חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
הלכות עדות · סימן כט
סעיף א' במחבר אחר שהעיד העד בב"ד כו', ובסמ"ע הביא דהטור והרמב"ם כתבו דכל זמן שלא נחקרו עדותן מצי לחזור, וכתב הב"י דכן נלמוד מירושלמי ותוספתא ע"ש, ובתומים הרעיש ע"ז איך העלים עין ולא זכר דהתוס' חולקים ע"ז וסבירא להו דלא מצי לחזור אפי' במקום דו"ח ובתוך דו"ח, דבפסחים (דף י"א) ד"ה זה ידע וכו' הקשו דבפ' בן סורר וכו' יליף הגמרא דאזלינן בד"נ בתר רובא מהא דקיימינן דברי העדים באחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה דזה יודע בעיבורו של חדש וכו' ולא אמרינן הני סהדי מכחשי אהדדי, והקשו התוס' דלמא מזה הטעם הואיל וכוונו ימי השבת ותי' לולי דאזלינן בתר רובא וא' אומר בשנים וא' בשלשה בחדש הו"ל מכחשי אהדדי וכי הדר מכווני ליום השבת הו"ל חוזרין ומגידין כו' עכ"ל, וכ"כ בסנהדרין (דמ"א ע"ב) ד"ה באיזה יום, ואילו סבירא להו כהטור ורמב"ם דתוך דו"ח יכולים לחזור אין מקום לכל דבריהם, דהא הך באיזה יום בשבת ואיזה יום בחדש הוא מן השבע חקירות השנוי במשנה, וכל זמן שלא נשלם החקירות הרי יכולים לחזור ולומר, וע"כ צ"ל דהתוס' לא סבירא להו הך ע"ש. ונ"ל ליישב. דהא תינח אם השאלה דאיזה יום בחדש לא היה מן השבע חקירות וא"צ לשאול ע"ז, אז היינו אומרים שפיר כיון דהדר איכווני לימי השבת, הוי זה חזרה ממה דהוכחשו מקודם בימי החדש, וגם יכולין לחזור כיון דלא נגמר החקירות עוד, אבל הא גם ימי החדש הוא מן החקירות דצריך לשאול ע"ז. ומזה הא לא חזרו גם עתה לבתר דאיכוונו ימי השבת עדיין הם מחזיקים בדבריהם הקודמים בנוגע לימי החדש, וזה אומר בשנים וזה אומר בשלשה, ולכן שפיר הוי חוזרין ומגידין לענין ימי השבת, כיון דלא חזרו בימי החדש, ונהי דאם הוי חוזרים ואומרים ושניהם היו מודים דהי' בשני בחדש, היו יכולים לחזור. כיון דבתוך דו"ח הם עומדים וכהטור ורמב"ם, אבל הא לא חזרו כלל ועדיין הם עומדים בהכחשתן בנוגע לימי החדש, ולכן אי לאו דאמרינן דיכולים לטעות בזה לא היו מהימנים כלל בימי השבת ג"כ כיון דחוזרים ומגידים ודו"ק היטב כי זה נכון, ועיין בתוס' (סנהדרין דל"ב) ד"ה היכי אמר להו שהתוס' גופייהו הביאו הך תוספתא בפשיטות דקודם שנחקרה העדות בב"ד יכולין לומר מבודין היינו ע"ש, הרי להדיא שתוס' סברי נמי כהטור ורמב"ם, ומ"ש בפסחים יתורץ כמה שכתבתי, ועוי"ל ביותר הסבר בישוב התוס' דפסחים, דדוקא כשאומרים מבודים היינו במה שאמרנו בראשונה וחוזרים מדבריהם הראשונים הוא דמצי לחזור וכמפורש בתוספתא דכשאומרים מבודים, אבל התם הא אינם חוזרים ממה שאמרו בתחלה בימי החדש, וגם עתה מחזיקים בדבוריהם זה בב' וזה בג' ולא הוי חוזרים כלל דנימא דיכולים לחזור, יכולים אם חוזרים, אבל התם הא אינם חוזרים ודו"ק:
סעיף ב' במחבר עדים שאמרו שקר העדנו נאמנין לגבי עצמן, עיין בחדושנו לקמן (סי' ל"ח) מ"ש מזה: