אור ברסלב
חושן אהרן חלק א הלכות דיינים › סימן כג

חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

הלכות דיינים · סימן כג

סימן כב

סעיף א' במחבר נסתלק מלפניו אינו נאמן, עיין בקצוה"ח שהקשה דהא כיון שאומר פלוני חכם זיכה לי הקרקע והחכם מכחישו אינו נאמן כמו בפלוני חכם טיהר לי הכתם ואשתכח שיקרא וכן הדין בכל עד מפי עד אם בא הראשון וכפר אין השני האומר משמו נאמן וכמ"ש הרמב"ן ע"ש, ותמהני מאוד על דבריו, הא הרמב"ן לא כתב כ"א דעד הראשון מהימן יותר מעד השני שאומר בשמו, דאילו לא תלה בראשון, היה דינם כעד לגבי עד, דלא מהימנינן לזה יותר מלזה, משא"כ השתא שהעד השני תלה בראשון, וכן האשה שתלתה בחכם מהימנינן לראשון ולא לשני, אבל שיהא הראשון מהימן כתרי סהדי, זה לא שמענו לא מן הש"ס דכתובות ולא מדברי הרמב"ן, ולפ"ז הכא נמי ודאי שהדיין מהימן נגד הבע"ד ואין הבע"ד יכול להכחישו, אבל אינו נאמן יותר מעד אחד דעלמא, ובממון הא עד אחד לא מהני, ואע"ג דגבי פלוני חכם טיהר הכתם מהימן אפי' להפסיד כתובתה, היינו כיון שעיקר העדות הוא בענין איסור, משו"ה מהני אפי' כי נוגע תו לממון, ועוד דהתם הא מפסדת כתובתה נמי על פי שכנותיה כשהוחזקה נדה אצלם אע"ג שודאי אין זה עדות ברורה לגבי ממון, אפ"ה כיון דרגלים לדבר דכן הוא, סמכו ע"ז לקונסה, ואין זה כ"א בתור קנס אבל לא מן הדין וכמבואר בשמ"ק בכתובות שם, וא"כ כ"ש שתפסיד כתובתה כשהחכם אומר דשיקרא הוא, אבל הכא דעיקרו נוגע לממון פשיטא דאין עד אחד מהימן וזה ברור, ולכאורה אפשר ליישב עוד, דהכא לא מיירי שהבע"ד אומר בברי פלוני הדיין זיכה לי את הקרקע, אלא שגם הבע"ד מסופקים ואינם זוכרים למי זיכה, והדיין הוא דאומר שזיכה לזה, וא"כ בכה"ג הרי לא תלה בדיין כלל, ומשו"ה אינו נאמן, ולא דמי לפלוני החכם טיהר לי, דתלה מילתא בחכם בברי, אכן זה אינו דאי בכה"ג מיירי הכא פשיטא דהדיין מהימן, דלו יהי דאין לו נאמנות כ"א כעד אחד, מ"מ הרי עד אחד מחייב שבועה, וכיון שהבע"ד טוענים אינו יודע וא"י לישבע להכחיש העד, דיש לקיים לדברי העד, ומדקאמר הכא דאין הדיין נאמן מכלל דהבע"ד מכחיש את דבריו, אבל התירוץ הראשון שכתבתי נראה נכון וברור:

שם במחבר אם אין בידו פסק דין, עיין ש"ך בשם ריטב"א שהקשה דלאחר שיצאו מן הדיין למה מהני הפסק דין, דהיאך יהא נאמן ע"י זכוותא טפי ממה שנאמן בדבורא ע"כ, ואפשר ליישב דהנה הרשב"א בקדושין הקשה דאפי' בדבורא למה באמת אין נאמן הדיין במיגו דבעי אמר לא פסקתי ע"ש מה שתירץ, אלא דבזה יש לומר דכיון דמה דאמרינן דבנסתלקו מלפניו אינו נאמן הוא לא משום דחשדינן אותו שישקר, אלא משום דלא רמי אנפשי' ולא מידכר כפרש"י והר"ן, וא"כ כיון דלא חשדינן לי' דמשקר רק ששכח א"כ לא שייך מיגו גבי' דהא אין רצונו לשקר כמ"ש התוס' (כתובות דפ"ז ע"ב) לגבי פוגמת, וא"כ אין שייך לומר כן כ"א היכי שהדיין אומר דזיכה לזה או לזה, בזה אפשר לומר דלא קים לי', אבל אם על פרטי הפסק יש פסק ב"ד, ורק הסכסוך הוא דהבע"ד אומר שעתה משנסתלקו מלפניו נכתב, והדיין אומר דנכתב מקודם, שבזה לא שייך לומר לא קים לי' ושכח כל המעשה ב"ד אם כתב הפס"ד, ושפיר מהימן הדיין במיגו דלא פסקתי, ועדיפא מינה נראה דאפי' מיגו לא צריך כיון דלמשקר במזיד לא חשדינן אותו, ושמא שכח נמי לא שייך במעשה רבה דכוותה ושפיר מהימן, עיין בט"ז שחולק באמת על הריטב"א מטעם דלפרש"י מוכח דלא כוותי' ודו"ק:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה