אור ברסלב
חושן אהרן חלק א הלכות דיינים › סימן כב

חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

הלכות דיינים · סימן כב

סימן כא

סעיף א' בהג"ה אבל אם קבלו כתרי דאיכא תרתי לריעותא וכו'. וראיתי בס' שעה"מ שהקשה לפי שיטה זו דבתרתי לריעותא לא מהני קבלה, א"כ היכי קתני במתני' נאמנין עלי שלשה רועי בקר חכמים אומרים א"י לחזור, ודייק הש"ס (דף כ"ה) דבדיינין איירי דאי בעדים שלשה למה לי, ופריך הש"ס אי בדיינים מה איריא ג' רועי בקר כל בי תלתא דלא גמירי דינא נמי ומשני אפי' הני דלא שכיחי בישוב, וא"כ לפי מה דקיי"ל דרועה פסול לעדות בין רועה בהמה גסה או דקה א"כ הוי תרתי לריעותא, חדא דלא גמירי דינא וחדא דהם רשעים ופסולים לעדות ולדון ע"ש, ולא אבין קושיתו, דלדעתי הדבר פשוט דלא חשיב תרתי לריעותא כ"א באופן שכתב הרמ"א דקיבל עליו קרוב או פסול להיות כתרי דיינים, דבעינן לזה תרי קבלות, חדא לקבל עליו נאמנות פסול, וגם שיהיה מהימן כבי תרי, אבל בקיבל עליו דיין דלא גמיר וגם הוא קרוב, הכל חדא קבלה היא, לקבל עליו נאמנות מי שאינו ראוי לדיין, ומה לי אם אינו ראוי מצד דלא גמיר לחוד או כשנתוסף עליו נמי הפסול דרשע, סוף סוף הכל קבלה אחת היא ואינו אלא חדא ריעותא, משא"כ בדינא דרמ"א דבעינן שתי קבלות, אחת להכשירו לאחד כיון שפסול הוא, שנית להיות מהימן כבי תרי, שוב מצאתי בפ"ת שהביא בשם הברכ"י שנסתפק בכעין זה ע"ש והנלע"ד כתבתי:

שם בסמ"ע סק"ו העלה דיחיד במקום ג' לא הוי תרתי לריעותא, ועיין בקצוה"ח שדחה ראיית התומים לשיטת הסמ"ע מהא דנאמנין שלשה רועי בקר, משום דהתם כיון דסגי בחד דגמיר לא הוי אלא חדא לריעותא, שקיבלם כיחיד מומחה, ואכן בנתיבות כתב ע"ז דלא דק דהא רועה פסול מטעם גזלן דרועים גזלנים הם, ותמהני על תמיהתו, הא ברשב"ם (ב"ב דקכ"ח) בד"ה שלשה כתיב ורועה צאן לא נקיט משום דרשעים הם וכו', הרי להדיא דרועה בקר דקתני במתני' אינם רשעים, ואע"ג דסנהדרין (דף כ"ה) אמר רבא דרועה בהמה נמי פסולים, כבר כתב החת"ס בתשו' (חחו"מ סי' י"ח) דהיינו מה דתני בברייתא התם דהוסיפו עליהם הרועים, אבל בימי המשנה לא נפסלו אלא רועי צאן, ורק אח"כ הוסיפו גם רועי בקר ע"ש, וא"כ ממתני' דרועי בקר ודאי דפסולם אינו אלא משום דלא גמירי, וגם לדברי החת"ס אין אנו צריכים, דהא אע"ג דרועי בקר נמי פסילי, אבל היינו דוקא ברועה בהמות של עצמו, דחשוד אגזל לרעות בשדות אחרים בשביל הנאתו. משא"כ ברועה בהמות של אחרים לא מיפסלו דאין אדם חוטא ולא לו, וכמבואר בריש ב"מ (דף ה') וכ"כ נמי הר"ח שם להדיא, וא"כ י"ל דמתני' דנאמן עלי רועי בקר מיירי ברועה בהמות של אחרים, או בלא"ה הא רועה לא מיפסל כ"ז דלא הכריזו עליו כמבואר לקמן (סי' ל"ד), וי"ל שפיר דמתני' מיירי בהכי שעדיין לא הכריזו עליהם דלא מיפסלי מטעם רועה כ"א משום דלא גמירי, ושפיר דק הקצוה"ח, ובזה ניחא נמי מה שהקשו על רשב"ם דלעיל מהא דרבא דקאמר להדיא דגם רועה בהמה גסה פסול, דהרשב"ם דקאי לפרש מתני' דנאמן עלי רועה בקר, ומדקבל נאמנותם עליהם אמרי' דמסתמא לא קיבל עליו נאמנות דגזלן, ובודאי דמיירי ברועה שאינו גזלן וכגון ברועה בהמות של אחרים או דלא אכריזו, אבל רבא דקאמר דפסול מיירי ברועה בהמות שלו, ומשו"ה כתב הרשב"ם דרועי צאן לא נקיט, דרועי צאן פסולים ודאי משום דאינו יכול לשומרם וכמבואר לקמן (סי' ת"ט), וצ"ל לפ"ז דרשב"ם יסבור דרועה צאן אפי' של אחרים נמי פסול כיון דאי"א לשומרם, דאלת"ה אכתי הו"מ למיתני גם רועה צאן, ונוקמי דמיירי בשל אחרים דלא מיפסלי, א"ו דרועי צאן כיון דאי"א לשומרן אפי' של אחרים נמי פסול, ועיין בסמ"ע לקמן (סי' ל"ד סקל"ג) שמסופק בזה. אכן מרשב"ם יהיה מוכח דרועי צאן אפי' של אחרים פסול ודו"ק:

בסמ"ע ס"ק כ"ח כתב לחלק בין חייב אתה ליתן דלא הוי גמר דין ואם אמר פלוני חייב ופלוני זכאי הוי גמר דין והש"ך השיג ע"ז דלא הוי גמ"ד כ"א באמרו צא תן לו, ומצאת בשמ"ק בב"מ בשם הרא"ש שחילק כהסמ"ע, והכי מסתבר כפשטות הש"ס דסנהדרין ע"ש היטב:

בסמ"ע ס"ק ט"ו העלה דאם קיבלו בקנין לדון לפני עכו"ם דמהני הקנין ולא אמרו אין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה כ"א בתנאי בעלמא אבל אין אחר קנין כלום ע"ש, ואם כי לכאורה יש להביא ראיה להסמ"ע מסוגיא (כתובות דנ"ו) דקאמר ר' יהודה שם רצה כותב לבתולה כו' והיא כותבת לו התקבלתי, ופריך הש"ס טעמא דכתבה הא ע"פ לא והא שמעינן לר' יהודה מתנה עמשכ"ב תנאו קיים, הרי דטעמא דבע"פ לא מהני משום דהוי מתנה עמשכ"ב, ואפ"ה בכתב מהני, וא"כ הוה"ד בקנין דלכתיבה עומד נמי מהני, אכן זה נגד הסברא לומר דבקנין יוכל להתנות גם עמשכ"ב ועיין במהר"ש שם שכתב נמי שזהו נגד הסברא, הן אמנם דהיה אפשר לתת טעם לדבריו עפמ"ש בתו"י על הגליון בכתובות שם בשם ר"ת דהא דמתנה עמשכ"ב לא מהני הוא משום דמכוון להפליגו בדברים. פי' דאנן סהדי שלא נתכוון זה לתנאי גמור, משום דודאי כל אדם ירצה לקיים מה שכתוב בתורה, ואלא ודאי שלא נתכוון כ"א להפליג בדברים, ולפ"ז היה מקום לומר שבקיבל בקנין כיון שעשה מעשה רבה לאלם כחו בקנין, ודאי דמכוון לשם תנאי גמור, אבל באמת זה אינו, דפשיטא דמה שהתנאי בטל במתנה עמשכ"ב אין הטעם משום דלא מכוון לשם תנאי אלא משום שאין בכחו לעקור דבר מה"ת ולהתנות עליו, וסברת ר"ת הוא רק ע"ז שלא יקשה דכיון שהתנאי בטל א"כ גם המעשה תיבטל, ע"ז משני דאמינא שלהפליג בדברים מכוון, אבל לענין שהתנאי יהא בטל א"צ לטעם זה, אלא הטעם משום דאין בכחו להתנות נגד מ"ש בתורה, וא"כ הוה"ד בקנין נמי לא מהני, ומסוגיא דהתם אין ראיה כמו שהארכתי בחדושנו לעיל (סי' י"ב) ע"ש:

סעיף ב' בהג"ה אבל אם כבר דן לפניו לא יוכל לחזור בו החילוק בין לכתחלה לדיעבד אמרתי בתחלת העיון משום דהאיסור שיש בזה הוא משום דאשר תשים לפניהם כתיב, ולא לפני עכו"ם, א"כ אינו אסור כ"א לילך ולדון לפניהם, אבל לקיים הפסק דין אין זה שום איסור, ומשו"ה לילך לכתחלה לדון לפניהם ודאי הוא דאסור. וגם קנין לא מהני ע"ז, דהקנין לא יוכל לחייבו לעשות איסור, אבל כיון שכבר דן, ואין אנו דנין כ"א לחייבו לקיים הפס"ד, וזה אין שום איסור, לכן פשוט דמחויב לקיים הפסק דין כיון שנתחייב ע"ז בקנין, ורק משום שראיתי את הש"ך שהשיג ע"ז וכתב דהקנין אינו כלום ויכול לחזור אפי' לאחר גמר דין, החילותי לעיין בזה וראיתי הובא בתשובת מוהרימ"ט (סי' ס"ט) וז"ל וכל מי שעשה מעשה באיסור דאותו האיסור כבר נעשה ואי אתה יכול לתקנו כגון מי שהולך לעש"ג כלום יש בידך לתקן מה שעיוות מעתה אותו מעשה שנעשה בפניהם נעשה כדין אטו לפי שהיה בפניהם יתבטל דבענין זה שנעשה לא אמרה תורה לא תעביד דאין איסור בגוף המעשה אלא במה שהיה בפניהם והעמדה בפניהן אי אפשר לבטלה וכו' עכ"ל, הרי שכתב דאפי' בלא קנין נמי מחויב לעשות ולקיים הפסק דין כיון דע"ז אין איסור, והאיסור שנעשה בהעמדה לפניהם אי"א שוב לתקנה, וכ"ש בקיבל בקנין דמחויב לקיים, וגם התומים כתב כסברתי ע"ש. והוסיף דאין זה ענין למה דאמרי' כ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, ולא פי' משום מה. ופשוט דהטעם משום הכי, כיון דאי אפשר שוב לתקן האיסור, ובשגם דלפמ"ש הפנ"י בסוף גיטין דלא אמרי' כן כ"א היכי דכתבה רחמנא האיסור בלא תעשה אבל לא בלאו הבא מכלל עשה, וכגון בגירושין דכתבה ומצא בה ערות דבר ומשמע דבלא ערוה ולא דבר אין רשאי לגרשה, בכה"ג לא אמרי' אי עביד לא מהני, א"כ ה"נ אשר תשים לפניהם כתיב, ומשמע מינה דלא לפני עכ"ם, ולאו הבא מכלל עשה הוא, עכ"פ בעיקר הדין הרי המוהרימ"ט והתומים הם נגד דברי הש"ך וק"ל:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה