אור ברסלב
חושן אהרן חלק א הלכות טוען ונטען › סימן פג

חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

הלכות טוען ונטען · סימן פג

סימן פב

סעיף ב' בהג"ה וכן אם שלח עם המלוה מעות לאחרים וקבלם בשתיקה יכול לומר אא"כ אקבלם לעצמי כו', עיין ש"ך שפי' דהכא מיירי שאומר מתחלה כוונתי לזכות לעצמי ומעולם לא כוונתי לזכות לפלוני ע"ש ובתומים השיג עליו בזה כיון דקיי"ל הולך כזכי והלה קיבלם בשתיקה איך נאמן לומר אני זכיתי בה תחלה, והא לקמן (סי' רס"ט) גבי מציאה דאם אמר לחבירו זכה לי במציאה ונטלה בשתיקה ואמר אני זכיתי בה אינו נאמן כמבואר ברמ"א שם ע"ש, ונראה בזה עפ"י המבואר לקמן (סי' רל"ז) מחלוקת הפוסקים אם במציאה שייך נמי דין דעני המהפך בחררה שלא יהא רשאי שוב אחר לזכותה ואם זכה נקרא רשע, והרמ"א שם כתב דאם הוא דבר שאינו מצוי אז אפי' אם המהפך הוא עשיר נמי אין רשאי שוב לשום אחר לזכותה, ולפ"ז התם גבי מציאה, כיון דהלה אומר זכה לי הרי הוא מהפך בחרבה זו ואם בא אחר וזכה רשע הוא דמיקרי, משו"ה אינו נאמן לומר דזכה לעצמו, דאינו נאמן להשים עצמו רשע, וצ"ל לפי"ז דאפי' כשיש לו מיגו נמי אינו נאמן, דגם במיגו אינו נאמן להשים עצמו רשע וכמו שבארתי בסי' הקודם בכללי המיגו אות י"א, משא"כ הכא דאם רוצה לתפוס עבור חובו אינו עושה בזה שום עולה ורשאי לעשות כן ומשו"ה נאמן ונכון:

סעיף ד' במחבר הוציא עליו שטר מקוים ואמר הלוה מזויף או אמנה ואמר המלוה כן הדבר אבל שטר כשר היה לי ונאבד נשבע הלוה היסת ונפטר, וכתב הסמ"ע דאף להסוברים בסי' פ"ב דאמרינן מיגו להוציא הכא שאני כיון דתחלת ביאתו לב"ד היה לתובעו בשטר מזויף ואין אומרים מיגו להוציא אלא להוכיח מיניה שתחלת טענתו היתה אמת, וכ"כ התוס' בב"ב ולכן תמה על הע"ש שכתב כאן הטעם שנשבע הלוה ונפטר משום דלא אמרי' מיגו להוציא, והשיג עליו הש"ך דהתוס' לא כתבו כן אלא לרב יוסף אבל לפי מאי דפסקינן הלכתא כרבה בארעא וכרב יוסף בזוזי אלמא דליתא לסברא זו דמשום שהיה מוכרח לשקר לא הוה מיגו כלל דא"כ אף בארעא נמי אע"כ דהטעם משום מיגו להוציא לא אמרינן ולכך בארעא כיון שהוא מוחזק בה הלכתא כרבה, ועיין שם שהאריך להוכיח דמשום שהיה מוכרח לשקר תחלה לא מבטלינן המיגו, והצדיק את דברי הע"ש, ולענ"ד נראה שגם דברי הע"ש וגם דברי הסמ"ע שהשיג עליו, אלו ואלו דברי אלקים חיים, דעיקר דין זה אם מחמת שהיה מוכרח לשקר מבטלינן המיגו תליא באשלי רברבי, ומהש"ס אין שום סתירה לאחד מן הצדדים, דהנה הטור בקיצור פסקי הרא"ש בב"ב כתב דלא אמרינן מיגו להוציא וגם לא אמרינן מיגו היכי שהוצרך לשקר תחלה, וכן הוא בפסקי תוס' דלא אמרינן מיגו היכי שהוצרך לשקר תחלה, ע"ש, ולכאורה תמוה מאוד דהא לפי מסקנת הש"ס מוכח איפכא וכקושית הש"ך, ועכ"פ לפי דברי הטור ופסקי התוספת יפה כתב הסמ"ע וכקושית הש"ך דא"כ אמאי פסק כרבה בארעא כיון דלא הוה מיגו כלל לק"מ, דהנה הרא"ש בב"ב שם הביא בשם ר"ח ורב האי גאון ורב אלפס לפרש דמה שאמר המלוה שטרא זייפא הוא, דלא שטרא זייפא ממש קאמר אלא שטר אמנה הוא דאי בעי אמר שטר מעליא הוא מצי אמר ומצי לקיומיה בב"ד ומשו"ה מוקמינן לארעא בידו, אבל שטרא זייפא ממש מודה רבה דחספא בעלמא הוא ע"ש, וביותר ביאור מצאתי לאחד מגדולי הפוסקים והוא רבינו הרמ"ה בחדושיו לב"ק שכתב וז"ל דהא איפסקא הלכתא כרבה בארעא היכא דקיימא תיקום ודוקא היכא דיכול מארי שטרא לקיימו בב"ד כגון שטר אמנה וכיו"ב אבל שטרא זייפא דציריה מארי ציוריה לא מיבעי היכא דלא יכול לקיימו בב"ד ולאו כלום הוא דהא לא שייך בו מה לי לשקר אלא אפי היכא דיכול לקיימו בבי דינא מחמת דטרח לזיופי' חתימות ידא דסהדי עד דדמיא לחתימות ידייהו דהוה אפשר ליה לקיומיה מכתב ידן היוצא ממקום אחר לא אמרינן מה לי לשקר דכי שייך מה לי לשקר היכא דאיכא למימר קושטא טעין ולא משקר אבל בשטרא דאתברר דשקר מאריה וזייפיה כי היכי דליהימניה מאי מה לי לשקר איכא הא אנן סהדי דשיקר ועוד א"כ מצינו חוטא נשכר וסוגיין בכולה תלמודין דלא מצינו חוטא נשכר וכו' עכ"ל, הרי דלשיטת כל הנהו רבוותא מפורש כדברי הסמ"ע דבטענת מזייף הוה הטעם משום דלאו מיגו הוא כלל וכמפורש ברמ"ה דאיך שייך לומר מה לי לשקר כיון דאנן סהדי דודאי משקר, ולא יקשה ממה דמסיק הש"ס דבארעא פסקינן כרבה, משום דבש"ס מיירי כשטוען אמנה וכיו"ב, דבכה"ג הוה מיגו מעליא, ורק משום דבזוזי הוה להוציא לא מהני, אבל בארעא דהוה להחזיק מהני, משא"כ כשמודה דמזויף היה אפי' להחזיק נמי לא מהני, משום דעצם המיגו לא חשיב כלל למיגו, וצדקו מאוד דברי הסמ"ע במה שהשיג על הע"ש שכתב גם על טענת מזויף משום דמיגו להוציא לא אמרינן, וזה אינו לשיטת הנהו רבוותא, דטעמו צודק בטענת אמנה, אבל בטענת מזויף א"צ לזה, אלא משום דלא הוה מיגו כלל, וכקושית הש"ך לק"מ, ובכ"ז גם דברי הע"ש יש להם מקום, דברא"ש שם הביא בשם רשב"ם דאפי' בשטרא זייפא ממש ומצי לקיומי' ע"י העדים שחתמו לו שקר וגם הם יקיימוהו או הוא בעצמו זייף אותו עד שהעדים סבורים שהוא חתימת ידם מהימן נמי במיגו, וכן מסכים גם הרא"ש ע"ש, ולפירושם דש"ס בב"ב מיירי נמי כשטוען מזויף, א"כ ודאי מוכח דאפי' היכי שמוכרח היה לשקר תחלה נמי חשוב כמיגו, דאלת"ה יקשה למה מסיק כרבה בארעא, דנהי דבארעא לא חשוב זה להוציא, אבל הא עצם המיגו לא חשיבה מיגו וכקושית הש"ך, אע"כ דאפי' היכא שמוכרח לשקר נמי חשובה מיגו, ועיקר הטעם דבש"ס הוא משום דהוה מיגו להוציא וכהע"ש, הוא הדבר אשר אמרתי דצדקו דברי שניהם, לשיטת רה"ג ור"ח ורי"ף והטור לפירושם בש"ס דמיירי בשטר אמנה, צדקו דברי הסמ"ע, ולשיטת הרשב"ם והרא"ש צדקו דברי הע"ש, ובחנם הרבה הש"ך להקשות כ"כ על הסמ"ע וזה ברור:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה