חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן ו · א
אם אמנם דרך רוב המורים להקל בעגונא דאיתתא בכחא דהיתרא אבל מצינו הרבה החמירו רז"ל במשאל"ס וחשו אף למלתא דלא שכיחא כלל כגון לגל הטורד לחבירו וכו' ובפרט לדף שנזדמן לו דשכיח יותר ואם המה חששו לזה בלב ימים בדרך האניות אשר הוא רחוק מאוד מן הנמל ואיך לא ניחוש אנן כעין זה בנהרות אשר הוא תמיד סמוך לנמל וקרוב ובפרט לפי המבואר בגב"ע היתה טביעתו בעת פתיחת הנהרות אשר אז נמצאים חתיכות קרח הנקראים קריעש ובין הקריעש רועשים גלים יש לחוש שמא טרדוהו המים הקריעש והקריעש הוליכוהו ברחוק מקום חוץ למקום ישוב בני אדם ושם אולי ניצול:
והיטב אשר דבר הראבי' כמבואר במרדכי (דבריו הובאו ביתה יוסף) בהשגתו על ר"א מורדין ואף שכמה פוסקים כתבו להקל במשאל"ס בצירוף אומדנות הרי לא הקילו בזה אלא במקום דאמרינן אם נשאת ל"ת והיינו אם שהו עד שתצא נפשו אבל אם לא שהו עד שת"נ כתבו הרבה פוסקים וכ"ה בהגהות רמ"א (סעיף ל"ד) דבכה"ג אפי' אם נשאת תצא:
וא"כ בנ"ד ממ"נ אם לפי העדאת עדים יש לשער שכבר ראו יציאת הנפש הרי כבר ראוהו מת וא"צ יותר ואם לפי עדותם עדיין לא הי' יציאת הנפש הרי א"כ אינו בכלל משאל"ס דנקיל בו בצירוף אומדנות והנה בגב"ע אשר הובא לפני אין מבואר בו שהיה הנטבע משך רב כאחת תחת המים ובשעה שהעלה ראשו מן המים הרי יכול להכניס ולשאוף רוח חיים בקרבו וא"כ לכאורה עדיין אינו מבואר בעדות העד ברור שהי' בכדי יציאת הנפש ומה שהעיד שראהו דומה לנטבע מת לא ידעתי אם יש בזה ברור שכבר יצא נפשו כידוע שלפעמים מוציאים מן המים נטבעים ואין ידוע אם מתים אם חיים. ואעפ"כ לאחר איזה תחבולות וסיבות מתהפכות נמצא בקרבם רוח חיים: