חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן ו · ב
ולא מצינו מבורר טעם הפוסקים דמצרכי לשהות עד שתצא נפשו במים שאל"ס לענין להתירה בדיעבד אם נשאת דלכאורה קשיא דבמשאל"ס מה יועיל מה ששהה בכדי יציאת הנפש הרי עינינו הרואות שהמים מגלגלים אותו למרחוק ומאי מהני מה שעומד כאן ושוהה בכדי יציאת הנפש הלא החשש הוא שמא צף מתחת המים ויצא כמבואר בדברי רש"י יבמות (דף קט"ו ע"א בסופו):
ואם נאמר דהתם מיירי דוקא בים וכה"ג שהשוהה עליו יכול לראות מרחק רב מכל ארבע רוחותיו ואין החשש אלא שמא צף מתחת המים ויצא ברחוק מקום יותר מכדי שליטת העין וכ"ה ברש"י (ד' ק"כ ע"ב בד"ה מן הארכובה) דהחשש הוא שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר וזה מיעוטא דלא שכיח כלל שיהא צף מרחק רב כזה במים ויחיה ולהכי הוא דלא תצא אם נשאת רק לענין לכתחילה חששו חז"ל אף למיעוטא דהמיעוט יכולים להמלט אף ביותר מפרסה לפ"ז היה יוצא לנו חומרא גדולה לענין להתירה בדיעבד בטביעות הנהרות שאין העין שולט בהם הרבה מחמת שהלכו ארחות עקלקלות שלא נוכל להתירה רק אם היה כעין מחיצה של בני אדם ברחוק עד פרסה שיוכלו לראותו אם יצא אבל חומרא זו לא נמצא בשום פוסק:
[הגה"ה וגם קצת יש לפקפק ולומר דבכה"ג ל"ש טעמא דלא משקרי במלתא דעבידא לאגלויי דהא בכה"ג לא מסתפי מלשקר דאף אם יבא הנטבע חי ברגליו לפנינו הרי לא יתברר שקרו דהא כל חד מנייהו מצי למדחי אחבריה למימר אנא קושטא קא מסהדנא וחבראי הוא דקא משקר ואף דנראה שאם יצא ממש מן המים נגד מקום שליטת עינו מסתברא דשפיר מסתפי מלשקר ולומר שאם יצא דאכתי מסתפי דלמא יבא הנטבע ויגיד שיצא נגד המקום ההוא אבל אם נאמר דלא מקרי שהו עליו עד שת"נ אא"כ מעיד גם שראה שלא הוציא ראשו חוץ למים שאם מוציא ראשו משתהא נפשו בקרבו יותר א"כ אכתי איכא למיחש שמא יצא ברחוק יותר מפרסה מחמת שנשתהא נפשו בקרבו ע"י הוצאת ראשו חוץ למים ובעת הוצאת ראשו ודאי אינו יכול לכוון המקום אשר הוציא ראשו שיכול להכחיש את העד אח"כ וא"כ אם נאמר דחששא דהוצאת ראשו הוא חששא קרובה א"כ נגד הך חששא אף אי תתגלי מילתא שיבא חי ברגליו הרי לא יתברר שקרו משום דכל חד מצי למדחי אחבריה:]: