חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
הלכות דיינים · סימן כד
סעיף א' במחבר אין נזקקין אלא לתובע תחצה, בגמרא (ב"ק דמ"ו) יליף זה מקרא דמי בעל דברים, והרמב"ם השמיט הך דינא לגמרי, ועיין בתומים שכתב ליישב משום דבתחלה ביקש הגמרא לפרש קרא זה להממע"ה ופריך הגמ' פשיטא ומשני אלא דנזקקין לתובע תחלה, ויש להבין מה פריך פשיטא דלמא קרא איירי בהך גוונא דהספק הוא לב"ד בלא טענותיהם, וא"כ הא איכא סומכוס דס"ל דלא אמרי' הממע"ה רק יחלוקו, ואיצטרך קרא דמ"מ אמרי' הממע"ה, וצ"ל דקושית הגמרא קאי באמת לסומכוס בממ"נ אי בספק כי האי הא באמת לא אמרי' הממע"ה רק יחלוקו ואי בספק שאינו לב"ד פשיטא, וע"ז הוצרך הגמ' לשנויי דקאי לנזקקין לתובע, אבל לדידן דקיי"ל כרבנן י"ל דקרא דמי בעל דברים אתיא על ספק הנראה לב"ד בלא טענותיהם דמ"מ אמרי' הממע"ה דלא כסומכוסי ואין כאן ראיה כלל על הך דנזקקין לתובע ולכך כיון דקיי"ל כרבנן דפליגי על סומכוס השמיטו הרמב"ם ע"ש, ולא נהירא דליכא למימר דקרא אתי בכה"ג דהספק הוא לב"ד בלא טענותיהם, דהא בקרא מי בעל דברים כתיב, ובכה"ג הא לאו בעל דברים הוא, דהספק הא מעצמו נולד, ובכה"ג בע"כ דקרא מיירי כשהספק בא על ידי טענת התובע ולכן פריך שפיר פשיטא דהא בכה"ג לית מאן דסובר דלא אמרי' הממע"ה ודו"ק:
שם בש"ך סק"ג וכתב נמוק"י דמשמע לפ"ז דבזילי נכסי' נותנין זמן אפי' לחבלות, והב"ח השיג ע"ז וכו' ושלא כדת השיג דהא דברי הנמוק"י מוכרחים לפי פי' זה דמיירי לענין חבלות א"כ היכי קאמר עלה ואי זילי נכסי' נזקקין לנתבע תחלה וכו' ע"ש, ולענ"ד נראה ליישב דברי הב"ח, דהנה רש"י בב"ק שם פי' שני פירושים על הא דזילי נכסי', פי' אחד כגון שאין לו מעות גם לא יכול למכור נכסיו אם לא שזיילי נכסי' והוא כשיראו הבריות שצריך למעות לא יקנו נכסיו כ"א בזול כי ידעו שמוכרח ליתן להם גם בזול, פי' שני' שהנתבע תבעו במשכון ואם יחזיר לו מיד יש לו קונים שיכול למוכרו ביוקר, ואם לא יתן לו מיד בין כה וכה ילכו הקונים ע"ש, והנה לכאורה לשון השני שברש"י תמוה מאוד, דהא התוס' בב"ק שם הקשו ממ"נ אי טוען שמעון יש לי עדים להביא תוך ל' יום למה לא יהבינן לו זמן הא בלא"ה נותנין זמן ב"ד ל' יום, ואי לאחר ל' פשיטא דלא יהבינן וקרא למה לי, ותי' שאנו יודעים שישנו עדים שהיו במעמד ההוא והם יבואו לאחר ל' קמ"ל קרא דלא ממתינן עלייהו וצריך לשלם מיד, ולפי פי' השני שברש"י דזילי נכסי' היינו שהקונים ילכו, א"כ אי נימא כפי' התוס' דמיירי שיש לו עדים להביא אחר ל' יום, א"כ מה שייך זילי נכסי' שיש לו קונים לחפץ, הא אפי' נזקקין לו עתה נמי אין יכול למכור שהרי צריך להמתין על העדים שיבואו לאחר ל' יום, ואם ימתינו הקונים ל' יום בלא"ה יוכל למכור להם, אע"כ דרש"י לא ס"ל כפי' התוס' וא"כ נשאר קושית התוס' על רש"י, ולכן נ"ל ברור בדעת רש"י, דשני הפירושים שזכר רש"י על זילי נכסי' מתאימים לעומת שני התירוצים שכתבו התוס' בישוב קושיתם, דהנה לפי' הראשון שברש"י דזילי נכסי' היינו שקרקעותיו יהיו זלות ע"י דוחק המכירה, בע"כ צ"ל דעיקר קפידת הנתבע מה שמבקש להקדים דינו, הוא לא על עצם הד"ת הוי הקפידה, דבזה אין שום נ"מ לו אם יקדימו לשמוע גם טענת התובע תחלה, ורק עיקר הקפידה הוא על הפרעון, דאם יפסקו מתחלה טענת התובע יחייבוהו לפרוע, וזה פסידא לו דזילי נכסי', וע"ז הוא דמקשו התוס' כיון דעיקר הקפידה הוא על הפרעון א"כ עד ל' יום בלא"ה יכול לבקש זמן, וקאמר דבזילי נכסי' נזקקין לנתבע אפי' אם לא יבואו עדים עד לאחר ל', ואכן לפי' השני שברש"י דזילי נכסי' היינו מה שהקונים ילכו, א"כ הוי עיקר קפידת הנתבע על קדימת קבלת הטענות ופסק הדין גופא, דאם יקדימו לגמור דין של תובע, אף אם מיד אחר זה יזדקקו הדיינים לגמור גם דין של הנתבע, מ"מ בין כה וכה ילכו הקונים שלא ירצו להמתין כ"כ עד שיוגמר הדין של התובע, ולפי' זה לא קשה כלל קושית התוס' דהא יכול בלא"ה לבקש זמן ב"ד, כיון דאין קפידתו כלל על הרחבת הפרעון אלא על קדימת פסק הדין, ולכן אפי' בדבר שאין נותנין זמן כלל כמו בחבלות נמי יש קפידה זו, ואם באמת זילי נכסי' היינו שהקונים ילכו בין כה וכה אז נזקקין לנתבע וגומרין דינו תחלה, ומשום דגם לרש"י היה קשה קושית הת ס' הא בלא"ה יכול לבקש הרחבת זמן, וידע נמי לתרץ כשני תירוצי התוס', או בנותנין זמן, או דמיירי בחבלות, ולעומת שני התירוצים פי' רש"י שני הפירושים, דלתי' האחד דמיירי בנותנין זמן בע"כ הוי הפירוש דזילי נכסי', כפי' הראשון, שיהיו הקרקעות זלות ע"י דוחק המכירה, ואי"א לפרש דזילי נכסי' היינו שהקונים ילכו, דא"כ כי נותנין זמן מאי הוי הא בין כה וכה ילכו הקונים, ובע"כ דלתי' הראשון שבתוס' הוה הפירוש דזילי נכסי' כפי' הראשון שברש"י, דהקרקעות יהיו זלות ע"י דוחק המכירה, אכן לתי' השני שבתוס' דאין מחולקים כלל על נתינת והרחבת הזמן משום דמיירי בחבלות שאין נותנין זמן, ורק הקפידה הוא בהקדמת פסק הדין, ממילא אי"א לפרש דזילי נכסי' היינו שהקרקעות יהיו זלים, דמה זילי שייך בשעה מועטה כזו של ברירת הד"ת, דאטו בשעה קלה כזו ישמעו הקונים ויוציאו הקול, ומוכרח היה לפרש כפי' השני, דזילי נכסי' היינו שהקונים ילכו וזה אפשר גם בשעה מועטה כי לא ירצו להמתין כלל, וזה נכון מאוד בדעת רש"י. ולפ"ז אין מוכרח כלל הוכחת הנמוק"י דבזילי נכסי נותנין זמן אפי' לחבלות, והוכיח כן מדכתבו התוס' תי' דאבלות וע"ז קאמר הש"ס דבזילי נכסי' שומעין לנתבע, אכן לפמ"ש עירבוב דברים קא חזינא, דלתי' דחבלות, בע"כ אז לפרש דזילי נכסי' הוא לא משום דוחק המכירה, ורק מה שהקונים ילכו, ואין קפידת הנתבע כלל בדבר הרחבת הזמן של הפרעון, כ"א קפידתו הוא להקדים גמר דין שלו קודם, אבל היכי דמבקש הרחבת זמן הפרעון שפיר י"ל דאין נותנין זמן בחבלות אפי' בזילי נכסי', ומ"ש בש"ס דבזילי נכסי' שומעין לו, הייינו משום דהרחבת זמן אין מבקש, ורק להקדים דינו, ובזה שפיר שומעין לו היכי שיש הפסד שהקונים ילכו, ואזדא הוכחת הש"ך, ושפיר קם דינו של הב"ח דבחבלות אין נותנין זמן כלל אפי' בזילי נכסי', וזה נכון בעזה"י: