אור ברסלב
חושן אהרן חלק ב הלכות חזקת קרקעות › סימן קמח

חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין

הלכות חזקת קרקעות · סימן קמח

סימן קמז

סעיף א' במחבר וכן אם היו הד' שדות לאיש אחד שקנה אותם מארבעה אין לו דרך וכו' דאומר לו אם אחזיר לכל אחד שטרו וכו', ולכאורה תמוה וכי עי"ז שיחזיר שטרי המכירה להמוכרים יתבטלו עי"ל המכירות, הא קיי"ל לקמן (סי' רמ"ג) דהנותן מתנה לחבירו בשטר והחזיר לו השטר דלא נתבטלה המתנה עד שיחזור ויקנה ממנו בקנין ובמתנה גמורה, ועיין מ"ש הרמ"א לעיל (ס"ס קמ"ו) ובסמ"ע שם, וא"כ ה"נ כיון שחתמו העדים על השטרי מכירה אפי' יחזיר השטרות להמוכרים ישארו אלו השדות שלו, ושוב ראיתי שהתפארת ישראל בפירושו למשנה זאת הרגיש בזה וע"ש שנדחק הרבה בישוב הדברים, ונראה ליישב דאין הכוונה דבמה שיחזיר השטרות יתבטל המתנה, אלא הכוונה דכיון שיכול להחזיר השטרות ולבטל המכירה בטענת מקח טעות, דהא המוכרים מכרו לו שדה שלימה, ועכשיו כשיוצרך ליתן לזה דרך נמצא טעות במכירה דאדעתא דהכי לא קנה, וממילא נמצא דהבעלי דינים של התובע את הדרך הוא לא הלוקח כ"א המוכרים, ולא יוכל התובע לומר להם לאו בע"ד דידי אתם כי מכם איני תובע מאומה, דהא יכול לומר לו דכיון דאם תקח ממנו הדרך יתבע הלוקח מאתנו, ולכן חשובים אנו בע"ד וכההיא דב"ק (ד"ט ע"א) דמפקת מיני' עלי דידי הדר, ואחרי שהמוכרים הם הבע"ד ועמהם לא יוכל להתדיין עם כל אחד מהם, וברור אצלי שזהו כוונת הש"ס, ובחנם נדחק התפ"י, והדברים מפורשים בשמ"ק לכתובות שם וז"ל הר"י מטראני או צייתת כו' פי' אי צייתת אתפשר עמך בדמי הדרך ולא ארבה עליך דמים ואי לא צייתת ותרצה אותם בחנם אני אלך לאותם שמכרו לי באחריות ואומר לכל אחד אתה מכרת לי שדה שלימה וזה בא ותובע ממני דרך בואו ותפנו לי והם יבואו עמך ולא תוכל להתדיין עם אחד מהם ואלה הם דברים בעלמא לרווחא דמילתא אלא אעפ"י שלא הלך להם כך הדין נותן כיון שמכחם הוא בא כשם שהם היו דוחים אותו כך הוא דוחה אותם מכל זכות שהיה להם עכ"ל, וביותר ביאור כתוב שם בשם הרא"ה וז"ל ואי לא מהדרנא שטרי וכו' לאו משום אימתא הוא דמפחיד להו כדמשמע לישנא כו' אלא משום דינא הוא דאי דזיבני מיני' באחריות קמאי הוו בעלי דיני' דמפיק מינייהו עלייהו הדר, ושלא באחריות נמי בעלי דיני' נינהו ודינא הוא דמשתעי גבי' עכ"ל וביותר ביאור בשמ"ק לב"ק ד"ח בשם המאירי וז"ל, ואי לא מהדרנא ואעפ"י שאין אותיות נקנות במסירה, אין הכונה חזרת השטר לבד אלא הקנאה במתנה או מכירה עכ"ל, וכל זה אשתמיטתיה להתפארת ישראל:

שם בסמ"ע ס"ק ב' וז"ל כבר נתבאר לעיל (סי' קי"ח וקי"ט סעיף ה') דהיכי דאית לאדם ריוח בהחזרת בשטר יכול לומר כן ואף אם לא החזירו כאילו החזירו דמי, וה"נ יש לו ריוח דאם יחזיר השטר יחזיר לו כל דמי השדות ופפ"ר עכ"ל, וז"ל הפרישה ואע"ג דלא מהדרנא המאן דמהדרנא דמי וכ"כ רבינו בסימן קי"ט, מיהא כתבתי שם דלא אמרינן הכי אלא כשירויח מה בחזרתו וגם כאן ירויח כי המוכרים יחזירו לו כל דמי השדות שהרי לא היה לו על שום אחד מהן ורך בבירור עכ"ל ובקצוה"ח תמה עליו דהתם היינו דיש ריוח לכשנגדו ולא למחזיר ומשום דאם אין ריוח לכשנגדו מצי אמר לכי תיהדר, אבל כשיש ריוח לכשנגדו לא מצי אמר הכי והתם גבי עידית וזבורית אומר לו מהדרנא ולא תגבה אלא מן הזבורית, והשתא שאינו מחזיר יגבה כדינו בבינונית אבל הכא נקט ריוח למחזיר ולא לצד שכנגדו, וכבר פרש"י בכתובות אי שתקת שתוק ואוזיל גבך כשתקנה הדרך ממני, וכ"כ תוס' שם אי צייתת ציית ואוזיל גבך דהשתא מרויח במה שאינו מחזיר ותמה על הסמ"ע שנעלם ממנו זה ע"ש, וחלילה לחשוד לרבינו הסמ"ע בהעלמה, ונהפוך הוא מאת הגאון בעל קצוה"ח נעלים כל דברי הראשונים המדברים בזה וגם דברי התוס' במקומן, דזה ודאי דשיטת רש"י הוא דבעינן דוקא שיהא איזה ריוח לצד שכנגד אבל אם רק למחזיר יש הנאה ולכנגד אין שום הנאה אין זה טענה דאי שתקת ואם לאו מהדרנא וכו' דכיון שאין לזה שום הנאה מצי אמר לכי תהדר ומשו"ה פרש"י נמי (ב"ק ד"ח) בהא דפריך הש"ס שם א"ה נזקין נמי ליגבו מבינונית ואי לא מהדרנא שטרא דזבורית למרי' ותגבה מן הזבורית, אבל מבעל חוב לא פריך דתגבה מזבורית ואי לא מהדרנא שטרא דזבורית, דכיון דסוף סוף לא גבה רק מזבורית ואין לו שום הנאה מצי אמר לכי תהדר, ומשו"ה פי' נמי בדין זה בכתובות אי צייתת אוזיל גבך כשתקנה ממנו הדרך, אכן התוס' בכתובות שם וכל הראשונים השיגו על פרש"י משום דלשון יקנה לו דרך במאה מנה לא משמע דמזלזל אצלו, ואדרבה מלשון זה מוכח דמבקש ממנו הרבה יותר מן השווי, ועוד הוכיחו דלא כרש"י מדפריך בב"ק שם גם בכתובה מן הזבורית דמצי אמר אי שתקת שתוק, והא התם ליכא רווחא לאשה א"כ תאמר לכי תהדר, ולכן פי' התוס' ושארי הראשונים המובאים בשמ"ק דלעולם מצי הנתבע לומר אי צייתת ואפי' כשאין שום הרווחה לתובע, ולא מצי אמר לכי תהדר, דאילו ביטול תענת התובע היה בא מצד האימה שמאיים עליו שיחזיר, איה"נ דהו"מ לומר כן לכי תהדר, אבל באמת ביטול טענתו בא אפי' לא יחזיר, דכיון דמצי למיהדר כמהדר דמי, וא"כ לא מצי אמר לכי תהדר, וכבר זכרנו בדבור דלעיל לשון המוהרי"ט והרא"ה, ועתה נוסיף עוד להביא לשון תלמידי ר' יונה ז"ל וא"ת כיון שאפילו כשיחזיר את השטר לא יפסיד התובע כלום יוכל לומר לכי תהדר כו', נראה למורי דהאי לישנא דקאמר ואי לא מהדרנא שטרא למארייהו לאו דוקא אלא ה"ק אם תרצה להניח הרי טוב ואם לאו מהדרנא שטרא למארייהו וכיון דאי הדרנא לא מצית לאשתעי דינא בהדייהו השתא נמי אע"ג דלא הדרנא לא מצית לאשתעי דינא בהדאי עכ"ל, וכ"כ הריטב"א וז"ל והנכון דהכא לישנא בעלמא נקיט ואין הטעם אלא לומר דכיון דבעוד שהיתה שלהם איבד את זכותו מהם הרי דינו כמותם שכבר מכרו לו כל זכות עכ"ל, והרי כל הראשונים השיגו על פרש"י ומפרשי דלא בעינן בזה הנאת התובע וכהסמ"ע, ולא היה בזה שום העלמה ממנו, אדרבה עיניו הבדולחים ראו הכל, ראה פרש"י וגם ראה השגת הראשונים ופירושם, ותימה על הקצוה"ח שכתב שגם התוס' סוברים כרש"י, והא בכתובות דחו התוס' לפרש"י, וכ"כ בשמ"ק על שם התוס' דמפרשי דלא כרש"י, והיינו שכתב הפרישה ואע"ג דלא מהדרנא כמאן דמהדרנא דמי, דהכי פירשו באמת כל הראשונים ודו"ק בזה:

שם במחבר וילך לו בקצרה וכו', עיין בסמ"ע סק"ד, ואין הכוונה שיקח לו איזה דרך שירצה שהיא קצרה יותר לעיר ונוח לפניו להלוך בדרך זה, דפשיטא שאין הברירה אצל התובע לברור לו איזה דרך שירצה הוא, אלא דרך קצרה דקאמר, היינו כשהיא טובה יותר לבעלי השדות שלא יהא מפסיד שדותיהם יותר מדאי וכגון אם לדרך אחד יופסד שלשים אמה מתוך השדות ולשני' עשרים אמה ולשלישית עשר אמה ילך לו רק בקצרה בכדי שלא להפסיד לבעלי השדות יותר מדאי וכ"ה בשמ"ק להדיא:

שם בקצוה"ח ס"ק ג' הביא מ"ש המוהרי"ט דבמוכר לארבעה כאחד ודאי מצי מפיק מינייהו דמ"מ דרכו גבייהו הוא והביא ראיה מדקלא דאע"ג דפליג אהדדי מפיק מינייהו, יפה השיגו בקצוה"ח דמה דמיון הוא לדקלא, דהתם הרויחו כולם ע"י שנטל אחד את הדקל דכל חד מהאחים שקיל כנגד זה חלק בקרקע או בדקלים אחרים ושפיר מצי לומר להם דקלא הוא גבייכו משא"כ, הכא כלום הלוקחים שדות האחרים יש להם איזה הנאה בשביל שהשני לקח את הדרך, והיאך שייך לומר בזה ארעאי גבייכו, וכ"כ להדיא בשמ"ק שם בשם כמה ראשונים ע"ש:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה