אור ברסלב
חושן אהרן חלק א הלכות הלואה › סימן מח

חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

הלכות הלואה · סימן מח

סימן מז

סעיף א' במחבר ויכול לכתוב הכל שם הלוה וכו' ולרש"י אסור, אלא צריך להניח מקום הלוה והמלוה דגזרינן שטרות בתורף אטו גיטין, אלא שהתוס' (גיטין דכ"ו) הקשו על רש"י בשני תמיהות, חדא דגמרא פריך על רב דפסק כר' אלעזר דסובר אפי' בשטרות והאמר רב פפי וכו' אלמא מיחזי כשקרא ה"נ מיחזי כשקרא ואי לא מכשר ר' אלעזר אלא בטופס דשטרות מה מיחזי כשקרא איכא מאחר שהניח מקום המלוה והלוה כו', ועוד משמע דלא פריך מדרב פפי אלא משום דפסיק כר' אלעזר אבל אי הוה סבר כרבנן הוה ניחא ואי שייך בתופס מיחזי כשקרא אפי' סבר כרבנן תקשי לרב פפי עכ"ל, ועמ"ש הש"ך ע"ז, ולענ"ד נמי אין התמיהות הללו כדאות לדחות שיטת רש"י, דהא בסמוך התם בגמרא קאמר לר' אלעזר דאיהו סובר טופס אטו תורף גזר, ואי נימא דשייך פסול דמיחזי כשקרא מיהא בתורף, גם בטופס הול"ל למיפסל, גזירה אטו תורף, ובודאי דגם לרש"י בטופס לחוד לא שייך מיחזי כשקרא, רק דאי בתורף שייך פסול זה, ממילא הו"ל למיפסל גם בטופס, וקושיא השניה נמי אפשר ליישב. דאי לא פסק כר' אלעזר הוה אמרינן דהלכתא כר' יהודה דפסל בכל השטרות, וממילא לא קשה מרב פפי, אבל השתא דפסק כר' אלעזר דמכשיר בשאר שטרות פריך מרב פפי, ואיה"נ אי הוה פסק כרבנן דהיה קשה. ועיין בגיטין שם בע"ב ברש"י ד"ה ואפי' בשאר משמע כן להדיא, וכיון שקושית התוס' מיושבים, ממילא נראה העיקר כרש"י דכן משמע פשטא דמתני' וכמ"ש הש"ך:

וגדולה מזה אני אומר דאין האיסור בזה רק משום גזירה משום דגזרינן שטרות אטו גיטין, אלא פסול מצד עצמו יש בזה לכו"ע, כמו שנבאר, דהכי הוא הדעת הסוגיא בגיטין שם במשנה, הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש וכו' שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה כו' מפני התקנה ר' יהודה פוסל בכולן ר' אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים כו' ובגמרא אמרו ע"ז מאי מפני התקנה ר' יונתן אומר מפני תקנת סופר ור"א היא דאמר עדי מסירה כרתי ובדין הוא דאפי' טופס נמי לא לכתוב ומשום תקנת סופרים שרו רבנן ר' יהודה פוסל בכולן גזר טופס אטו תורף גזר שטרות אטו גיטין ור"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים טופס אטו תורף גזר שטרות אטו גיטין לא גזר עכ"ל הסוגיא, ויש לתמוה בזה כיון דלת"ק הדין בהיפך דטופס אטו תורף לא גזר שטרות אטו גיטין גזר א"כ למה לא זכר ר' יונתן דעת הת"ק והו"ל לומר ת"ק סבר טופס אטו תורף לא גזר משום תקנות סופרים שטרות אטו גיטין גזר ור' יהודה סבר גזרינן בתרווייהו, ור' אלעזר סובר טופס אטו תורף גזר שטרות אטו גיטין לא גזר, ולכן היה נראה לומר דלכו"ע תורף דשטרות פסול מצד עצמו ולא משום גיטין כלל אלא משום דאמדינן