חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן ו · ה
אמנם מפשטות לשון התלמוד וכן הרי"ף והרמב"ם וטוש"ע שכתבו סתם ששהו עליו כדי שתצא נפשו ולא זכרו שום שיעור לדבר משמע מדבריהם דאין שיעור קבוע לדבר אלא הדבר מסור לב"ד לשער לפי הענין. והא דאמרינן בעובדא דנחוניא חופר שיחין יבמות (ד' קכ"א ע"ב) וב"ק (ד' נ' ע"ב) דשעה ראשונה ושניה אמר להם שלום אף אי נימא דשעות ממש קאמר כדמשמע דברי רש"י שם הרי לא הזכירם התלמוד לקבוע עליו שיעור בזה ואף שכל שיחת רז"ל תורה היא לנו אכתי ליכא למילף מינה אלא הך דאם שהה במים יותר מזה השיעור ודאי אינו יכול לחיות בשום אופן וע"כ שעלתה בשעה שלישית. ועוד איכא למילף מינה שבתוך שיעור הזה עדיין יכול להיות שיחי' האדם בתוך המים אבל אכתי ליכא למילף מינה דבבציר מהכי ודאי ליכא יציאת הנפש אלא דבהכי אית לן לאסתפוקי ביציאת הנפש וטפי מהכי לא:
וגם דעת הריב"ש יש לכוון לזה וגם אפשר לומר דהא דבשעה ראשונה ושני' מספקינן אפשר דה"ד באדם בריא שיכול לכלוא הרוח זמן רב דמנ"ל למימר דבחדא שיעורא משערינן לכל אדם כיון שלא נתנו רז"ל שיעור קבוע ואם יפול גוסס לתוך המים הרי בו אמרו רז"ל משל לנר שכבה והולך אדם מניח אצבעו עליו מיד כבה וכן כל המעמץ עם יציאת הנפש ה"ז שופך דמים האם נאמר דיציאת נפשו משתהא כמו נפש הבריא אולם א"ו נראה דהדבר מסור לחכמים לשער בכל אדם לפי חיותו וחלישותו וכן לענין נפילתו וכן אף אם הוציא ראשו מן המים זמן מועט ושוב הורידוהו המים הרי עכ"פ כבר נחנק קצת קודם הוצאות ראשו ושוב בירידתו שנית ודאי משערינן בשיעור דזוטר מחמת דבצר לי' חיותא ואם לפי הענין אין להמורים שום ספק שלא תצא נפשו מסתבר דיוכלו לשער כמו בכל האיסורי' כגון במוצ"ש אם ביום המעונן יצא הספק מלבו מותר לו לעשות מלאכה וכן להאכיל ביוה"כ מסוכן עפ"י אומדן הדעת ומה יפה כחו של איסור כרת זה משאר איסורי כרת ומב"ד:
אבל מאוד צריך להתיישב בזה דהא אשכחן במתניתין בהך דשלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו דמן הארכובה ולמטה לא תנשא אשתו אף דודאי נכאב ונחלש מאד באבודת רגלו ע"י דג הנושך או לאיזה סיבה ואפ"ה לא תנשא ופירש"י שם (ד' ק"כ ע"ב) בד"ה מן הארכובה הואיל ומשאל"ס חיישינן שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר ואף מן הארכובה ולמעלה דודאי כאבו אנוש מאד דהא ודאי טריפה הוא אפ"ה כ' הפוסקים וכ"ה בש"ע סעי' ל"ב דלא תנשא עד אחר יב"ח הרי להדיא דאף טריפה גמורה יכול לשהות הרבה במים ולעלות: