אור ברסלב
חושן אהרן חלק ב הלכות מקח וממכר › סימן רכד

חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין

הלכות מקח וממכר · סימן רכד

סימן רכג

סעיף א' ברמ"א וי"א דעל בעל הפרה להביא ראיה, וטעמם דס"ל כיון שנולד הספק אחר המשיכה הוי כבר ברשות בעל הפרה וגם חזקת חי מסייעו לבעל החמור משו"ה על בעל הפרה להביא ראיה, ולכאורה יש לדון על דין זה דתלינן דברשות הלוקח מת מכח חזקת חי, והלא לפום מאי דקיי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב, א"כ יותר יש לתלות המקרה ברוב הזמן שעבר עליה בבית המוכר טרם שיצאה לרשות הלוקח, וכיו"ב נמי אמרינן במעות שנמצאו בהר הבית לעולם חולין אפי' בזמן הרגל משום דתלינן בתר רובא דשתא וכמבואר במס' שקלים פ"ז, וא"כ ה"נ נהי דלפי החזקה יש לתלות שברשות בעל הפרה שהוא הלוקח מת החמור, אבל כיון שלפי הרוב יש לתלות להיפך ורובא וחזקה הא רובא עדיף, ונראה הסבר הדבר כן דאם היינו דנין על הזמן מתי נתהוה המקרה של מיתת החמור אם ברשות בעל החמור או ברשות בעל הפרה, אז באמת היינו מוכרחים לתלות שודאי מעיקרא היתה מכח הרוב, אבל אנן לא דיינינן על הזמן, אלא הכי דיינינן, בשעת משיכה של פרה מה היה החמור, חי או מת, ומחזקינן שבודאי חי היה בשעה ההיא מכח החזקה דחזקת חי, להכי לא שייך לומר דנתלה המקרה בתר רוב הזמן כיון דמחזקינן שלא היה עוד שום מקרה כלל, אלא חי היה כמו שנולד וכיון שהוחזק כבר דבשעת משיכת הפרה חי היה החמור, להכי אפי' אח"כ דחזינן דמת הוא והיה מקום לתלות מקרה המיתה בתר רוב הזמן דמעיקרא, לא מהני שוב כיון שכבר הוחזק כן. דע"כ לא אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף כ"א כשישנם לשניהם בשעת מעשה בשעה שדיינינן ויש לתלות בתר רובא כך ובתר חזקה להיפוך, בזה הוא דאמרינן רובא עדיף ותלינן יותר בתר דידי', אבל שיהא כח הרוב עדיף כ"פ להוציא מחזקה שכבר הוחזקה, זה לא אמרינן, וכעין מ"ש הרמב"ם (פט"ז מהלכות סנהדרין) דאע"ג דבעינן ב' עדים למלקות או מיתה, היינו דוקא בשעת מעשה אבל אם האיסור הוחזק מתחלה אפי' ע"י עד אחד, דלענין האיסור מהני גם עד אחד להחזיק באיסור, ואם באו שוב עדים שאכלו ה"ז לוקה אעפ"י שעיקר האיסור בעד אחד כיון שכבר הוחזק. ומה מדוקדק לפ"ז לשון רש"י (כתובות דע"ה) בד"ה מני ר' יהושוע וז"ל ולא אזלין בתר חזקה דגופה לומר הואיל וספק הוא בידנו על שעת אירוסין מה היא העמד הגוף על חזקתו של קודם לכן והרי נולדה בתולה עכ"ל, ולכאורה האריך שלא לצורך ובקצרה הו"מ למימר דלא אזלינן בתר חזקה דגופה לתלות המקרה באיחור הזמן, ואמנם נתכוון ליישב בזה מה שקשה על היסוד של חזקה דגופא דתלינן עי"ז המקרה בזמן המאוחר ולמה לא אמרינן להיפך לתלות התהוות המקרה ברוב השנים שעברו עליה משנולדה עד שעת אירוסין. דרוב וחזקה רובא עדיף וכקושיתו דלעיל, לזה מתרץ רש"י כתרוצנו דבאמת אם היינו דנין על התהוות המקרה מתי נעשה, היינו תולים אותו ברוב השנים שעברו. רק אנו דנין הכי, בשעת אירוסין מה היתה עם המומין או בלא מומין כלל, בזה לא שייך לומר שנתלה המקרה בקודם, כיון שדיינינן שמא לא היה כאן מקרה כלל, ומחמת החזקה דגופא דכיון שנולדה בלא מומין מחזקינן דמסתמא בשעת אירוסין היתה נמי בלא מומין כמו שנולדה וכיון שהוחזקה כבר דבשעת אירוסין היתה בלא מומין, משו"ה אפי' אח"כ דמומין לפנינו והיה מקום לתלות זה ברוב השנים שעברו לא דיינינן הכי שוב כיון דכבר הוחזקה דעד האירוסין בלא מומין היתה ודו"ק:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה