אור ברסלב
חושן אהרן חלק א הלכות הלואה › סימן עד

חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

הלכות הלואה · סימן עד

סימן עג

סעיף ב' במחבר מפני שקביעת הזמן לתקנת הלוה, עיין בחדושנו לעיל (סי' ע') מה שכתבנו מזה:

סעיף ג' בש"ך ס"ק י"ב הביא בשם השלטי גבורים (פ' הגוזל בתרא) שכ' שההלואות שעושים בזמן הזה בעלי החנויות וקובעים ליתן להם ריוח עד זמן זה מצי המלוה לעכב מלקבל הפרעון עד הזמן כיון שהזמן נתקן לטובת המלוה, וכל האחרונים הקשו ע"ז דהא אי אפשר לקבל ריוח כ"א כשמקבל בעיסקא, וכשמקבל בעיסקא מבואר לקמן בסי' קע"ו דיכול לחזור בו כדין פועל, ובנתיבות תירץ דמיירי כעין העיסקא שעושין בזמן הזה שמפשרין עצמם עם המקבל ליתן עשרה למאה לשנה וכשחוזר בו נהי דיכול לחזור מלהתעסק מ"מ מחויב ליתן כל דמי הפשר מכל שנה כו' ע"ש, והנה ראיתי בשלטי גבורים גופא שכתב וז"ל ההלואות שעושים בעלי החנויות היינו שהם מלוים לגוים בריבית והם יקחו מהרווחים כפי התנאי והמותר יהיה שייך לבעל המעות והואיל דהזמן לטובת בעל המעות אין בעלי החנויות יכולים לחזור תוך זמנו עכ"ל, נמצא דאין תירוצו של הנתיבות עולה יפה, והנה מתוך קושיתם נראה דמפרשי כוונת השלטי גבורים דמיירי שבעלי החנויות היה להם זמן קבוע שהתנו עם המלוה שבמשך הזמן הזה יתעסקו בהלוואות להלוות מעותיהם לגוים בריבית, ועתה הם רוצים לחזור מלהתעסק עוד ולהלוות מחדש, ולזה שפיר הקש כיון דהם מתעסקים בשל מלוה ומקבלין שכר בעד טרחתם למה לא יכולים לחזור כדין פועל, אבל לי נראה לפרש דמיירי שהלוו המעות לזמן קבוע כגון לשנה בעד שכר קצוב לכל חדש, ועתה הם רוצים להחזיר המעות באמצע השנה, דבכה"ג לא שייך לומר כלל שיהיו יכולים לחזור כדין פועל, דלא אמרינן הכי כ"א כשחוזר ואינו רוצה לעשות מלאכתו עוד, אבל הכא המלאכה כבר נעשית בשעת הלואה ואין להם שום התעסקות עוד, רק שרוצים לחזור המעות שהלוו כבר, ומשו"ה לא שייך בזה כלל דין דפועל יכול לחזור ודו"ק:

שם בהג"ה לוה שאמר למלוה טול מעותיך כו' אבל בפקדון בכה"ג פטור, וכתב הש"ך ומוהרש"ל דאפי' מפשיעה פטור דלא הוה אפי' שומר חנם, וכן הביא בשמ"ק (ב"מ דמ"ט) בשם הריטב"א ורמ"ה דהא דקיי"ל באומנין טול את שלך דהוה מיהא שומר חנם, דאומנין שאני דמ"מ תפסו אזוזי, והנה האחרונים הוכיחו דהתוס' חולקים ע"ז דהא שם בב"מ בהא דאמרינן האי גברא דיהיב זוזי אשומשמי והדר ביה ואמר לו שקול זוזך דאמרינן בשם רבא לא מיבעי שומר שכר דלא הוה אלא אפי' שומר חנם נמי לא הוה, והקשו התוס' דמאי שנא בההיא דהאומנין דאמרו טול את שלך דהוה שומר חנם, ותירצו כיון דמעיקרא הוה שומר שכר לא לסלק עצמו לגמרי משמירה נתכוון רק דיהיה שומר חנם, ולפ"ז כאן במעות מותרין דהיה מתחלה שומר שכר א"כ עדיין שומר חנם וחייב בפשיעה, עיין בדבריהם. ולענ"ד לק"מ מהתוס' דהם לא כתבו הכי כ"א באומן שמתחלה היה שומר שכר בשביל שקיבל הנאה ממש דמשתכר באומנתו, וכיון שמתחלה היה לו הנאה ממש משו"ה אמרינן דאפי' לאחר שאמר טול את שלך הוה נמי שומר חנם דהואיל ונהנה מתחלה מהנה גם עכשיו להיות שומר חנם, משא"כ בפקדון דהנאה בפועל לא נהנה גם מתחלה ורק היתר תשמיש היה לו ולכן אע"ג דכל זמן שלא אמר טול הוה שומר שכר גם בשביל ההיתר הזה, אבל היכי דאמר טול אפי' שומר חנם נמי לא הוה ולא אמרינן בזה כיון דנהנה מהנה כיון שגם מתחלה לא היה לו הנאה ממש בפועל, וראיה לחילוק הזה הוא מדברי התוס' הללו גופא דמחלקי בין ההיא דהאומנין שהיה מתחלה שומר שכר משו"ה הוה גם עתה שומר חנם, ובעובדא דשומשמי לא היה מעולם שומר שכר, והא התוס' גופייהו (ב"מ דמ"ג ע"א) כתבו בתירוצם השני דאי מעות קונות מן התורה יכול המוכר להשתמש במעות שקיבל, וכיון שיכול להשתמש ודאי דהוה שומר שכר עלייהו, וא"כ אכתי הוי דומה לאומנים דכי א"ל שקול זוזך שיהיה עכ"פ שומר חנם, כיון דגם במכירה יש היתר תשמיש, ואם כי בחבורנו לב"מ יישבתי זה דמ"ש התוס' דמותר המוכר לשמש במעות, היינו דוקא אליבא דר' יוחנן דסובר מעות קונה, אבל לריש לקיש דמשיכה מפורשת מן התורה אסור להשתמש במעות וכמ"ש כן להדיא בדבריהם בדמ"ג, וא"כ התם בעובדא דשומשמי דרבא הוא דאומר הכי דאפי' שומר חנם לא הוה, ורבא הא סובר כריש לקיש כדאמר לעיל התם קרא ומתניתא מסייע לריש לקיש, ולכן לדידי' שפיר כתבו התוס' דאפי' שומר חנם לא הוה כיון דמעולם לא היה שומר שכר כלל לדידי', וכעת אין נ"ל תירוץ זה, דהא במסקנא מסיק התם שגם רבא סובר כר' יוחנן וגם לדידי' יש היתר תשמיש, וא"כ אמאי חילקו בתוס' ההיא דאומנין דהוה שומר חנם מדהיה שומר שכר מעיקרא, והא גם בההיא דשומשמין היה שומר שכר בשביל היתר תשמיש, אע"כ כחלוקי שחלקתי דדוקא באומנין שמתחלה היה לו הנאה בפועל וכיון שנהנה בפועל מהני גם עתה להיות שומר חנם, משא"כ בהך דשומשמין דהנאה בפועל לא היה לו בזה מעולם, ורק הנאת היתר השמוש, ודוקא בשעה שיש לו הנאה זאת הוא דהוה שומר שכר אבל לאחר שאמר טול ונסתלק מההנאה אפי' שומר חנם לא הוה, והנאת ההיתר לא אלים כל כך שיהא נימא דמהני גם להיות שומר חנם לאחר שנסתלק, ודי שנימא דבעת שיש לו ההנאה דהוה שומר שכר, ועיין לקמן (סי' קצ"ח) דמשמע דעת המחבר דבמוכר שאמר טול מעותיך דשומר חנם מיהא הוה אע"ג שהמעות בעין ולא נהנה בפועל מעולם דהיינו משום דלשיטתו אזיל שכתב בב"י שם דגם בקיבל בתורת פקדון ואמר טול שלך דהוה שומר חנם ודו"ק:

סעיף ז' במחבר המלוה את חבירו על המטבע ונפסל אם יכול להוציאו במדינה אחרת וכו', דין זה הוא מימרא דשמואל (ב"ק דצ"ז ע"ב) דס"ל אם יכול להוציאו במישן יכול לומר לו לך והוציאו במישן, והנה מ"ש המחבר אם יכול להוציאו במדינה אחרת, הכוונה אפי' אם המדינה הזאת הוא חוץ לאותו מלכות, ובמלכות זו אינה יוצאת בשום מדינא, אפ"ה יכול לומר לו לך והוציאו במלכות אחרת אם יש לו דרך לשם, דכיון דדין זה נלמד ממ"ש שמואל יכול לומר לו לך והוציאו למישן, והתם נמי הכוונה הוה דאעפ"י שמישן במלכות אחרת הוא, ובמלכות זו אינה יוצאת כלל אפי' במדינה אחרת, אפ"ה כיון דאיכא מיהא מדינא ומלכות בעולם שמקבל מעות הללו יכול לומר לך והוציאו לשם, דאין לפרש דמישן הוה נמי באותה מלכות, ורק המדינה הוה אחרת, א"כ מ"ש מישן דנקיט, הכי הול"ל לך והוציאו במדינה אחרת, אלא ודאי דהתם בפסלתו מלכות מיירי ובכל מדינות של מלכות זו אינה יוצאת, ורק במישן ששם מקבלים כל מטבעות הפסולות, וכ"כ השמ"ק בשם הראב"ד שם וז"ל יכול שיאמר לו לך והוציאו במישן ששם כל מטבע יוצא ואפי' פסלתו מלכות עכ"ל, ואם כי זה פשוט הוצרכתי להאריך בזה מפני שגדולי עולם שגו בזה, דהנה בתוס' בב"ק שם כתבו דשמואל סובר בזה כרב הונא לעיל שם בסוגיא דנפסל לא הוה כנסדק ומשו"ה מצי פטר נפשי' במטבע שנפסל, דלרב יהודה דסובר התם דנפסל הוה כנסדק לא מצי פטר נפשי' במטבע שנפסל ע"ש, והקשה הפנ"י דהא דינו של שמואל מיירי במטבע שנפסל במדינה זו ויוצאה במדינה אחרת כדאמר שמואל לך והוציאו במישן, ובזה כו"ע מודים דבכה"ג לא הוה רק נפסל, ושפיר י"ל דשמואל סובר כרב יהודה ע"ש, ולמה שכתבתי לק"מ, דמה דאמרינן התם בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה דאם יוצא במדינה אחרת לא הוה רק נפסל, היינו כשיוצא במדינה אחרת באותה מלכות, וזה רק פסלתו מדינה הוא דמיקרי, ופסלתו מלכות, היינו כשבמלכות זו אינה יוצאת בשום מדינה, ואע"ג דבמלכות אחרת יש מקומות שמקבלים אותה, מ"מ כיון דבמלכות זו אינה יוצאת הוה כנסדק לרב יהודה, וא"כ שפיר הוכיחו התוס' דבע"כ שמואל כרב הונא ס"ל, דהא הכא רק במישן אית לי' דרך, דשם מקבלים לכל הפסולות אבל במלכות זה פסלתו המלכות לגמרי ובשום מדינה אינה יוצאת במלכות זו, ובכה"ג דפסלתו מלכות הוא לרב יהודה כנסדק, דדוקא בפסלתו מדינה הוא דסובר דהוי רק כנפסל, אבל בפסלתו מלכות סובר רב יהודה דהוה כנסדק, ובדין דשמואל דהוה כפסלתו מלכות מדאינה הולכת כ"א במישן דוקא, והפנ"י הבין דמה דיוצאת במישן דמי לפסלתו מדינה, וזה אינו וכמו שביארתי וזה ברור, ועיין מ"ש הרא"ש ופלפולא חריפתא שם, ואחר כותבי זה ראיתי ביש"ש שכתב וז"ל יכול לומר לך והוציאו במישן פירוש אף במקום אחר שהוא חוץ לאותו מלכות ולשם היא יוצאת עכ"ל, הרי להדיא כדברנו דמישן היינו חוץ למלכות וא"כ הוה זה פסלתו מלכות דלרב יהודה הוה כנסדק, ולפ"ז למאי דפסקינן כשמואל אפי' כשפסלתו מלכות לגמרי ואם יש מדינה חוץ לאותו מלכות שמתקבלים שם יכול לומר לו לך והוציאו שמה אם יש לו דרך לשם ודו"ק היטב:

שם בהג"ה וכל זה שהתנה ליתן לו מעות, עיין בשעה"מ דהוה"ד היכי שהפקיד אצלו מעות מותרין בגוונא דמותר להשתמש בהן ונשתמש בהן ונפסל המטבע דמשלם לו מעות שהפקיד אצלו כיון שלא התנה עמו לשלם במעות דוקא ודלא כהש"ך לקמן (סי' רצ"ב סק"ט) ע"ש:

שם בש"ך ס"ק כ"ז הביא מ"ש המוהרש"ל דהיכי שעבר הזמן והסבה היתה מצד הלוה שגרם לזה דצריך ליתן לו מטבע היוצא באותו שעה, והש"ך השיג ע"ז, ועיין בשער המשפט שהביא ראיה להמהרש"ל והעלה דכל היכי שהלוה גרם להפסיד במה שלא שילם בזמנו חייב, והוהשד בהלוה חטים לזמן ועבר הזמן ואח"כ הוזלו דחייב לשלם כזמן ההלואה ע"ש ונכון:

סליק הלכות הלוואה

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה