חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
הלכות גביית מלוה · סימן קד
סעיף ב' בהג"ה והו"ד אם היו הבעלי חוב חלוקים וצוו להשכין או לעקל וכו' והשוטר מעיד כדברי האחד וכו', ועיין בקצוה"ח שהעתיק את גוף התשובה ותמה ע"ז בתרתי, חדא דמה מהני שהשוטר הממונה מטעם המלך השכין המשכון תחלה בעד זה הא אין שליחות לעכו"ם וא"כ מה תפיסת השוטר בעד ב"ח זה מהני, ועוד שאפי' בשליח ישראל לא היה מהני בכה"ג דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ע"ש, וכן השיג גם התומים, ולי נראה דשני הקושיות מתורצות כחדא, דבכה"ג דהשליח הוא ממונה מטעם המלך ומוכרח הוא במעשיו מטעם פקודת המלך בכה"ג גם לעכו"ם יש שליח, וכמו דלענין שליח לדבר עבירה סובר רב סמא (ב"מ ד"ו ע"ב) דדוקא בשליח כזה דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד הוא דאמרי' דאין שליח, אבל היכי דבע"כ עביד יש שליח, וחילוק כזה שייך נמי לגבי שליחות לעכו"ם דדוקא בשליח כזה שברצונו הדבר תלוי הוא דאין שליח לעכו"ם, משא"כ בשליח הממונה מטעם המלך דמוכרח הוא במעשיו יש שליח גם לעכו"ם, ושוב מצאתי בתשובת נו"ב מהדו"ק (חחו"מ סי' ל"ז) שכתב כן דבשליח שהוא מוכס מטעם השלטון יש שליחות בעכו"ם מהאי טעמא ע"ש, ועוד דכבר הביאו האחרונים לתשובת המבי"ט (ח"א סי' קמ"ה) רמזה הש"ך לקמן (סי' קפ"ח) דכל קנין שעשה העכו"ם בצווי ישראל הקונה מהני ולא שייך בזה אין שליח לעכו"ם ע"ש, וגם קושי' השניה דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים נמי יתיישב בדרך זה עפמ"ש הפנ"י בכתובות הטעם דלא מהני שליח במקום שחב לאחרים משום דחב לאחרים הוה עבירה ואין שליח לדבר עבירה ע"ש, ולפ"ז דבעכו"ם אמרינן דיש שליח לדבר עבירה וכמ"ש המ"ל (פ"ה מהלכות מלוה) דאפי' למאן דסובר שגם בשליח שאינו בר חיובא נמי אין שלד"ע מ"מ בשליח נכרי מודה דיש שליח, וכ"ש הכא דהשליח בע"כ עביד דלכו"ע יש שליח, ובשגם דשיטת רש"י דתופס לבעל חוב לא מהני כ"א כשתופס בעצמו ומשום דלאו כל כמיניה להיות קופץ מאליו ולתפוס במקום שחב לאחרים, אבל היכי דעשה שליח לתפוס יכול לתפוס, דלק"מ קושיתם, דהכא כיון שעשאו שליח לתפוס ובשליחות מועיל, דאין בזה משום דאין שליח לדבר עבירה וגם משום דאין שליחות לעכו"ם וכמו שבארתי, ולכן שפיר מהני ועיין מה שכתבתי מזה בדבור הסמוך בסימן שלאחריו:
סעיף י' במחבר שטרות שזמן כולן ביום אחד וכו' ואין בנכסים כדי שיגבה כל אחד מהם חובו מחלקין בינוהם, וראיתי בס' נח"י כאן שנסתפק במי שיש עליו חוב הלואה ועוד חוב התחייבות מה שנתחייב לאחד בחנם או לבנו באופן המועיל וזמן כולם ביום אחד ואין לו לשלם רק לאחד אם יחלוקו או דינתן לבעל חוב של הלואה כולו. ומקום הספק הוא לפי מה דאמרו בכתובות (דף פ"ו) מאן דאיכא עליה כתובה ובעל חוב ואין לו אלא חדא ארעא. לבעל חוב יהבינן לאשה לא יהבינן, ורש"י ותוס' שם פירשו דלכן יהבינן לבעל חוב משום נעילת דלת, א"כ אפשר דזה לא שייך אלא בחוב הלואה ולא בחוב שבא עליו ע"י חיוב מחדש שהתחייב בעצמו ע"ש, ולפי מה שהוכחתי לעיל (סי' ק"ב) דבמה דקיי"ל דבעל חוב דינו מה"ת בזבורית ומפני נעילת דלת בבינונית ובחיוב מחדש שהתחייב בעצמו לא הוה דינו בבינונית כ"א בזבורית כיון דלא שייך טעם דנעילת דלת ע"ש שהוכחתי כן מן הש"ס, ה"נ לענין דין זה כיון דעיקר דבעל חוב קדים הוא משום נעילת דלת ולכן בחוב שלא בא ע"י הלואה דלא שייך נעילת דלת ממילא אין לו שום חלק בזה נגד בעל חוב האמיתיי, ובס', ח"י גופא תלי דין זה בדין דלעיל אם בחוב שלא ע"י הלואה נסגי בזבורית ע"ש, וכיון שהוכחתי דלענין בינונית לא הוה דינו כבעל חוב גמור הוה"ד לענין דין דהכא וק"ל: