אור ברסלב
חושן אהרן חלק א הלכות עדות › סימן לו

חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

הלכות עדות · סימן לו

סימן לה

סעיף א' במחבר אומרים להם ב"ד כשראיתם דבר זה, הש"ך העלה בשיטת הרמב"ם דאף שהקרוב אומר לראות באתי מ"מ אין העדות נכשר אלא בהשאר שנתכוונו להעיד דוקא אבל אותם שבאו למיחזי פסולים דכיון שאין מקבלין עדות הקרובים בשביל שבא למיחזי כמו כן לא נקבל עדות הכשרים שבאו למיחזי, והשעה"מ השיג על הש"ך מדברי התוספות (ב"ב דמ"א) שהקשו שם על הא דאמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על שני כתי עדים שאחת אומרת מנה ואחת אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת אחת שאחד אומר מנה ואחד אומר מאתים שב"ש אומר נחלקה עדותן וב"ה אומרים יש בכלל מאתים מנה, והקשו התוס' דלב"ש דאמר נחלקה עדותן דחשיב לה עדות מוכחשת א"כ אפי' בשני כתי עדים נמי תיבטל עדותן דהוי נמצא אחד מהן קרוב או פסול דעדותן בטילה, ותי' בשם ר"י דהכא מצי מיירי דאתו למיחזי דאין נפסלין השאר. ואי אמרת כסברת הש"ך דהשאר דאתו למיחזי פסולים ולא מהימנו אלא הני דאתו לאסהודי, א"כ אכתי הקושיא במקומה עומדת, דשמא גם הכת הכשירה אתו למיחזי ע"ש, ולי נראה בכוונת התוס' דכיון דעכ"פ יש ספק בזה דשמא הפסולים לבד לא אתו כ"א למיחזי והכשרים באו לאסהודי וממילא אין פסולו מבורר וידוע יוכל שאין הפסול ניכר וידוע לא אמרינן בזה נמצא קרוב או פסול עדותן בטילה, ואע"ג דבלא"ה נמי אין הפסול ידוע כיון שיש שני כתי עדים ואין ידוע מי הכשרים ומי הפסולים, וא"כ למה להו כלל להוסיף הטעם דשמא למיחזי אתו, י"ל דלרווחא דמלתא כתבו הכי דמכח תרי ספיקות אין ידוע הפסול, דעל כל כת מספקינן שמא אלו הכשרים, אפי' אם הם הפסולים שמא למיחזי אתו, וראיה לדבריי שכן כוונתם, דהנה ג' תירוצים נאמרו בתוס' ב"ב, ואחד מהם הוא דשמא למיחזי אתו, ואילו בסנהדרין דל"א כתבו התוס' נמי בישוב קושיא זאת לכל הני תירוצים שכתבו בב"ב, ורק תחת התי' דשמא למיחזי אתו שכתבו בב"ב, כתבן התם דכל שאין הפסול ידוע לא אמרינן נמצא קרוב או פסול עדותן בטילה, ואי נימא שתי' דשמא למיחזי הוי כוונה אחרת ולא מטעם שאין ידוע הפסול, א"כ אחרי שבסנהדרין ובב"ב הושוו לכתוב כל התירוצים, למה שינו בתי' זה, לכתוב הכא בסנהדרין משום דאין ידוע הפסול ובב"ב דלמיחזי אתו, א"ו דגם התי' דלמיחזי אתו הוי נמי הכוונה משום דאין הפסול ידוע, והכל תי' אחד הוא עם מה שכתבו בסנהדרין, אלא שהכא הוסיפו עוד דיש עוד ספק דשמא למיחזי אתו, וא"כ משום דתרי ספיקות אין ידוע הפסול, ולפ"ז לק"מ קושית השעה"מ, דנהי דאפשר להסתפק שמא גם הכשרים לא באו כ"א למיחזי, מ"מ כיון שאין זה אלא ספק ושמא לאסהודי אתו, וממילא לית כאן פסול מבורר ולכן לא אמרי' בכה"ג דעדותן בטילה ודו"ק:

שם בסמ"ע סק"ד הביא דהטור כתב דהרמ"ה הוסיף וכתב דה"ה איפכא כשהעיד עמהן אעפ"י שמתחלה לא באו אלא לראות נמי עדותן בטילה ע"ש, ומדברי התוס' בב"ב וסנהדרין שהבאתי בדבור דלעיל מוכח להדיא דלא סברי כהרמ"ה דהא על קושיתם דלב"ש דסובר נחלקה עדותן דחשיב לה עדות מוכחשת, א"כ גם בשתי כתי עדים נמי תיבטל עדותן דהוי נמצא אחד מהן קרוב או פסול, תי' דמיירי דלמיחזי אתו, והא התם כבר העידו שני הכתות ואי כדברי הרמ"ה א"כ מה תירצו, דהא אפי' אם למיחזי אתו כיון שעתה העידו עדותן בטילה, אע"כ דהתוס' לא סברי כהרמ"ה, אלא דאפי' כשהעידו נמי אם מתחלה לראות באו לא מיבטיל עדותן, ותימה ששום אחד מהמפרשים לא העיר על התוס' המפורש להיפך:

שם במחבר ואם היו העדים כשרין בין שנתכוונו להעיד בין שלא נתכוונו, הקשו האחרונים שדין זה הוא נגד הש"ס ותו"י (כריתות די"ב) דאמר מודה ר' מאיר לחכמים שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אומר לא נתכוונתי לעדות, וכתבו התוס' ישנים שם מכאן אומר רבינו וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי המעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשם עדות אין בעדותם כלום אם באים אחר זמן להעיד בב"ד, הרי להדיא דעדים שלא נתכוונו להעיד אף שהם כשרים אין בעדותן כלום, עיין באחרונים שהרעישו על הרמב"ם ומחבר שלא הרגישו בש"ס ערוך הזה, ואחרי המחילה מכבודם נראה פשוט דמהש"ס דהתם לא קשה כלל, דפשוט דכוונת הש"ס הוא לא מפני חסרון כוונה, כ"א דכיון דלא נתכוונו מתחלה לשם עדות לא דקדקו בשעת מעשה לדקדק היטב בפרטי הדבר עד שיוכלון להעיד, והש"ס קיצר ולא פירש, וכ"ה בשמ"ק שם דלשון הש"ס אינו מדוקדק והדברים מפורשים בפי' רבינו גרשום שם וז"ל דאיבעי מצי אמר לא נתכוונתם לעדות לא שמתי דעתי להיות זוכר אם לא הלכך אין עדותן עדות ונאמן הוא עכ"ל, ומשו"ה הוסיף המחבר אעפ"י שלא נתכוון וראה הדבר וכיוון עדותו, פי' דזה ודאי בעינן שישים לב לכוון ולדקדק בעדותו, ונהפוך הוא דעל התוספת ישנים קשה דכי היכן מצינו בעדות דבעי כוונה, דא"צ לומר אתם עדיי כ"א בהודאה אבל לא בשאר עדיות, וש"ס ערוך הוא דלא כהתו"י דבר"ה (דף כ"ד) אמר אביי ראינוהו מאלינו ושבנו לראות מדעתינו ולא ראינוהו אין מעידין מ"ט אומר כוביתא דעיבא בעלמא הוא דחזו ע"ש) הרי דטעמא משום דחיישינן לכוביתא דעיבי הא לא"ה היו יכולין להעיד אעפ"י שראו מאליו בלא כוונה:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה