אור ברסלב
חושן אהרן חלק ב הלכות חזקת קרקעות › סימן קנ

חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין

הלכות חזקת קרקעות · סימן קנ

סימן קמט

סעיף ז' בש"ך ס"ק ט' העלה דבמשכנתא דסורא ובשכירות גם רבינו יונה מודה דנאמן במיגו. ואף שבעיקר הפלוגתא של רבינו יונה עם החולקים עליו כתב הש"ך דהוה ספיקא דדינא, מ"מ בשכירות אין שום מחלוקת וכו"ע סברי דנאמן במיגו ע"ש והנה לכאורה מצאתי ראיתי בדעת רש"י שגם בשכירות לא מהימן אפילו בדאיכא מיגו, דבב"מ (דק"ג ע"א) ברש"י ד"ה וכתב לי' כתב וז"ל וזה אומר לא דרתי אלא שלש ע"כ, הרי שגם לדברי השוכר אכלה מיהא שלש שני חזקה, וא"כ יש לו מיגו דבעי כביש לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא אפ"ה קאמר הש"ס דמשכיר נאמן ולא מהימן השוכר אפי' במיגו, ובע"כ משום דחשיב לה כמיגו להוציא מחזקת בעלים הראשונים, ואע"ג דהשוכר נקיט שטרא והיכי דאיכא שטרא דמסייע לי' אמרינן מיגו להוציא וכדמוכח מהך דסיטראי וכמ"ש הש"ך בכללי מיגו סעיף י"א, י"ל משום דהשטר דהתם אין בו ממש לטובת הלוה כיון דלאו לטובתו נכתב אלא בשביל שלא יחזיק וכמבואר בש"ס התם, וכיון דהשטר לא מסייע לטובת השוכר שוב הו"ל מיגו להוציא, ואין להקשות על רש"י גופא מנ"ל דהתם מיירי שהשוכר טוען דדר שלש ואית לי' מיגו ואפ"ה אינו נאמן, ודלמא התם מיירי שלא אכלה שלש דלית ליה מיגו ומשו"ה נאמן המשכיר אבל היכי דאית לי' מיגו איה"נ דנאמן השוכר וכפי הראשונים שהביא הש"ך, די"ל דסוגיית הש"ס דחקה לרש"י לפרש כן, דהנה בש"ס פריך התם אמאי לא מהימן השוכר הא אית לי' שטר ופריך אלא מעתה אוזפיה כו' ומשני דשטרא נכתב רק בכדי שלא יחזיק ולא לטובת השוכר ע"ש בסוגיא, והקשה השמ"ק דלמה לו למשכיר האי טעמא דשטרא נכתב בכדי שלא תחזיק, תיפוק לי' דבלא"ה אין השוכר נאמן להוציא דקרקע בחזקת בעלים עומדת ועל השוכר להביא ראיה שיש לו לדור עוד בתוכה ע"ש, וקושיא החזקה הזאת דחקתו לרש"י לפרש דבדאכלה שלש מיירי, דבאמת אם השוכר לא היה דר בתוכה שלש שני חזקה לא היינו צריכים לטעמא דביטול השטר, ובלא"ה היה המשכיר מהימן משום דקרקע בחזקת בעלי' עומדת והשוכר שבא להוציא עליו להביא ראיה, ובע"כ דהתם מיירי שהשוכר אכלה שלש שנים דיש לו מיגו וגם מסייע לו השטר והו"ל להימני' על טענתו, ורק משום דהשטר נתבטל הוא דאינו נאמן, דבלא שטר דמסייע לו אינו נאמן אפי' במיגו משום דהוה מיגו להוציא מחזקת בעלי', והרי לפנינו דעת רש"י החולק וסובר דבנידון דהכא דאין לו שטר לא מהימן אפי' במיגו, ופירושו מוכרח גם מש"ס כמו שביארתי, אכן באשר לא ניחא לומר דרש"י יפלוג עם כל הראשונים דסברי דבכה"ג שהמחזיק מוחזק בקרקע וכבר אכלה שלש שנים לא מיקרי זה להוציא אלא להחזיק וכמ"ש הש"ך כאן דכיון שיושב בקרקע שלש שנים הרי הוא מוחזק כמו במטלטלין ולא מיקרי תו מיגו להוציא, וגם ש"ס ערוך הוא (ב"מ דק"י) מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש דמלוה מהימן במיגו דבעי אמר לקוחה, הרי להדיא דמלוה מהימן במיגו להוציא הקרקע מחזקת בעלים הראשונים ואע"ג דהתם ליכא שטרא וכדאמר התם, אע"כ דכיון שהמלוה מוחזק בה השתא לא מיקרי זה מיגו להוציא. ובתוס' שם בד"ה א"ל כתבו דאם הבעלים רוצים להוציא את הקרקע מיקרי הם מוציאים לענין שאין מאמינים להם במיגו, הרי להדיא דהמוחזק לא נקרא מוציא, ונהפוך הוא דהבעלים הראשונים מיקרו מוציאים, ובודאי דלא פליג רש"י על כל זה וגם מה שכתבתו דלרש"י היה הכרח מן הש"ס דאפי' באכלה שלש דאית ליה מיגו נמי אינו נאמן משום דאלת"ה יקשה קושית השמ"ק וכמ"ש, גם הכרח זה אינו, דקושית השמ"ק ליתא מעיקרא, דהא בע"כ מוכרח המשכיר לטענא דביטול השטר, דאל"ה לא היה מועיל כלל לומר דליהימני' למשכיר משום דקרקע בחזקת בעלים, דע"כ לא אמרינן כזה כ"א במקום שאין שטרא דמסייע, דאז אמרינן דקרקע בחזקת בעלים עומדת ומספיקא לא מפקינן מחזקת בעלים, אבל אי איכא שטרא דמסייע לשוכר ודאי דלא מהימן המשכיר לאורועי השטר והשוכר מהימן אפי' בלא מיגו, והגע עצמך אם אוזפי' מאה זוז בשטרא ואמר לו פרעתיך פלגא דודאי הלוה מוחזק במעותיו, ואפ"ה המלוה מוציא ממנו. דבכה"ג דאיכא שטרא לא מהני מעלת החזקת ממון לאורועי השטר, ולס"ד דש"ס דהשטר נכתב התם גם לטובת השוכר וא"כ השוכר מוציא עליו שטר הכתוב בתוכו שחייב המשכיר לתת לו דירה על עשר שנים והמשכיר שטוען שפרע מחיובו חמש שנים, מרעי בזה לשטר שביד השוכר, ומה מהני בכה"ג חזקת בעלים, והיינו מה דפריך הש"ס אלא מעתה אוזפי' ק' זוזי וכו' והוצרך לשנויי דשטר הזה נכתב שלא תחזק ולא לטובת השוכר, ולהכי המשכיר מהימן מטעם דקרקע בחזקת בעלים, אבל בלא האי טעמא לא הי' מועיל טעם דקרקע בחזקת בעלים וזה ברור, ולכן נ"ל דמ"ש רש"י דגם באכלה שלש נמי לא מהימן השוכר דמיירי התם שיש עדי שכירות דידעי שבשכירות ירד לתוכה ורק שכחו את הזמן מאימתי מתחיל זמן השכירות, ובכה"ג ליכא תו מיגו וכמ"ש הנמוק"י שם דמיירי בהכי, אבל באם אית לי' מיגו ודאי דמהימן השוכר אפי' לרש"י, דלא הוה כלל מיגו להוציא, ואין לתמוה דאכתי מה דחקו לרש"י דמיירי באכלה שלש, שבזה יהא מוכרח לאוקמי דביש עדי שכירות מיירי, ולא ניחא לו לאוקמי דבלא אכלה שלש דלית לו מיגו בלא"ה, דלשיטת רש"י מוכרחים להעמידה ביש עדי שכירות, ובמה שכתב רש"י דמיירי שאכלה שלש שנים, נתכוון לתרץ בזה קושיא אחרת שהקשה השמ"ק על פרש"י ושהיא גם קושית התוס' שם, דלפרש"י דהמשכיר עשה את השטר לשוכר משום חשש שלא יחזיק, א"כ היכי יהביה האי שטרא ליד השוכר, הא מצי כביש לי' ולומר מינך זבינתה, וביד המשכיר היה לו להמצא השטר, וקושיא זאת באמת גדולה מאוד, ואמנם אי מיירי שיש עדי שכירות משכחת להאי דינא, כגון שהשוכר כבר הקדים לו את השטר וא"כ ירא לטעון לקוחה דשמא יביא המשכיר עדים ששכורה הוא ויהיה כאומר לא לויתי אומר לא פרעתי דמי ואפילו השכירות לא וחזיר כיון דמכחיש העדים, שהוא טוען לקוח והעדים אומרים שהשכירו, וכיון דהאי דינא לא משכחת כ"א ביש עדי שכירות, ממילא מהימן אפי' כשאכלה שלש, דתו לית ליה מיגו, והיינו דדייק רש"י לפרש דמיירי שאכלה שלש שנים, להורות לנו דהסוגיא מיירי בע"כ כשיש עדי שכירות, דאי בלא עדי שכירות הא יש לו מיגו והשוכר מהימן, וכיון דמיירי ביש עדי שכירות לא יקשה שוב קושית התוס', מאי תועלת למשכיר בהאי שטרא כיון דמונח תח"י השוכר ואכתי כביש ליה ויטעון לקוח, דזה אינו, דמתירא לטעון הכי שמא יביא המשכיר עדי השכירות ויפסידו גם כסף השכירות וכנ"ל, וא"כ לפי"ז מוכח מרש"י דסובר דאם אך יש מיגו היה מהימן וכהסכמת כל הראשונים שבכאן, ודוקא משום דאיכא עדי שכירות וליכא מיגו קאמר התם בדאכלה שלש ודו"ק כי הדברים נכונים מאוד:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה