חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
הלכות דיינים · סימן כז
סעיף א' במחבר המקלל אחד מישראל, בסנהדרין (דף פ"ה) ובמכות (ד"ח ע"ב) אמרי' ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך אבל כשאינו עושה מעשה עמך מותר לקללו, ומוכח התם דבכל ישראל הדין כן, והנה במנחת חינוך (מצוה ר"ס) נסתפק מהו נקרא אינו עושה מעשה לענין זה, אי דוקא כשהוא רשע עכ"פ מפסולי עדות דנקרא רשע הוא דאינו חייב, אבל אם אינו פסול לעדות כגון דעבר על ל"ת שאין בו מלקות דלאו רשע הוא אפשר דחייב, או כיון דמוזכר בלשון עושה מעשה עמך, כל שעבר איזה עבירה ואפי' עבירה דרבנן הוא בכלל דאין עושה מעשה עמך ע"ש, ולכאורה היה אפשר להוכיח מסוגיא (ב"מ דמ"ח) גבי מי שפרע דאביי אמר אודועי מודעינן אבל לא לייטינן משום דכתיב ונשיא לא תאור, ורבא סובר לייטינן דכתיב בעמך בעושה מעשה עמך והאי לאו מעשה עמך הוא, והקשה בשמ"ק שם דאטו אביי לא דריש בעושה מעשה עמך דהא כו"ע היא בכולה תלמודא, ותי' דאביי סבר דכיון דמחמת יוקרא וזולא או דלא צריכה לי' הוא דהדר בי' לא יצא מכלל דשארית ישראל לא יעשו עולה וכו' ע"ש. הרי לכאורה להדיא דלא בעינן רשע שפסול לעדות, דהא אי הוה הדר לא מחמת יוקרא וזולא גם אביי היה סובר דרשאי לקללו, וכפי מה דקיי"ל כרבא גם בכה"ג שחוזר משום יוקרא נמי רשאי לקללו, אע"ג דהאיסור דשארית ישראל ודאי דלא הוי איסור דאורייתא למיפסל לעדות על ידו, אלא דיש לדחות עפמ"ש התוס' שם דהא דסבר רבא מילט לייטינן לי', לא משום דנקרא אינו עושה מעשה עמך שיהא רשאי לקללו בחנם, כ"א לקללו רק על המקח הזה שעשה שלא כדין, וא"כ אין ראיה מהתם, דבעלמא ודאי דאינו רשאי לקללו משו"ה, רק על דבר הזה שעשה שלא כהוגן ודו"ק:
סליק הלכות דיינים