דעת הלוה דלא ניחא לו לכתוב עליו שהוא חלב, וגם המלוה לא ניחא לו בזה בכדי שלא להשביע את עצמו, וכן בשטר מכר לא ניחא לו למוכר דניפוק עלי' קלא שמוכר את שדותיו, ומשו"ה אין רשאי הסופר לחוב לזה שלא מדעתו, ובהכי ניחא מה שהקשו המפרשים בע"ב שם דמוקמינן דמשום התקנה דמתני' היינו משום קטטה ור"מ היא, דא"כ בשטרות למה צריך להניח, דהא לא שייך למיגזר אטו גיטין כיון דבגיטין גופא כשר מן הדין, ולמה שכתבתי מיושב, דבשטרות הוה פסול בפני עצמו ולא משום גיטין, אלא דיקשה לפ"ז למה הוצרך לומר אליבא דר' יהודה דשטרות אטו גיטין גזר, לימא דבשטרות נמי טופס אטו תורף גזר, וצ"ל כיון דבשטרות אינו פסול בעצם השטר, כ"א משום שאינו רשאי לחוב ללוה שלא מדעתו, ובודאי דמשום טעם זה אינו רשאי כ"א לכתחילה, אבל בדיעבד אי אפשר לפסול השטר משום זה, ולכן לא שייך למיגזר בכה"ג טופס אטו תורף, כיון דבתורף גופא עצם השטר כשר דדוקא בגיטין שהפסול בתורף הוא פסול בעצם, שייך למיגזר טופס אטו תורף, ואפי' שטרות אטו גיטין נמי אע"ג דהוי גזירה לגזירה, אבל היכי שבעצם השטר אין פסול, לא שייך למיגזר, אלא דאכתי צריך ביאור דהא תינח לאוקימתא דהכא כר' אלעזר ובגיטין הוי פסול מדינא אבל לאוקימתא דמשום קטטה ור"מ, א"כ בגיטין נמי לא הוי הפסול מדינא, וא"כ מ"ט דר' יהודה דפוסל אפי' בטופס דשטרות נמי, דמשום תורף דגיטין ודאי דלא שייך למיגזר כיון דאפי' תורף דגיטין נמי אין הפסול בעצם הגט, ואפי' טופס דגיטין גופא לא שייך למיגזר משום תורף דידי', כ"ש דלא שייך למיגזר טופס אטו תורף ושטרות אטו גיטין, ואפי' אי נימא דבשטרות הוה בתורף פסול מצד עצמו משום דלא ניחא לו ללוה וכמה שכתבתי, אבל הא הוכחתי דלגזור גם בטופס משום חשש זה לא גזרינן לר' יהודה, מדקאמר התם אליבי' טופס אטו תורף שטרות אטו גיטין ולא גזר טופס אטו תורף דשטרות גופא וצ"ע:

שם במחבר אינו חוזר ולוה, והנה בקצוה"ח נסתפק אם העדים העבירו חתימתן בקולמוס דיו אי חשיב כחתימה חדשה, ופשיט לה מהא דאמרו (גיטין ד"כ) אמר רב חסדא כתב גט שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו הקולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכ"א אין השם מן המובחר אמר רב אחא בר יעקב דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דבעינן זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא, וא"כ נראה דהכא לכו"ע מהני העברת קולמוס ע"ש, ולענ"ד לא כוון יפה, דנראה ברורי דפלוגתייהו דר' יהודה ורבנן היינו דוקא במעביר דיו ע"ג סיקרא או להיפך, דמצד עצמו הוי כתב העליון כתב, כיון דע"י כתב העליון נשתנה מראה הכתב מכפי שהיה מקודם, ולא פליגי כ"א אי הוה זה מן המובחר, אבל במעביר דיו ע"ג דיו כמו הכא, בכה"ג לא הוה כתב העליון כתב לכו"ע ואפי' לר' יהודה, כיון דלא נעשה שום שינוי ע"י כתב העליון, ופשיטא דאפי' בגיטין ושטרות דלא בעי' בהו מן המובחר, נמי לא מהני, כיון דלא הוי כתב כלל, והכי מוכח להדיא מן הסוגיא דהתם, דאלת"ה אלא דהך דרב חסדא דקאמר בגט שהעביר עליו קולמוס לשמה דבאנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן מיירי בדיו ע"ג דיו, א"כ מה קאמר דבאנו בזה למחלוקת ר' יהודה ורבנן, ומה ביקש בזה. הא משנה שלימה שנינו בשבת דכתב ע"ג כתב פטור ואינו כתב והלכה כסתם מתני, ועוד דר' יוחנן וריש לקיש דפליגי (גיטין די"ט) בדיו ע"ג סיקרא וכן להיפך, אבל בדיו ע"ג דיו הא תרווייהו סברי התם דלא הוי כתב, וא"כ מה הוצרך רב חסדא לבוא לפלוגתא דר' יהודה ורבנן אע"כ דרבנן ור' יהודה פלוגתייהו אפי' במקום שהוי כתב, אפ"ה אין השם מן המובחר לרבנן, והיינו דבא רב חסדא לחדש דגט שהעביר קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן. ונ"מ בכתב בדיו ע"ג סיקרא, ואין זה ענין להך דר' יוחנן וריש לקיש, דהם נחלקו לענין אי הוי כתב, והכא במקום שהוי כתב אי הוי זה מן המובחר, וזה ברור, ולפ"ז בנידון דהכא שהעביר החתימה דיו ע"ג דיו, פשיטא דלכו"ע לא מהני כיון דלא הוי כתב כלל ובדברנו מיושב גם קושית התוס' בגיטין שם בד"ה דיו ע"ג דיו שהקשו דהכא משמע דדיו ע"ג דיו לאו כלום הוא לענין שבת וה"ה לענין גט, ולקמן אמרי' כתבו שלא לשמה והעביר קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דלר' יהודה הוי כתב וכו', ולמה שכתבנו לק"מ דהתם מיירי בדיו ע"ג סיקרא דהוי כתב אלא שאינו מן המובחר ודו"ק:

והנה אע"ג דמה שרצה הקצוה"ח להכשיר בחתימה גם בדיו ע"ג דיו, ודאי שזה אינו, דבכה"ג לא הוי כתב העליון כתב לכו"ע וכמו שכתבתי, מ"מ אכתי בדיו ע"ג סיקרא או סיקרא ע"ג דיו, היה נראה לכאורה פשוט דמהני בחתימה, כיון דכתב עליון הוי כתב, ודוקא גבי כתיבת שם הוא דפסלו רבנן משום דאינו מן המובחר ואנן בעינן זה אלי ואנוהו. אבל בחתימת שטרות דלא שייך זה, פשוט דכשר, וגדולה מזה נ"ל שאפי' בסיקרא ע"ג סיקרא או דיו ע"ג דיו, רק שאין מראם שוה, וכגון שכתב התחתון היה בסיקרא מצבע אדום, וכתב העליון הי' מסיקרא שבצבע שחור, כיון דכתב העליון משנה מראהו של התחתון הוי זה כתב מעליא, אע"ג דסיקרא ע"ג סיקרא הוא, והא דקאמרינן בסיקרא ע"ג סיקרא דלא הוי כתב, היינו כשמראה שניהם שוה, כן היה נראה מצד הסברא, אלא שבזה יש להוכיח דלא מהני בשטרות, דכן יש לי להוכיח מתוך הסוגיא דהתם דבעא מיני' ריש לקיש מר' יוחנן עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב א"ל אינו כתב וא"ל והרי לימדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, ופרש"י אפי' לענין שבת אם בא מעשה לידינו לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה עכ"ל, אבל מדברי הרמב"ם ז"ל (פי"א מהלכות שבת) מוכח להדיא דבאמת מדינא חייב שתים ולא מספק, וכבר נתעוררו האחרונים ליישב לפי דעתו מה שאמרו בסוגיא שם וכי מפני שאנו מדמין, ונ"ל ליישב דבלא"ה קשה מה דא"ל ריש לקיש והלא לימדתנו רבינו וכו' דלשון זה משמע שדין זה רק ר' יוחנן למד אותו, ואי נימא דמיירי התם שהעדים העבירו בדיו ע"ג סיקרא, כלום לתורתו של הר' יוחנן היה נצרך לזה, והלא בכה"ג ריש לקיש עצמו קאמר לעיל התם דחייב שתים, ומחמת זה נראה לפרש דבעיא דריש לקיש מיירי שכתבו להם בסיקרא והעדים חתמו מלמעלה נמי בסיקרא, ואע"ג דבסיקרא ע"ג סיקרא פשיטא לו לעיל דאינו כתב לענין שבת, התם מיירי בסקרא ע"ג סקרא מאותו צבע עצמו, כגון שכתב התחתון היה כתוב בסקרא ממראה צבע שחור או אדום והעביר עליו בסקרא אחרת נמי מאותו מראה הצבע גופא, ובכה"ג דכתב העליון אינו משנה לא איכותו של כתב, דמתחלה היה כתוב בסקרא ועכשיו העבירו נמי בסקרא, וגם לא את צבע ומראיתו של כתב, דתחלה היה שחור ועכשיו נמי שחור, ובכה"ג פשיטא דפטור וכתב העליון אין נחשב כתב, אבל היכי שמעביר סקרא ע"ג סקרא ממראה וצבע אחרת, כגון שכתב התחתון היה בסקרא ממראה שחור והעביר עליו בסקרא ממראה אדום, בזה שמע ריש לקיש מר' יוחנן דחייב לענין שבת, ובכה"ג הוא דמיבעי לי' נמי לגבי גט, דמתחלה כתבו לפני העדים בסקרא ממראה אחת והם חתמו אח"כ בסקרא ממראה אחרת, ור' יוחנן השיב דאינו כתב, כיון דסוף סוף סקרא ע"ג סקרא הוא, וע"ז א"ל ריש לקיש והלא לימדתנו רבינו דלענין שבת כתב הוא, והשיב לו וכי מפני שאנו מדמין כו', פי' דמה דאמרתי דהוי כתב לענין שבת, אין זה מדינא אלא מחמת חומרא דחוששני להחמיר בכה"ג, ואיך נעשה מעשה להתיר אשת איש עי"ז, ולפ"ז אין מקום קושיא על הרמב"ם, דודאי בדיו ע"ג סיקרא חייב דבכה"ג פשיטא שכתב עליון הוה כתב גמור, אע"ג שמראם שוה, מ"מ עכ"פ באיכות נשתנה הכתב, דתחלה סקרא והשתא דיו דעדיף טובא, ורק הכא בסקרא ע"ג סקרא וממראה אחר מיירי, ולשון הש"ס היה מתאים לפי"ז, דאטו הוזכר בבעיא דר"ל רמז שהעדים חתמו בדיו, הלא סתמא קאמר ויחתמו העדים ולעולם בסקרא, וכיון שביארנו דבעיא דריש לקיש מיירי בסקרא ע"ג סקרא ממראה אחר, ועלה הוא דקאמר ר' יוחנן דאינו כתב לגבי גט, והוה"ד לענין חתימת שטרות דנמי לא מהני כיון דספיקא הוא לר' יוחנן אין להוציא ממון ע"י שטר כזה, דגם בזה שייך התשובה שהשיב וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להוציא ממון, והרי הוכחנו בזה דבסקרא ע"ג סקרא ממראה אחרת לא מהני בשטרות, אבל דיו ע"ג סקרא דכתב העליון הוה כתב לכו"ע, היה נראה פשוט דמהני גם בשטרות:

