חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין
הלכות מקח וממכר · סימן רח
סעיף א' במחבר מקח שנעשה באיסור כו' המקח קיים, ועיין בט"ז מ"ש ליישב קושית הסמ"ע העלה לחלק דכל שיש איסור בענין מצד עצמו אומרים אי וביד לא מהני כההיא דכתובות כו' משא"כ במוכר בשבת שהאיסור מצד שהיום גורם ע"ש, וכחילוקו של הט"ז מפורש בירושלמי (שבת פ' האורג) דעל מ"ש שם הקורע בחמתו ובאבלו ועל מתו חייב ואעפ"י שמחלל השבת יצא ידי קריעה, פריך התם כיון דעבר על מה שכתוב בתורה למה לא נימא אי עביד לא מהני, והא התם אי נימא דלא מהני יתוקן האיסור כיון דלא מתקן בקריעתו מידי דומה לקורע על מת שאינו שלו דפטור מהאי טעמא, ומשני דכיון דאין העבירה בעצם אלא מצד אחר לא אמרינן אי עביד לא מהני, ולפלא שהט"ז לא זכר את הירושלמי, ועיין מה שכתבנו בחדושנו לעיל (סי' ר"ד) בביאור דברי הסמ"ע:
שם הביא הנתיבות להריטב"א בקדושין דרבית קצוצה אף שיוצא בדיינין מ"מ מיד כשנתן הרבית למלוה קנאן קנין גמור ואם קידש בהו אשה מקודשת, והנתיבות נדחק בטעמו, ונראה עפמ"ש רש"י (ב"מ דס"א ע"ב) בד"ה רבית קצוצה וז"ל וכופין אותו ב"ד להחזיר אם תובעו בחיי עכ"ל, ומשמע מלשונו דהא דרבית קצוצה יוצא בדיינין היינו דוקא אם תובעו אבל אם אין תובעו אין מחויב, וכ"כ הט"ז להדיא (יו"ד סי' קס"א) ונסתייע מרש"י הזאת ע"ש, ואי נימא דהרבית שנתן לא קנה אותם המלוה והם בידו כמו גזל, למה לא יהיה מחויב להחזירם מעצמו גם כשלא תבעו וכמו שמחייב להשיב הגזילה, אע"כ שבאמת קנה אותם המלוה וכל זמן שלא תבעו הרי הם שלו ממש, אלא שאם תבעו יש עליו חיוב להחזיר כי היכי דניחי בהדך, ועיין מה שכתבנו בחבורנו לב"מ שם בביאור דברי רש"י הזאת בארוכה: