חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין
הלכות חזקת קרקעות · סימן קמז
סעיף ג' ברמ"א חזר וטען חזרתי ולקחתי ממנו תלם שהודיתי בו אם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר כו' נאמן, והוא מימרא דר' יוחנן (כתובות דק"ט) ונאמן במיגו דמזויף כיון דאין כתב ידו יוצא ממקום אחר, שבס' הפלאה הקשה הא ר' יוחנן מרא דשמעתתא זו סובר בב"ב (דף קנ"ד) מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו, ולא מהני המיגו דמזויף, וא"כ ה"נ לא יהא נאמן במיגו זה, ותי' עפמ"ש התוס' (כתובות די"ט) דמ"ד א"צ לקיימו הוא מטעם דקיום שטרות דרבנן, דמדאורייתא עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד, וא"כ זה לא שייך אלא לענין עדים, אבל בחתימת יד הלוה עצמו בעינן קיום מדאורייתא כמ"ש הש"ך לעיל (סי' קמ"ו סק"ו), וא"כ י"ל דה"נ לחייב בעד בעצמו עפ"י הודאתו שעשאה סימן לאחר בעינן קיום מדאורייתא ולכך מהני מיגו גבי' ע"ש, ופלא על ההפלאה שלא נתעורר להזכיר דבדבריו הללו מיושב קושית העולם על הרמב"ם שהשמיט דין זה דחזר וטען לקחתיה, ועמ"ש הב"י והלח"מ (פ"ז מהלכות טוען) בישוב קושיא זאת, ולדברי ההפלאה אין מקום לקושיא זאת, דר' יוחנן כשהוא לעצמו דסובר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו, ואילו היה זה עדים לא היה נאמן במיגו דמזויף, משו"ה הוצרך לאשמועינן רבותא דבכה"ג דנידן דידן דהוה ככת"י מהימן במיגו, משא"כ הרמב"ם (פי"ד מהלכות מלוה) שפסק דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, וגם בעדים נאמן במיגו דמזויף, א"ה מה צורך הוא לפניו להשמיענו דבכה"ג נאמן במיגו, הא כ"ש הוא ממודה בכל שטר דנאמן: