חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
הלכות הלואה · סימן נג
סעיף א' בש"ך סק"ב כתב א"נ כיון דמסתמא אין המלוה יודע כו' ולא חיישינן לקנוניא אלא היכי דאיתרע בנפילה כו' ע"ש, פי' שדוקא בדין כזה דבדיעבד יהיה הגבייה כדין, דהא בשני מלווין שנכתבו ביום אחד שבאו לגבות מן הלקוחות אם עבר וגבה אחד מהם כולו מה שגבה גבה כמבואר לקמן (סי' ק"ד) ע"כ כיון דבדיעבד אף אם יגבה שני חלקים אף אם היה בשטר אחד יהיה עפ"י דין ועיקר החשש הוא על לכתחלה ובכה"ג לא מצינו דחשו חז"ל לקנוניא ולטירפא שלא כדין, אבל היכי דאפי' בדיעבד יהיה הגבייה שלא כדין, בזה יש לחוש בכתיבה לכתחלה אפי' היכי דלא איתרע בנפילה כדמוכח בב"מ (דף י"ב) דמקשה הש"ס על הא דכותבין שטר ללוה וכו' דניחוש שמא כתב ללות בניסן, אף דהתם הא לא איתרע בנפילה, וכן כתב בס' נחל יצחק ע"ש: