אור ברסלב

חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין

סימן ו · ד

ג

ולכאורה קצת קשה דהא משמע דשליטת העין לראות אם יצא ושליטת העין לראות גבולי המערה חד שיעורא הוא דהא בסוגיין (ד' קכ"א) אמרינן ה"ד משיל"ס כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו. והיינו שרואה גבולי המים כדפירש"י שם והרי הטעם הוא משום דאי איתא דסליק הוי חזי ליה אלמא דתרווייהו חד שיעורא הוא והרי לראות דבר כללי הוא יותר מפרסה כדמצינו במדרשי רז"ל גבי הארץ אשר אתה רואה לך אתננה דראית העין הוא כמה פרסי. ואפשר דלהבחין גבולי המערה דהיינו בין מים ליבשה הוי דבר פרטי ולא שליט עינא כ"כ כדכתב רש"י דהוא פחות מפרסה וטפי מהא:

עוד נראה דהא דכתב רש"י דהחשש הוא שמא יצא ברחוק פרסה וכו' לאו למידק מינה דמעט פחות מפרסה שפיר שליט העין לראותו אלא נראה דדרך גוזמא תפס רש"י אבל באמת אפילו מיל לא שליט עינא לראות דבר פרטי כזה ובפרט למש"ל דצריך לראות ג"כ שלא הוציא ראשו חוץ למים ודבר פרטי כזה יש לדון שאף ברחוק מיל לא שליט עינא לראות דהא גבי הגר אשכחן דבהרחק כמטחוי קשת סגי שלא לראות במות הילד והתם רחוק מיל הוא דהוי כדילפינן במרז"ל דנגד נגד והרחק רחוק ואף דאיכא למדחי דשאני התם דהוי שיחין מ"מ מלישנא דקרא איכא למילף מדכתיב הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה כו' משמע דראיית העין תלוי בהרחק כמטחוי:

אלמא דשליטת העין בדבר פרטי הוא פחות ממיל אשר לפי מהלך אדם בינוני הוא פחות משליש שעה ואיך תיסק אדעתין דבמקום גלים ומרוצת המים ישתהא הנטבע שם להתגלגל ב' שעות ברחוק פחות ממיל אלא ודאי מסתייע סברתינו דאחר הגלגול במים לא חיי רובא דרובא ומשו"ה הוא דלא ספקינן לה ודוחק גדול לומר דהא דלא ספקינן מיירי ששהו עליו כמה בני אדם העומדים ברחוק זה מזה ובצירוף שליטת עיני כולם הוא דהוי יציאת הנפש דבכמה דוכתי לא משמע הכי וכן בדוכתא גופא גבי טבע חסא (ד' קכ"א ע"ב):

הגה"ה והנה הא דאקילו רבנן למסמך על עדות כל דהו בעגונה היינו משום דלא משקרי במלתא דעל"ג וכמבואר ברמב"ם סוף ה' גירושין ולפמש"ל בהגה"ה סוף אות ב' דהיכי דמסהדי ע"י צירוף לא שייך טעמא דמלתא דעל"ג א"כ בכה"ג בעינן סהדותא דחזי מדאורייתא וא"כ נצטרך לדחוק עוד ולומר דבכ"מ ששהו עליו הוו קיימי תרי ותרי וכשרי דאי הוו קיימא חד חד הרי מדאורייתא ודאי לא מצרפינן עדותם דהא הוי חצי דבר דומיא דלענין חזקת ג' שנים ודאי לא מהני עד אחד בראשונה וא' בשני' וא' בשלישית כדמוכח בסוגיא דפרק ח"ה (ד' נ"ו ע"ב) ע"ש וכ"ה שם ברמב"ם וש"פ ולשיטת התוס' שם בד"ה למעוטי וכ"ה ברי"ף שם הרי הא דמהני התם ב' בראשונה וב' בשני' וב' בשלישית היינו מיגו דמהני לענין פירי הא לכל מילי אפי' ב' בזו וב' בזו וב' בזו נמי לא מצרפינן עדותם משום דבכה"ג נמי חצי דבר הוא וא"כ מדאורייתא לא חזי כלל עדות שע"י צירוף למהוי יציאת הנפש ולפמ"ש דיש לפקפק ולומר דגם טעמא דמלתא דעל"ג נמי לא שייך בעדות שע"י צירוף משום דכל חד מצי למדחי אחברי' א"כ לא משכחת כלל האי דינא דלא תצא אם נשאת אם לא נאמר דלא בעינן כלל שום צירוף אלא דבשליטת עינא דחד הוא דסגי למהוי יציאת הנפש או דנימא דחששא דשמא הוציא ראשו חוץ למים נמי הוא מחששות הרחוקות ולא מעכב בדיעבד דרובא לא חיי מחמת הוצאות הראש לחוד:] ד ונראה ברור דאומדנות המוכיחות למהר יציאות נפשו במים יש לסמוך עליהם אף במים שיש להם סוף דהא בשיהוי כדי שת"נ אין מבואר בש"ס שום שיעור קבוע והנה אם היה איזה שיעור קבוע לדבר ודאי דבר ברור ופשוט שאין שהיות מצטרפות בזה ואם ירד לעומק המים ויעל כמה פעמים אף אם בין כל הירידות היה השיעור ההוא אם לא היה השיעור כאחת אין זה כלום דהרי בנתיים היה יכול להכניס את הרוח בשעת עלייתו וגם א"כ לא הוי שייך לחלק בין אדם חלוש ומוכה לבריא וחזק דכל מדות חכמים כך הוא אם נתנו שיעור מפורש והכי קיי"ל נמי בהך דאין מעידין אלא עד ג"י דלא כריב"ם דאמר לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין אלא דלעולם משערינן בג' ימים והיינו משום דקבעו רז"ל שיעור קבוע לדבר:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה