חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
הלכות דיינים · סימן כא
סעיף א' במחבר ואם הביא ראיה שהיה אנוס באותו היום ה"ז פטור, ונתלבטו האחרונים בזה הב"ח והש"ך, דהא בירושלמי דקדושין (פ' האומר) איפלגו ר' יוחנן ור"ל ר' יוחנן סבר אונסא כמאן דלא עביד ור"ל סובר אונסא כמאן דעביד, ולפי הכלל דקיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל, א"כ אפי' היה אונס חייב נמי בקנין זה ע"ש, ואכן כבר הבאתי בסימן הקודם בשם הנו"ב דכלל זה אינו כ"א בש"ס בבלי, אבל כשפליגי בירושלמי אפשר לפסוק כר"ל, ולפ"ז אין מקום לקושיתם:
והנה בקצוה"ח הקשה לר"ל דסובר אונס רחמנא חייבי' וכמאן דעבד, א"כ הא דתנן (גיטין דע"ה) ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני, מת האב או הבן אינו גט, ואמאי אינו גט הרי הו"ל אונס וכמאן דעבד ע"ש, ואמנם המעיין בירושלמי ומפרשים משמע דריש לקיש עצמו מחלק בין אם מתנה מי שהטובה שלו כגון אם האשה היא המתנה מודה דאונס כמאן דלא עביד, ודוקא אם האיש מתנה טובתה בזה הוא דסובר כמאן דעביד, וכ"כ להדיא הבית מאיר (סי' ל"ח) ע"ש. ולפ"ז לק"מ מההיא דגיטין, דהתם מתנה מי שהטובה שלו, דטובת ההנקה והתשמיש הוא לבעל, דהוא חפץ ונהנה בזה ובכה"ג גם לר"ל אין טענת אונס כיון דלא נתרצה כ"א על תנאי זה ולק"מ קושית הקצוה"ח, ועיין בנה"מ שהביא דאם לא היה אנוס אלא ביום שנשלם הזמן שבזה מחלוקת אי חשיב אונס ודעת האגודה דלא חשיב אונס, ועיין בחדושנו לקמן (סי' נ"ה) מ"ש להשיג על האגודה בזה: