אור ברסלב
חושן אהרן חלק א הלכות גביית מלוה › סימן קג

חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

הלכות גביית מלוה · סימן קג

סימן קב

סעיף ט' במחבר ואם המלוה סתר ובנה ולא השביח הקרקע בכך אינו נוטל הוצאתו, הב"י כתב בטעם הדבר דכיון דפלוגתא דרבוותא יש בדין זה אמרינן קולא לנתבע והלוה מיקרי מוחזק, ועיין בתומים ובקצוה"ח שהקשו מלקמן (סי' קע"ה סעיף ה') גבי זבן במאה ושוה מאתן ואינו ידוע אם רק לדידיה הוא מוזיל או לכו"ע הוה מוזיל נמי, דעל המצרן להביא ראיה, והטעם כתב הרא"ש (ב"מ דק"ח) דקרקע בחזקת לוקח קיימא אלא משום ועשית הישר והטוב תקנו חכמים למצרן ומספיקא לא מפקינן ממונא, וא"כ ה"נ הא רק משום ועשית הישר והטוב הוא ואפ"ה פסק דהלוה מיקרי מוחזק, וא"כ המחבר סותר דברי עצמו. ע"ש מה שתירץ, מיהו בהא יש ליישב דלא דמי להתם, דהא בטעם דהמחבר שפסק כאן דהלוה נקרא מוחזק אע"ג דהמלוה מוחזק בקרקע כתב הט"ז דכיון דשומא הדרא ודאי והספק הוא רק בתשלומין, משו"ה חשוב הלוה מוחזק במעותיו כיון דאין אנו דנין על הקרקע כלל ורק על התשלומין, ובזה נקרא הלוה מוחזק ודמיא לההיא דב"ב (דף כ"ד) גבי ספק בור קדם ע"ש, ולפי"ז שפיר יש מקום לחלק דלא דמי למצרן, דהתם לא הוה הספק על התשלומין כ"א על גוף הקרקע וכמו שנבאר. דהנה על עצם הדין דהתם דפשיטא ליה להש"ס דאי הוה ידעינן ודאי דמזבן לכו"ע במאה דצריך הלוקח להחזיר הקרקע למצרן במאה, יש לתמוה הרבה, לא רק על זה שא"צ המצרן לתת לו יותר ממאה, כ"א למה צריך הלוקח ליתן לו את הקרקע כלל, דהא עיקר חיוב דועשית הישר והטוב שמוטל על הלוקח הוא משום דהמצרן מצי אמר ללוקח תמצא הרבה שדות ליקח במקום אחר הנח לי לקנות סמוך למיצר שלי, אבל בכה"ג דקנה שוה מאתן במאה הא נהפוך הוא דהלוקח מצי לומר למצרן לא הייתי יכול למצוא בשום מקום אחר לקנות במקח זול כזה, ורק המוכר הזה משום דוחקו הוא שמכר, וא"כ מה ועשית הישר והטוב שייך בזה להפסיד ללוקח, ומאי שנא ממתנה דלית בה משום דינא דבר מצרא מהאי טעמא, ומצאתי שוב בשמ"ק לב"מ שם שהקשה כן ותירץ דלא פלוג חכמים דכיון דמכר הוא ובאלו הדמים היה מוכרן לכל אדם זכה בה המצרן ע"ש, וכיון דמעיקר הדין גם בידעינן ודאי דהוה מוזיל לכו"ע ליכא בזה דין מצרנות כלל גם לענין גוף השדה, ורק משום לא פלוג הוא. א"כ סגי שנימא הכי בדידעינן ודאי דבאלו הדמים היה מוכרן לכו"ע, אבל כל זמן שיש ספק בזה ולא הוברר דבאלו הדמים היה מוכרן. פלגי ופלגי חכמים וגם גוף הקרקע אין חיוב להחזיר, ולכן שפיר חשיב הלוקח מוחזק, כיון דהספק הוא על גוף הקרקע, משא"כ הכא דשומא הדרא ודאי והספק אינו כ"א בתשלומין שפיר מדמי לה המחבר לההיא דבב"ב דבכה"ג חשיב הלוה מוחזק ועוד י"ל באופן אחר דלא דמי להתם, דהתם במצרן הספק אינו שקול, דאין מדרך העולם למכור בזול, ובודאי משום חביבותא שמחבב אותו הוא שמכר לו בזול וכמ"ש הסמ"ע שם, ולכן הלוקח חשוב מוחזק יותר דקרוב יותר שהצדק עמו, והמצרן צריך להביא ראיה. משא"כ הכא בספק שקול פסק המחבר דהלוה חשוב מוחזק, ועכ"פ בין לתירוץ הראשון בין לשני אין שום סתירה בדברי המחבר, מיהו בעיקר דין דמחבר שפוסק כאן דהלוה חשוב מוחזק משום דדמיא לההיא דב"ב בספק בור או אילן קדם, יש לתמוה, דהא בב"מ (דף ט"ז) קאמר הש"ס דכשהדרא השומא ללוה צריך המלוה לכתוב לו שטר מכירה חדש משמו וכדקאמר התם דמדינא ארעא לא בעי מיהדר הלכך מרישא הוא דקא זבין, וכיון דהוה מכירה חדשה ממלוה ללוה פשיטא שכל זמן שלא החזירו ולא כתב שטר מכירה דהמלוה הוה מוחזק גמור, ומה דמיון הוא זה לההיא דב"ב, וחדאי נפשאי דמצאתי ראיתי בשמ"ק (ב"מ דל"ה) בשם הרמ"ך וז"ל והלכתא שומא הדרה לעולם הוציא בה המלוה הוצאות נוטל כל מה שהוציא ונראה לומר אפי' הוצאה יתירה על השבח וכ"ש דלא מהדר ליה פירי דהשתא הוא דזבין ליה מינה עכ"ל, הרי להדיא כדברינו דהמלוה חשוב מוחזק גמור ונוטל כל מה שהוציא משום דהשתא הוא דמכר לו, ותימה גדול על מפרשי השו"ע שאחזו את הטפל להקשות בסתירת דברי המחבר מהכא לההיא דלקמן סי' קע"ה, אשר קושיא זאת באמת יש ליישב כמו שכתבתי, והניחו את העיקר מה שדין דהמחבר הכא גופא הוה תמוה מאוד ואלא די"ל דהמחבר בזה לשיטתו שכתב מסלקין אותו ומשמע מזה שסובר דבאמת א"צ קנייה מחדש אלא ם סילוק בעלמא וכמ"ש הש"ך בס"ק י' והוא כדעת הר"ן והנמוק"י שהביא הש"ך בס"ק ק י"א וא"צ לכתוב שטרא אחרינא אלא סילוק בעלמא, ולפ"ז לא חשוב באמת המלוה למוחזק ממש ודו"ק בכל זה:

שם בהג"ה הגבה הלוה למלוה עצמו מרצונו בלא ב"ד וכו'. ופי' הסמ"ע דהיינו שלא בא לב"ד כלל, והש"ך פי' דכל היכי שלא שמוה ב"ד בע"כ של לוה אעפ"י שעמד בדין לפניהם לא הוה זה אטרוחי דבי דינא ע"ש, עיקר דין זה הוא פלוגתא דרב אחא ורבינא (ב"מ דל"ה) דקאמר התם אגביה איהו בחובו פליגי בה וכו', והר"ח כתב שם וז"ל אגביה הלוה מדעתו ומכרה למלוה פליגי בה רב אחא ורבינא ע"ש, ומלשון ומכרה משמע דלא היה בזה שומת ב"ד כלל רק שמכר לו מרצונו ממש בלא התערבות ב"ד כלל אבל היכי דהיה בזה שומת ב"ד אע"ג שנתרצה מיד בלא כפייה לא מיקרי מרצונו והיינו כהסמ"ע:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה