חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן א · יא
ואם נתן לה חפץ ארוך כגון סכין בתורת פקדון וקבלה ואחזה בקתא וידו אוחזת בעד הלהב וא"ל התקדשי לי בו ומשך ידו מהסכין והיא אוחזת בקתא כבראשונה לכאורה איכא לאיסתפוקי ולומר דכיון דלא נגמר ענין הפקדון ולא נתחייבה בשמירתו עד שמשך ידו איכא למימר לכאורה דהוי כשעת מתן וא"כ אי נימא דבשדיך מחמיר הרמ"ה בשעת מתן דלא בעי' מעשה הוכחה א"כ לכאורה מקודשת בכה"ג אבל זה אינו. דאי נימא כן בדעת הרמ"ה היינו משום שומת חכמים דעתה דבשדיך מתרצית בקידושין אם שתקה. ובכה"ג ודאי אדעתא דפקדון קבלתה ואיתתא לא גמירא דינא אם נתחייבה בשמירתו אם לא. וגם הוא גם היא לא עשו כלום אח"כ מהיכא תיתי נימא דנתרצית להקידושין בעניותי אפס מקום לומר כן שומת דעתה אף דכ' הפוסקי' שאין הולכים בקידושין אחר אומדנא וקבע כן הרמ"א (בריש סי' מ"ב) אין למדין מן הכללות דעובדא דתשו' מיימוני הוי שהאשה אמרה בפי' קדשני והוא אמר כן אעשה וקידש אותה ע"ז כ' שם דאף שנעשה דרך שחוק וחוכא ואטלולא דברים שבלב אינם דברים. ואע"ג דבאומדנא דמוכח אשכחן בכמה דוכתי דאזלינן בתר הכוונה בקידושין לא אמרי' הכי דאתתא בכל דהו ניחא לה והיינו נמי משום חומרא דקידושין אבל דוקא בכה"ג שייך לומר דברים שבלב אינם דברים. משום דדברים שבלב הוא נגד דברים שבפה משא"כ בנ"ד דכל חשש האיסור הוא דברים שבלב כמו שכתבתי לעיל אות ב' שעפ"י דינא דגמ' וגדולי הראשונים ז"ל בעי' בסתם קידושין דוקא דעבדה מעשה דמוכחא שנתרצית זולת במקומות המבוארים בש"ס דהוי קידושין אע"ג דלא עבדה מעשה דמוכחא ואמרי' שמו חכמים דעתה. וכבר כ' לעיל שאחר חתימת התלמוד אבדה דעת חכמים ואין לנו לדמות מילתא למילתא לשום דעתה אבל הואיל ונפק מפומי' דהרמ"ה ובאיסור חמור כזה אין לנו להקל נגדו ומ"מ ה"מ היכא דאיכא לדמויי. אבל היכא דחזינן דלא דמי למה לנו להחמיר. ועל כיוצא בזה נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואפי' אם נתן לה הסכין בסתם בעניותי לא בריר לי היכי נדייני'. דאם הי' נותן לה הסכין במתנה אזי קודם שמשך ידו הי' נקנה לה רק מה שבידה כמבואר ב"מ (דף ז') האי סודרא וכו' (ואם הי' נותן לה דרך קנין הי' כמה חלוקי דיני' בזה ואכמ"ל) מאחר שמשך ידו הי' נקנה לה כולה ונ"ד אי נדמי' להא הוי קצת מ"מ קודם שאמר התקדשי לי אבל הואיל ולא נתן לה בתורת קנין איכא למימר דבמשיכת ידו נתן לה כולו והוי כקידושין בזריקה. ואיפכא נמי איכא למימר דאכתי ל"ד לזריקה דבזריקה היא יודעת שנותן לה בתורת קידושין אבל בנ"ד דכיון שהיא מחזקת בו כבתחלה אדעתה הראשונה היא מחזקת בו שלא לשם קידושין ומשיכת ידו לאו כלום הוא לדעתה ולא יהיב לה מידי בשעת הקידושין לדעתה ואנן שומת דעתה בעי' שנתרצית להקידושין:.