אכן לאחר העיון נ"ל ברור שאפי' בדיו ע"ג סיקרא נמי לא מהני בחתימת שטרות, דאע"ג דכתב עליון הוי כתב מעליא לכו"ע אפ"ה יש לפסול מטעם אחר, והוא עפ"י הירושלמי המובא בתוס' (גיטין ד"ט) גבי עדים שאינם יכולים לחתום דכותבין לפניהם והם מעבירים בקולמוס, פריך הירושלמי ע"ז והלא כתב ידן של הראשונים הוא, פי' ואי אפשר לקיימו, ומשני דמרחיבין להם, והם אינם מעבירים כל רוחב האות ע"ש, ולפ"ז היכי שאין מרחיבין להם הכתב, והעדים מעבירין כל רוחב כתב העליון, יש לפסול בשטרות מטעם אחר לגמרי, משום דאי אפשר לקיים את חתימתן וכמפורש בירושלמי, ואין הפסול בשטרות מטעם כתב ע"ג כתב, אלא מטעם שאי אפשר לקיים, וממילא שאפי' בדיו ע"ג סיקרא נמי יש לפוסלו בשטרות, דאע"ג דכתב העליון מעליא הוא לענין שבת לכו"ע, מ"מ כיון שפסולייהו דשטרות לאו מטעם שאין זה כתב, כ"א מפני שאי אפשר לקיימו, א"כ בדיו ע"ג סיקרא נמי אי אפשר לקיימו, וראיה ברורה לדברנו דהא בשטרות לא מהני אפי' לרשום את החתימות ברוק שאין רשומו ניכר, אע"ג דרוק ודאי לא הוי כתב, ודוקא בגט התירו לרשום ברוק משום עיגון אבל לא בשטרות, ואי טעם פסולייהו דשטרות הוי משום כתב ע"ג כתב, א"כ מ"ט ברוק פסול, אע"כ דפסולייהו הוי משום שאי"א לקיים וכנ"ל, ולפמ"ש כמה רחוקה דרכי מדרך הקצוה"ח, הוא רצה להכשיר גם בדיו ע"ג דיו, ולמה שכתבתי אפי' בדיו ע"ג סיקרא ואפי' ע"ג רוק נמי פסול, וכ"ש בדיו ע"ג דיו דלא הוי כתב עליון כתב כלל, ורק בדיו ע"ג סיקרא וכשמרחיבין לפניהם הכתב, והעדים אינם מעבירין כל רוחב הראשון, בזה נ"ל להתיר גם בשטרות, דשום אחד מן הטעמים הפוסלים ליתא בכאן. קיום אפשר בכאן כיון שמרחיבין לפניהם, וכתב ע"ג כתב נמי ליכא, דכתב העליון הוי כתב לכו"ע, כיון דדיו ע"ג סקרא או להיפך, אלא דאכתי גם בזה יש לאסור דכיון דהעדים אינם מעבירים כל רוחב הרושם, ורושם כתב התחתון נשאר קצת, א"כ הכתב העליון אינו כתב גמור, ויש לפוסלו מטעם דכתב העליון אינו כתב, ובזה נמי יש ליישב הקושיא שהקשינו לעיל דאי בעיא דריש לקיש מיירי בדיו ע"ג סיקרא, א"כ מה הוצרך למה שלמד ר' יוחנן, והלא ריש לקיש עצמו הא סובר דדיו ע"ג סיקרא הוי כתב, ומחמת זה כתבנו לתרץ דבעיא זאת מיירי בסיקרא ע"ג סיקרא וכמ"ש, ועתה י"ל דבאמת מיירי בדיו ע"ג הסיקרא, אלא דהא בע"כ מיירי כשמרחיב לפניהם הרושם, דאל"ה פסול מטעם שאי אפשר לקיימם, ולפ"ז שפיר י"ל דהא דסובר ריש לקיש כתב עליון כתב בדיו ע"ג סיקרא, היינו משום דהתם מיירי שמעביר על כל רוחב הרושם באופן שלא נשאר רושם הסיקרא כלל, אבל הכא לגבי חתימת העדים שבע"כ דעדיין נשאר רושם הסיקרא מכתב התחתון אינו כתב גמור, ואפ"ה לענין שבת שמע ריש לקיש מר' יוחנן דמדמי שאפי' בכה"ג הוי כתב, והוא השיב לו שמפני שאנו מדמין להחמיר בשבת לא נוכל לעשות מעשה להקל בגט ובשטרות ודו"ק. ולפ"ז ממ"נ יש לפסול גבי שטרות, אם העדים העבירו על כל רוחב הרושם פסול מטעם שאי"א לקיימו, ואם לא העבירו על כל הרושם ונשאר קצת רושם התחתון יש לפסול מטעם דבכה"ג כתב העליון לא חשיב כתב, וקצרו של דבר בכל אופן שהוא אין נראה להכשיר העברת קולמוס בשטרות, דאיך שהוא פסול, מטעם זה או זה וכמ"ש:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה