חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
הלכות דיינים · סימן יא
סעיף א' בש"ך סק"א הביא בשם באר שבע דאם הנתבע טוען שאינו הולך עמו לדין עד שיגלה אופן תביעתו והתובע אינו רוצה לגלות, הדין עם התובע וראיה מפ' חזה"ב דאמרי' עביד אינש דלא מגלי טענתו כ"א בב"ד ע"ש שהש"ך חולק, ובאמת יש לתמוה על ראיית הב"ש, הא מהתם אין מוכח כ"א דניחא להתובע שלא לגלות טענתו קודם, ולכן אם אין הנתבע מבקש זה, הוא מעצמו ודאי דניחא לו כן, אבל שיהא ביכולתו לדחות טענת הנתבע משום הכי, ולהכריחו שילך עמו לב"ד בחנם, מנין זה, אלא שבלא"ה כבר דחה הש"ך ובכלל דבריו דברי:
שם במחבר והשליח ב"ד נאמן לומר כו' או לא רצה לבוא לדין וכו' פי' דאם הבע"ד לא השיב כלום לשליח, ורק שאח"כ לא בא מעצמו אין משמתין אותו כ"א לאחר התראה שלישית לבני כפרים, וליום המחרת למי שמצוי בעיר, אבל אם השיב לשליח ב"ד שלא יבוא, משמתין אותו מיד וא"צ להמתין ע"ז כלל, והיינו מ"ש בסמוך ומשמתין אותו על פיו, דבכה"ג כשמשמתין אותו מיד, נמצא דהשמתא הוא רק על דברי השליח, משא"כ בדין הקודם דאם לא בא עד יום המחרת א"צ לנאמנותו ודברי השליח, דהא מעצמן חזינן שלא בא ליום המועד וכעין זה כתב נה"מ ע"ש:
שם בסמ"ע סקי"א הוכיח מסדור לשון הרמ"א דאם הזמינו בשם המומחה לבד מבלי הזכיר הב"ד שלו סגי בהכי ע"ש, וראיתי בס' מאזנים למשפט שפוסק דלא כהסמ"ע, אלא דצריך להזכיר גם שם הב"ד, וכה יאמר השליח, פלוני המומחה עם בית דינו שולחים אותי, והביא ראיה ממה שמצינו במס' ע"ז ההוא פלוסוף דצריכי לגבוה הלכו אצלו ר"ג ור"י ור"ש אמר ההוא פלוסוף היכי אעביד אתן שלמא לר' גמליאל הוי זילותא לחכמי ישראל, אתן לחכמי ישראל הוי זילותא לר"ג אמר שלמא לחכמי ישראל ולר"ג בראש, וא"כ ה"נ אם אמר בשם מומחה לחוד הוי פגמא לדיינים שעמו ע"כ, אכן כלום ראיה היא זו לדחות דברי הסמ"ע, הא התם הוה בפניהם ואם יתן שלמא לאחד ולא לשני מביישו בזה בפניו, אבל השליח ב"ד כי אמר להבע"ד הוי זה שלא בפני הב"ד ולכן אין שם זילותא בזה ופשוט:
סעיף ג' במחבר אומר השליח לאחד משכנים אפי' אשה וכו' והטעם משום דחזקה שאמרו לו שהוזמן לב"ד, והקשה הפרישה הא מספקא לן אי חזקה שליח עושה שליחותו וקיי"ל דלחומרא לא אמרינן חזקה זאת כמבואר בגיטין, והכא להחמיר עליו ע"ש, ולפמ"ש הנו"ב (מהדו"ק חאה"ע סי' י') דמ"ש התם בגיטין דלחומרא לא אמרי' הכי היינו בדבר שאין ביד השליח לבדו לעשות ותלוי הוא בדעת אחרים, וכמו בקדושין דתלוי בדעת האשה, אבל דבר דתלוי בשליח לחודי' אמרינן חזקה זאת אפי' לחומורא, אין מקום תו לקושית הפרישה דהכא אינו תלוי כלל בדעת אחרים, ועוד כמה חלוקים שכתב שם שבזה יתיישב גם קושית הפרישה ודו"ק: