אור ברסלב
חושן אהרן חלק א הלכות הלואה › סימן נ

חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

הלכות הלואה · סימן נ

סימן מט

סעיף א' במחבר אבל אם אין בו עדים שהוא כתב ידו מתוך שנאמן לומר פרעתי נאמן לומר לא לויתי ממך אלא מאחר ונפל ממנו ומצאתו. הכנה"ג ומוהרש"ק בהגהות הט"ז כתבו דלפי' רשב"ם דאיירי בכתב ידו ממש מוכח דס"ל דאינו נאמן במגו דפרעתיו ומשום דכיון כל אדם זהיר בשטריו ולא חיישינן לנפילה א"כ הוי מגו במקום עדים, והנה השעה"מ כתב דדין זה אם מכח הך חזקה חשוב כמגו במקום עדים, במחלוקת שנויה. דהא המ"מ (פ"ב מהלכות מלוה) כתב בשם הרמב"ן גבי מלוה שאמר על שטר שבידו שהוא אמנה או פרוע דאינו נאמן אם הוא חב לאחרים אף שהשטר תחת ידו ואית לי' מגו דבעי קלחיו אפ"ה אינו נאמן משום דחזקה כל מה שתח"י אדם הוא שלו ואין אומרים מיגו במקום חזקה, הובא בש"ך לעיל (סי' מ"ז סק"ו), וא"כ ה"נ כיון שהכתב יד שכתבו אני פלוני לויתי ממך מנה הוא תחת יד המוציאו אינו נאמן הלוה לומר מפלוני לויתי ונפל ממנו ואתה מצאתו דחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו ואף דאית לו מיגו דפרעתי הוה מיגו במקום חזקה, אלא שהקשה לפ"ז סתירת דברי אביי ודברי הרמב"ן אהדדי. דהא הרמב"ן הוכיח כן מהא דמוקי אביי (כתובות די"ט) דברי רב שאמר, האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן, דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים ולא מהימן במיגו דקלתי' או מחיל לי' וכמ"ש הש"ך לעיל שם בשם הרשב"א, וא"כ אמאי סבר אביי גופי' בפ' גט פשוט גבי האי דינא דשטר שכתוב בו אני פלוני לויתי ממך מנה דחיישינן לנפילה דרבים, וגם קשה הא מקור האי דינא דבכתב יד נאמן במגו הוא מדברי בעה"ת סי' י"ג בשם הרמב"ן, א"כ דברי הרמב"ן סתרי אהדדי וכו' ע"ש שהאריך להרבות בקושיות וסתירות וכל זה גרם לו מפני שהשוה את הנושאים, דכמו במלוה שמודה ואמר אמנה או פרוע השטר שבידו דאינו נאמן משום החזקה דמה שתח"י אדם הוא שלו, ה"נ אינו נאמן הלוה לומר מפלוני לויתי ונפל ממנו מכח הך חזקה גופא, אבל לענ"ד לא קירב זה לזה, דאי כדבריו, א"כ הא בדין דאמנה גופא, רק המלוה הוא דאינו נאמן אפי' במגו, אבל הלוה כשאומר פרוע הא מהימן באמת במגו דמזויף, וא"כ עדיפא הו"ל לאקשויי היאך הלוה מהימן במגו הא הוי נגד חזקה, ועיין בקצוה"ח לעיל (סי' מ"ז) הקשה באמת כן, אכן בחדושנו שם כתבתי דבאמת עיקר סברת הרמב"ן שאומר דמשו"ה המלוה אינו נאמן לומר אמנה ופרוע משום דהוי נגד החזקה. וכי מה ענין זה לחזקה דכל מה שתחת ידו הוא שלו, הא גם הוא מודה שהשטר שלו הוא ולא של אחר אלא שאומר שנפרע ואין זה סותר כלל להחזקה. אלא סברת החזקה הזאת הוא אינו לפי המובן הפשוט דמה שתחת ידו הוא שלו ולא של אחר. אלא הכוונה דכיון שמחזיק הדבר תחת ידו מכלל דיש לו ערך ושוי ואי כדבריו דהשטר אמנה ופרוע הוא למה מחזיק אותו תחת ידו ולא החזירו עד עתה ע"ש שהבאתי שכן מפורש ברמב"ן גופא. ולכן אין שייך זה כ"א כשהמלוה שהשטר תחת ידו ובידו להחזירו, ואם הוא אומר שאמנה הוא משו"ה אינו נאמן, משא"כ אם הלוה אומר כן, אין שייך לומר שהחזקה דמה שתח"י המלוה שלו סותר את הטענה שלו, דכלים בידו היה להחזירו, והלא השטר תח"י האלוה היה ושמא לא היה רוצה להחזיר ועמש"ש בארך. ולפ"ז אין מקום לכל דברי השעה"מ, ואין שום סתירה בדבר, דדוקא במלוה שהשטר תחת ידו הוא דשייך חזקה הזאת ולכן אינו נאמן גם במגו אם הטענה סותר להחזקה, משא"כ בלוה לא שייך כלל החזקה הזאת ודו"ק כי זה ברור:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה