאשר נכנסו האחים לחדר שהיו אוספים את התבואה, השתוממו
לראות שערימת התבואה לא חסרה כלום, וכאילו לא ארע אמש דבר, והיה לפלא
גדול בעיניהם, וכך נמשך הדבר תקופה ארוכה. עד שבלילה אחד אירע ששני האחים
נפגשו בדרכם, בשעה שכל אחד היה בדרך לאוצרו של אחיו כדי להניח שם את מתנתו,
שניהם עמדו משתאים אחד מול השני. או אז הבינו שניהם את פשר התעלומה רבת
השנים. מיד נפלו שני האחים זה על כתפי זה וחבקו אחד את השני.
לנוכח אהבתם הגדולה והתמימה, גזר הקב"ה לבנות את בית המקדש באותו חלקת
שדה, במקום שבו נפגשו שני האחים. באותו מקום שנתקדש באהבת אחים, ובאהבת
חינם שאין לה גבול.
לכן כאשר היתה בעם ישראל שנאת חינם נחרב הבית, שהרי יסודות בית המקדש
עומדים על אהבה ואחווה, על קרקע שהיתה ספוגה ורוויה באהבת חינם, וכאשר
חסרים היסודות מתמוטט ונופל הבנין כולו.
לכן הצטווינו שלא תהא מחלוקת בעם ישראל, וכמה וכמה מצוות נצטווינו בכדי
שתשרה האחווה והברכה בתוכנו, כי על כל פשעים תכסה אהבה, וגדולה אהבה
שמקלקלת השורה. ואמרו חז"ל )יומא ט,ב( לא חרבה ירושלים אלא בשביל שנאת חינם,
ומשום שלא היתה אחווה ואהבה נחרב הבית. ודורשי רשומות מפרשים, שקץ הגלות
תלוי ועומד באחדות עם ישראל ולמדו זאת מהפסוק )בראשית מט,א(: "ויקרא יעקב אל
בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים", והיינו, שאחרי
שיאספו ויהיו באחדות ותמימות דעים, יבוא הזמן של הגאולה באחרית הימים.
כמו כן לא זכו בני ישראל לקבל את התורה, עד שהקדימו והכינו לבבם ועמדו כולם
כאיש אחד בלב אחד והיו באחדות גמורה. ובעזרת השם נתחזק במידת האחווה ונזכה
לגאולה שלמה בקרוב.