חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן ו · טו
ולא נעלם ממני דברי הריב"ש בסי' ש"כ שם דכל הנך דתנינן בהו דאין מעידין עליהם בכל הנך תצא אם נשאת וא"כ בנ"ד כיון שלא נתברר לנו שיצא נפשו הרי במשנתינו שנינו דעד שת"נ אין מעידין עליו וא"כ אפי' אם נשאת תצא ולא מהני הא דרובן למיתה כמבואר להדיא מדברי הריב"ש שם. אמנם כבר דקדק הב"ש שם (בס"ק כ"ב שם) מדברי ר"י דהך כללא לאו דוקא ודלא כהריב"ש בזה ודברי ר"י נראין עיקר שהרי התוס' שם (דף ק"כ ע"ב בד"ה למימרא דמגוייד חיי) כתבו דתנן אין מעידין על הגוסס ולא אשכחן בשום דוכתא דלתני הכי וכוונתם בכלל דאין מעידין עד שת"נ דהא קי"ל דהגוסס הוא כחי לכל דבריו וכן בפ"א דאהלות ומייתי לה בסוגיין ותני נמי הא לישנא דעד שת"נ אין מטמא וקתני התם בהדיא דהגוסס אינו מטמא אלמא דלישנא דעד שת"נ ממעט לי' לגוסס ועמ"ש לקמן באות י"ז. והנה (בדף קכ"א) כ' התוס' בד"ה ולא היא כו' מ"מ לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה כמו רוב גוססין וכו' הרי להדיא משמע דברי התוס' דהא דאין מעידין על הגוסס הוא מחומרא דאחמרו רבנן לכתחלה והכי משמע נמי מדברי התוס' פ' החולץ (דף ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה) וכן במרדכי שם פ' החולץ (סי' כ') וכן מדברי הרא"ש פ' האיש מקדש (סי' כ') וכן במרדכי דפ"ק דחולין (סי' תקצ"ב) ע"ש דבכל הנך דוכתין מחתו הנך רבוותא לגוסס ומים שאל"ס בחדא מחתא ועיין תוס' בכורות (דף כ' ע"ב) בד"ה וכן לענין אבילות מחזקינן לגוסס בודאי מת כמבואר בש"ע י"ד (סי' של"ט סעי' ב') והוא מדברי הר"מ רוטנבורג המובא ברא"ש ומרדכי שפסק כן מטעם דרוב גוססין למיתה ולא חיי ג' ימים הך רובא: