חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין
הלכות מקח וממכר · סימן רא
סעיף ב' במחבר וכן כל דבר שנהגו התגרים לקנות כגון ע"י שנותן הלוקח פרוטה למוכר, וכתב הסמ"ע דלא חשו בזה שמא יאמר המוכר נשרפו חטיך בעליה דלא חשו לזה אלא במקום שכבר קבל המוכר כל דמי שוויה של המכר ע"ש, והוא מדברי התוס' (ב"מ דמ"ו) שכתבו כן, ודבר זה תמוה מאוד מש"ס ערוך (ב"מ דמ"ח) גבי ערבון קאמר התם דאינו קונה כ"א למי שפרע, הרי שאפי' בערבון שלא נתן כ"א מקצת דמים אפ"ה אינו קונה כ"א למי שפרע לא לקנין גמור, והטעם שבאמת אמרינן כן דאינו קונה קנין גמור והא סברת התוס' ופסמ"ע צודקת דבכה"ג לא שייך שמא יאמר נשרפו חטיך, וכיון דחשש זה לא שייך הו"ל למיקני קנין גמור י"ל כמ"ש הנתיבות לקמן (סי' ר"ד) ובתשובת רעק"א סי' קל"ד דכל היכי דשם קנין מעות לא פלוג רבנן ולא קנה אפי' במקום דלא שייך החשש דנשרפו חטיך, והביאו ראיה מזה ששנינו בר"פ הזהב דהכסף אינו קונה את הזהב, ואמאי הא במעות לא שייך נשרפו מעותיך דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע וכמ"ש התוס' (ב"מ דמ"ג), וכן מההיא דחולין דנותן דינר לטבח, דדוקא בד' פרקים קונה ומשחיטין הטבח בע"כ, אבל בשאר ימות השנה לא קנה, הרי שאפי' אם לא נתן אלא מקצת דמים לא קנה כ"א למי שפרע, ובע"כ דכל היכי דשם קנין מעות לא פלוג רבנן ולא קנה, ולמה שכתבתי יהיה ראיה מפורשת מהך דערבון דקאמר בהדיא שאינו קונה כ"א לענין מי שפרע, ותמוה לי דלמה להו להנתיבות ולרעק"א להוכיח דבנתן מקצת דמים אינו קונה כ"א למי שפרע ממתני' דהזהב ולא הביאו דבר המפורש, ואכן מפני שלא על הסמ"ע לבד יהיה תלונתי כ"א גם על הרמ"א לעיל (סי' קצ"ח) שהביא בשם הגהות מרדכי דאם המטלטלים היו במקום דליכא למיחש לדליקה קונה קנין גמור במעות, הרי דסובר נמי דלא אמרינן לא פלוג רבנן בתקנתא זאת, לזה נ"ל ליישב שמההיא דערבון אין ראיה, דשפיר נוכל לומר כהמרדכי והסמ"ע דלא אמרינן לא פלוג רבנן. והתם בערבון היינו טעמא דאינו קונה כ"א למי שפרע, דהא זה פשוט דמה דאמרי' דיש חשש שמא יסרב הלוקח לפרוע אח"כ, לא שייך כ"א במקום שבעד המקח גופא לא סילק אותו, אבל אם בעד המקח פרע לו הכל, רק שמחויב לו הלוקח מעות אחרים שהלוהו, לא שייך כלל לומר שמא יסרב מלפרוע לו את המלוה, כיון דמן המקח נסתלק ומעות אחרים חייב לו. מהיכי תיתי שלא יפרע לו, דלא אשתמיט בשום מקום לומר שהיכי דלוקח חייב למוכר מעות הלואה שאז יקנה קנינו בכסף לחוד, ומשום דהמוכר יטרח להציל שמא יסרב הלוקח לפרוע הלואתו, אע"כ דהחשש זה אינו כ"א במקום שמגיע כסף הפרעון ולא כסף הלואה, והנה בחדושנו לעיל כתבתי הטעם מה שקונה בערבון פרוטה כל המקח, הא קנין כסף מעפרון ילפינן והתם פרע לו הכל, וכתבתי שבאמת אם לא סילק הפרעון בשלימותו לא קנה. וזהו הטעם דכשאמר ערבוני יקון, יקנה הכל. שלא קנה אלא כנגדו, היינו משום דקנין כסף הוא רק במה שפרע ולא יותר, והא דמהני בקניית פרוטה היינו משום דאמרינן דהפרעון מסולק בשלימותו והמותר זקפו במלוה, ואפי' בסתם נמי אמרינן כן ע"ש, ולפ"ז א"ש דכיון שהפרעון נסתלק ומה שחייב לו היינו הלואה, ודאי דלא שייך לומר שמא יסרב הלוקח, ולהכי אין קונה כ"א לענין מי שפרע וזה ברור:
וראיה השניה שהביאו ממתני' דהכסף אין קונה, נמי יש לדחות, דהא זה ודאי דאם אך נימא דהכסף קונה לזהב קנין גמור, דלא הוו הבעלים שומר כלל על הזהב, דכיון שהקנין נגמר ביניהם מסתמא אמר לו שיבוא ליטול הזהב, ובכה"ג אפי' שומר חנם לא הוה, ועיין לעיל (סי' קצ"ח) שהביא הנתיבות בשם הב"י דלא הוה אפי' שו"ח, וא"כ אכתי שייך בהו החשש דנשרפו מעותיך ומשו"ה הכסף אינו קונה הזהב, ויש לתמוה על הנתיבות שסותר לדברי עצמו, דלעיל בסי' קצ"ח כתב ג"כ לדחות הראיה מהזהב כמ"ש, ומסיק דבמקום שאין שייך החשש דנשרפו קונה קנין גמור במעות, ובאותו סימן גופא וכן כאן כתב שאמרינן לא פלוג, ואפי' אם לא נתן כ"א מקצת המעות דלא שייך החשש דנשרפו ג"כ אין קונה כ"א למי שפרע, וראיה השלישית מנותן דינר לטבח, כבר דחיתי זה בחדושנו לעיל (סי' קצ"ט) ע"ש:
והנה למה שבארתי יוגדל התמיה עמ"ש הסמ"ע דבנתן רק מקצת המעות קונה קנין גמור, והא בש"ס קאמר דאין קונה בערבון כ"א למי שפרע, ונהי שאין זה מטעם הנתיבות ורמ"א דאמרינן לא שלוג, אלא מטעם שכתבתי דגם בערבון לא שייך שמא יסרב הלוקח לשלם, מ"מ יהיה מאיזה טעם שיהיה, ש"ס ערוך הוא דערבון אינו קונה כ"א למי שפרע, הן אמנם דעל הטור ומחבר שכתבו נמי כהסמ"ע דכל דבר שנהגו התגרים לקנות כגון ע"י שנותן הלוקח פרוטה למוכר קונה קנין גמור, לא קשה לי, דלאו מדינא קאמרי אלא משום דכבר נהגו לקנות עי"ז והוה כמו סיטומתא וכמ"ש להדיא כל דבר שנהגו לקנות על ידו, וגם הרא"ש בפ' איזהו נשך שממנו מקור הדין, למד זה מסיטומתא, אבל מדינא אפי' בפרוטה שהוא מקצת הדמים נמי לא קנה קנין גמור. אבל על הסמ"ע שפי' טעם דטור ומחבר דהוה מדינא ומשום דהכא לא שייך החשש דנשרפו, קשה מסוגיא דערבון, ובכדי ליישב דבריו נראה שאדרבה עוד מש"ס זה יהיה סיוע לדבריו, דהא מחמת סברא זאת דמטלטלין אין קונה, כ"א לענין מי שפרע, מוכחינן התם דערבון במטלטלין כנגדו הוא קונה ולא דמי לקרקע דקונה כנגד כולו, היינו משום דהתם קונה קנין גמור בכסף, וא"כ למ"ד דס"ל שגם במטלטלין כנגד כולו הוא קונה ודומה לקרקע, צ"ל דס"ל באמת שגם במטלטלין קונה קנין גמור, דאל"ה יקשה היכי מדמה לקרקע בכמות הקנין שיקנה כנגד כולו, כיון שגם באיכות הקנין לא דמי. וא"כ למאי דקיי"ל כר' יוחנן שגם במטלטלין כנגד כולו קונה, בע"כ שס"ל ג"כ דבאיכות הקנין דמיא שבמטלטלין נמי קונה קנין גמור, ואמאי הא זהו קנין כסף ואין קונה כ"א למי שפרע, אע"כ כהסמ"ע דבערבון שלא נתן כ"א מקצת הדמים קונה קנין גמור, אלא דאי נימא כמו שכתבתי דבערבון הוה כאילו פרע כל המקח והמותר הוה רק הלואה, וכן משמע מסמ"ע גופא לעיל (סי' ק"צ) ע"ש, אכתי יקשה אמאי קונה לגמרי, וצ"ל דהסמ"ע יסבור דאע"ג שהלואה הוא מ"מ בהלואה כזה שבאה מחמת המקח חיישינן שמא יסרב הלוקח ליפרע, ואע"ג דבשארי הלואות אין חוששין, ומשו"ה קונה קנין גמור וזה נכון מאוד, ולפ"ז יהיה מהתם ראיה דלא אמרינן סברא דלא פלוג ודלא כהנתיבות ורעק"א דלעיל ודו"ק היטב: