חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
הלכות טוען ונטען · סימן פה
סעיף א במחבר ראובן שהוציא שטר על שמעון ושמעון הוציא שטר שראובן מכר לו השדה וכו', וכתב הש"ך דוקא כשמוציא שטר או מברר בעדים הא לא"ה נאמן ראובן במיגו דלא מכרתי לך ע"ש, וצריך ביאור הא לשמעון מסייע החזקה דאילו חייב הייתי לך היה לך ליפרע, ומיגו במקום חזקה בעיא דלא איפשטא הוא בחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וקיי"ל דלקולא לנתבע, וצ"ל דחזקה זאת לא אלים כ"כ כמו חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו ומטעמים שבארתי בחדושנו לעיל (סי' ע"ח), ונגד חזקה זאת אמרינן שפיר מיגו. אלא דהא תינח לשיטת הפוסקים שהביא המחבר בסמוך דאם טוען הלוה מזויף אינו נאמן לפסול שטר מקוים, אבל לשיטת הסוברים דנאמן גם לטעון מזויף, וטעמם משום דהך סברא דהיה לך לעכב בחובך הו"ל כמו אנן סהדי וכמ"ש הנתיבות, א"כ איך נאמן במיגו, הא מיגו במקום אנן סהדי לא אמרינן, וצ"ל באמת דמ"ש הש"ך דנאמן במיגו היינו להך דיעה דאינו נאמן לטעון מזויף, דלפ"ז אמרינן דחזקה זאת לא אלימא, ומשו"ה מהני גם מיגו נגדה, אבל לשיטת הסוברים דאינו נאמן לטעון מזויף, ודאי דגם מיגו לא מהני נגד אנן סהדי, ומה שסתם הש"ך ולא פירש דדין זה אינו כ"א להך דיעה דאינו נאמן, היינו משום דלשיטתו בסמוך ס"ק ד' דכתב שליכא פלוגתא בזה וכו"ע סברי דאינו נאמן לומר מזויף, אבל לדעת המחבר וכן הסכים התומים דפליגי בזה, פשוט די"ל שדין זה אם נאמן המלוה במיגו תליא בפלוגתא זאת וכמו שביארתי, ולפ"ז י"ל דמה שנסתפקו האחרונים אם צריך הלוה שבועה על טענתו תליא נמי בפלוגתא זאת, דלשיטת הסוברים דאינו נאמן לטעון מזויף, והיינו משום דחזקה זאת לא אלימא כ"כ, וגם מיגו מהני נגדה, אין יפה כחה לפטור משבועה, משא"כ להפוסקים דנאמן גם לטעון מזויף ומשום דחזקה הזאת אלימתא כאנן סהדי, יש בכח החזקה לפטור גם משבועה, ואל תשיבני ממ"ש המחבר לעיל (סי' ע"ח) גבי חזקה דתוך זמנו דודאי חזקה אלימתא היא ואפ"ה הביא שם דעת מי שאומר דצריך שבועה, וכן פסק הש"ך שם, הרי שגם חזקה אלימתא נמי אינה פוטרת משבועה, דבאמת הב"ש (אה"ע סי' צ"ו) הביא בשם הרי"ף ובעה"ת דחזקה דתוך זמנו פוטרת משבועה, וכן פסק הב"ש שם ע"ש, ושוב ראיתי בשער המשפט שכתב הכרעה דבמקום שהיה שטר למלוה נהי דפסלינן לשטרא מ"מ אין כח להוכחה הזאת לפטור גם משבועת היסת, אבל היכי שתובע רק בעל פה מהני האי סברא לפוטרו מהיסת עי"ש ונראה להסביר זה, דבמקום שיש שטר היה צריך המלוה ליטול ע"י השטר, וגם שבועת הלוה לא היה מועיל במקום שטר, ורק החזקה שיש ללוה מסייעו שיהיה פטור מלשלם, וא"כ החזקה עשתה פעולתה להועיל שיהיה הלוה מהימן להחזיק מיהא בשבועה, וכיון שכבר עשתה פעולתה אין כחה יפה שוב לפוטרו גם משבועה, משא"כ בתביעה בעל פה דגם בלא החזקה דמסייעו היה פטור מלשלם אלא שהיה מחויב לישבע על טענת המלוה, והשתא שיש לי חזקה דמסייעו, שפיר יכולה לפוטרו גם משבועה ועיין בחדושנו סוף סימן הקודם מש"ש:
שם במחבר ואם הוא במקום שכותבים שטר ואח"כ נותנים מעות אעפ"י שהגיע זמן אין טענתו טענה שזה יאמר לא מכרתי לך השדה אלא כדי שיהיה לי ממה לגבות חובי, והקשה הט"ז ז"ל דמאי ירויח הא יכול למכור והוה דאקני קנה ומכר ולא נשתעבד ואמאי לא מחלק בין אם כתב לו דאקני או לא כתב דאקני, ותירץ דכאן א"צ דאקני לכו"ע כיון שזה היה יכול ליפרע ממנו ולא היה צריך למכור הקרקע שלו אלא כדי שיהיה בטוח בחובו ומשו"ה הוה כאילו התנה עמו בהדיא על תנאי שישאר שעבוד עליה ומשו"ה שפיר תירץ אם מוכרו או נותנו לאחר ע"ש. והתומים וקצוה"ח כתבו שזהו נגד הגמרא (ב"ב דקנ"ז) בעי שמואל דאקני מהו שישתעבד ופשיט לה מינה דתני מפני שיכול למשכנו ודחי מיניה אפי' מגלימא דעל כתפאי, ואי נימא דנעשה כאילו התנה בעת המכירה לא הוה דאקני כלל דהא באותה שעה שקנאה הוה השעבוד ובעיא דשמואל בדאקני אינו אלא משום דהוה דבר שלא בא לעולם, ואי נימא דהוה כמו תנאי בשעת מכירה שיהיה שעבודו עליה תו לא הוה דאקני ע"ש, ובאמת יש לומר דכוונת הט"ז דהוה אומדנא דמוכח מדיכול לגבות ממנו ומכר לו י"ל שזה ודאי כוונתו היה שלא ימכור לאחר ואם ימכור המכירה בטילה ואין צריך להחזיר המעות כי הוא גובה המעות בעד חובו, וזה שכתב הט"ז ז"ל דאנן סהדי דהוה אומדנא דמוכח ובטל המכירה וכמ"ש הרמ"א לקמן (סי' ר"ז) דבאומדנא דמוכח נתבטל המכירה אף בלא התנה, והגמרא הוכיח שפיר דאקני קנה דאל"כ איך יכול לטרוף הא הוה דאקני וס"ד דגמרא דבדאקני אין גובה מבני חורין, ומשני הגמרא מיניה אפי' מגלימא דעל כתפאי ויכול לגבות מבני חורין אף מדאקני ואון חשש שמא ימכור לאחר דאם ימכור המכירה בטילה ותחזור לו השדה, והמעות א"צ להחזיר, דיקח בעד חובו. וכ"כ בס' בית שמואל אחרון. ובזה ניחא נמי מה שהקשה התכ"צ ז"ל בהגהות הט"ז דאיך אפשר להוציא מן הלוקח באומדנא כזו ומעולם לא שמענו כיוצא בזה, ולמה שכתבנו הנה כבר נשמע מפי הרמ"א ז"ל (בסי' ר"ז) שכתב כן בשם התוס' והרא"ש דבאומדנא דמוכח מהני ודו"ק:
סעיף ב' במחבר אם הלוה מכר קרקע למלוה כו' אפיל במקום שנותנים מעות ואח"כ כותבים שטר יכול לומר לו אילו חייב הייתי לך לא היה לך לתת לי המעות אלא לעכבם בחובך, ומלשון אפי' במקום שנותנים מעות מוכח דבמקום שכותבין שטר ואח"כ נותנים מעות פשיטא דיכול הלוה לומר אילו חייב הייתי לך לא היה לך לתת לי המעות אלא לעכבם בחובך, דעל טענה זאת אין למלוה מה להשיב, דאפי' אם יאמר שמשו"ה נתרצה בקנייה זאת משום שיש לו חפץ בשדה זאת, אכתי היה יכול לבוא לידי שניהם, דהשדה ככר מכורה לו ע"י השטר והמעות יעכבם בעד החוב, ומשו"ה פשיטא דהלוה נאמן, אלא אפי' במקום שנותנים מעות מקודם, דלפי"ז לא היה ביכולתו לעכב המעות, אלא דהוה מצי לטרוף השדה בתוכו והו"א דבזה אין טענת הלוה כלום דהמלוה יכול לטעון אילו הייתי דוחקך היית פורע לי במעות או היית מוכר השדה לאחר וכמ"ש הש"ך, ולזה כתב המחבר שאפי' בכה"ג נמי טענת הלוה טובה היא. והש"ך השיג על דין זה. ובשמ"ק (כתובות דק"י) מצאתי להדיא כהש"ך וז"ל אבל אם המלוה קנה לאחר מכאן שדה מן הלוה מודו רבנן שיכול הוא לומר לו אילו חייב הייתי לך למה נתת לי מעות ולא גבית אותם בחובך ולית לו למלוה שום טענה למימר לו עכ"ל, הרי שכתב דוקא כשטענת הלוה למה לא עכבת המעות בחובך דהיינו במקום שכותבין השטר ואח"כ נותנין מעות דבזה מהימן, הלוה משום שבכה"ג באמת אין למלוה שום טענה למימר לו, ומדלא כתב רבותא שאפי' אם טענת הלוה הוא למה הוצרכת כלל לקנייה זאת ולא גבית השדה בחובך נמי מהימן הלוה מכלל דבזה באמת אין נאמן משום דהמלוה מצי לטעון חששתי שמא תפרעני במעות וכהש"ך ודו"ק: