אור ברסלב
חושן אהרן חלק ב הלכות חזקת קרקעות › סימן קמד

חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין

הלכות חזקת קרקעות · סימן קמד

סימן קמג

סעיף א' במחבר וכן אם טוענים שלקחו שדה זו מפלוני ועשה להם שטר מכירה כו', והוה"ד עב"ד שהחזיקו בו בענין זה, ועיין בסמ"ע סוף ס"ק ב' דמיירי דוקא כשידוע עכ"פ שהמוכר דר בה יום אחד וכ"כ בטור להדיא ע"ש, ולענ"ד צ"ע בזה, ואם כי תנאי זה מוזכר בש"ס (ב"ב דמ"א ע"ב) גבי הבא משום ירושה א"צ טענה, טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי דדר בה יום אחד וכפי' רשב"ם שם, מ"מ בדין זה נ"ל דלא בעי לתנאי זה ואפי' כי ליכא עדים דדר בה יום אחד נמי מהני חזקתם, דבאמת יש להבין אם כדברי הסמ"ע א"כ למה לא הזכיר המחבר להדיא ובלבד שידור בה המוכר יום אחד וכמו שזכר זה הטור, וגם המחבר עצמו לקמן (סי' קמ"ו סעיף י') גבי הבא משום ירושה כתב להדיא ובלבד שידור בה יום אחד, ולכן נראה שבכוונה השמיטו כאן, משום דהמחבר סובר כהמוהרי"ח המובא במל"מ (פי"ד מהלכות טוען) דבמקום שיש להמחזיק עדים או שטר מכירה מהמוכר אפי' כי ליכא עדים שדר בה המוכר יום אחד נמי מהני חזקתם, משום דסובר דעיקר הטעם מה דבעינן לתנאי זה שהמוכר דר בה יום אחד הוא בכדי שנדע שהמחזיק הוה ודאי לוקח דנטעון עבורו דאל"כ מנ"ל שהוא לוקח כלל שמא גזלן הוא ומתוך שאינו יכול להעיז פניו לומר ממך לקחתי אומר לוקח אני מפלוני אבל אם הביא עדים שהיתה ביד המוכר יום אחד רגלים לדבר שהוא לוקח, וא"כ כ"ש כשהביא הלוקח ראיה בעדים וכ"ש שטר שפלוני מכרה לו דמהני, ולפ"ז הכא דמיירי שיש ללוקח שטר ממוכר כמ"ש המחבר להדיא ועשה להם המוכר שטר, משו"ה לא הזכיר המחבר כלל לתנאי דדר בה יום אחד, משום דבכה"ג שיש לו ללוקח שטר אפי' בלא תנאי זה סגי, משא"כ לקמן (סי' קמ"ו) דהתם לא מיירי שעשה לו שטר, דהא בבא משום ירושה מיירי התם, משו"ה הזכיר דבעינן לתנאי דדר בה, והטור שהזכיר לתנאי דדר בה גם כאן, היינו דסובר דהטעם דבעינן לתנאי זה משום דמזה איכא קצת ראיה שהוא של המוכר כיון שהחזיק ק בה יום אחד, דאע"ג דחזקה לא הוה בציר משלש שנים אבל אומדנא ורגלים לדבר מיהא הווית וכמ"ש הקצוה"ח לקמן בסי' קמ"ו, וכיון דתנאי זה בעינן להורות על המוכר שהיתה שלו, ממילא אפי' כי איכא שטר ללוקח מאי הוה, ואכתי לא סגי בלא תנאי דדר דבשלמא לסברת המוהרי"ט דלתנאי זה בעינן להורות על הלוקח שהוא לוקח ולא גזלן, א"כ כי איכא הוכחה דעדים ושטר כ"ש דמהני, משא"כ הטור יסבור דבעינן זה להורות על המוכר שמכר דבר שהוא שלו, מה מועיל שיש ללוקח שטר, הא אכתי שמא שדה גזולה מכר לו, ולכן אפי' כי איכא שטר ללוקח נמי לא סגי בלא דר המוכר יום אחד, ומשו"ה הזכיר הטור לתנאי זה אפי' הכא דיש לו שטר, ויש לו עוד להוכיח דבדבר זה נחלקו הטור והמחבר, כאשר נתבונן על עוד הבדל עצום שבין לשון הטור ומחבר כאן, דהנה המחבר סיים כאן והוה"ד לעבד שהחזיקו בו בענין זה, והטור לא זכרו כלל, והיינו משום דלכאורה יש לתמוה טובא על המחבר שמסיים כן, כיון דחזקת הלוקח לא מהני אא"כ ידוע שהמוכר דר בה יום אחד, והיינו משום דמזה איכא אומדנא שמכר להם שדה שלו וכמו שכתבתי בדעת הטור, וא"כ לא שייך זה כ"א בשדה, דאי לאו שהיתה שלו היכי דר בה, אבל בעבד דמצינן למימר דמנפשי' עייל, מה ראיה היא זו מדנשתמש בו המוכר יום אחד הא בגדורות לא אמרינן החזקה דמה שתחת יד האדם הוא שלו, כיון דמצינן למימר דמנפשי' עייל, דמה"ט אין לגודרות חזקה בפחות משלש שנים אע"ג דבכל מטלטלין הוה חזקה מיד וכמבואר לעיל (סי' קל"ה), ועיין בשעה"מ שכתב באמת דבעבדים לא מהני שדר בה יום אחד, וכיון דחזקה זאת לא מהני בלא תנאי דדר, וכיון דבעבדים לא סגי בנשתמש יום אחד היכי מהני חזקה, וזהו באמת שיטת הטור דלא זכר דהה"ד בעבד, משום דלשיטתו דבעינן דוקא לתנאי זה, ובעבד דלא סגי בשמוש יום אחד ממילא לא מהני נמי החזקה, אכן המחבר לשיטתו דלא זכר כלל דבעינן שיהא דר יום אחד ומשום דסובר דהיכי שיש שטר ללוקח לא בעינן כלל לתנאי הזה, ממילא דהוה"ד בעבד נמי מהני, ודו"ק היטב כי הדברים נכונים בעז"ה ועיין בקצוה"ח לקמן סי' קמ"ו שמשיג על המוהרי"ט, והרי קמן דהמחבר והטור פליגי בזה, והמחבר בע"כ דסובר כמוהרי"ט וכמו שמוכח מהנהו ראיות הברורות שכתבתי ולא קשה תו מההיא דרשב"ם שהביא הקצוה"ח דמשמע דאפי' באיכא שטר נמי בעינן לתנאי זה, דרשב"ם יסבור נמי כהטור בטעם דבעינן לתנאי זה להורות שהוא מכר לו דבר שהוא שלו משא"כ המחבר סובר טעם אחר דבעינן לזה להורות שהוא לוקח ולא גזלן משו"ה כי איכא שטר לא צריך לזה ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה